בנות הצעה לי אליכן.....

[shelycat]

בנות הצעה לי אליכן.....

סיפורים ואגדות אתן אוהבות? אז מה דעתכן לנסות ולכתוב ביחד איזה סיפור אגדה משלנו עם טוויסטים, פניות ומופרעויות שונות מידיי פעם, משהו שיהיה יצירה מקורית ומשותפת לכולנו? אז זה מה אני מציעה: נחליט על שם כללי לאגדה המודרנית שלנו ואז מישהי תתחיל לכתוב את ההתחלה של סיפור האגדה שלנו (כמה מישפטים בודדים)ומהנקודה שהיא תפסיק הבאה בתור תשרשר את ההמשך וכך הלאה? מה דעתכן? נצליח ליצור משהו משעשע או אולי רציני ביחד? משהו שאולי יושפע מהווי הפורום מהאישיות שלו ומההיסטוריה שלו אולי?

 

[רחלילי]

גדול (הפיל הוורד אהב!)

אפשר שכל אחת תשים בשרשור רק את שני משפטים האחרונים שלה והבאה בתור תמשיך משם אך תפרסם רק את השני משפטים האחרונים שלה. בפועל כל אחת תכתוב יותר משני משפטים במקום אחר (סודי) ובסוף כשנעשה פסיפס מהכל נראה כולם את כל הסיפור המלא ולא רק את המשפטי קישור. זה גדול שהייתי קטנה עשינו את זה בבית (שלושה אחים) על דף כשכל אחד בתורו רואה רק את המשפט אחרון של קודמו וממשיך משם וזה יצא מדהים ומצחיק!

 

[אתי@]

רעיונות ענקיים ../images/Emo6.gif אהבתי../images/Emo70.gif

 

[fila]

גם אני בעד../images/Emo6.gif

טוב עכשיו אני צריכה לחשוב

 

[shelycat]

אז מי מרימה את הכפפה ראשונה?

בוקר טוב לכולן ושתהיה שנה טובה יותר.

 

[אוסנת123]

האם אנחנו

ממשיכות במוטיב הפיל הורוד או מחפשים דמות מפתח חדשה? אני את סיפור הפיל הורוד של אתמול כבר כתבתי... אם אתן רוצות אפשר להמשיך משם.... השרשור ההוא בינתיים קצת הידרדר לו למטה...

 

[shelycat]

והנה מתחיל לא הסיפור שבינתיים אין

אין לו שם. הקטע הזה נכתב ע"י אוסנת123 ורק הדבקתי אותו כאן לשם נוחות. מי ממשיכה אותו? מי יודעת מה קרה אח"כ? אתמול ב- 21:20 כבו כל האורות בקומת המשרדים בה אני עובדת... לדעתי הפיל הורוד כיבה את האור וניסה להתחמק... נבהלתי והלכתי לי בזהירות מאור חירום לאור חירום וצעקתי "יש כאן מישהו??" הפיל לא ענה. המשכתי עד שהגעתי לעמדת הקבלה - הנחתי ששם אני אמצא את המתגים הראשיים של התאורה... צדקתי! הדלקתי במהירות ובהפתעה את כל האורות ראיתי קצה של זנב ורדרד בורח מאחורי מכונת הצילום... עד שהגעתי לשם הוא התחמק לתוך תעלת האיוורור בדוחק רב ונעלם לנצח.... אני מחכה כבר להיום בערב לראות - אולי הוא יופיע לו פתאום ואולי לא.... בטח הוא עושה חיים איפשהו בעולם ורוד של פילים ורודים... ואני אשאר לי פה להתגעגע... המשך הסיפור היום בערב...

 

[shelycat]

מתחיל לא=מתחיל לו

 

[אוסנת123]

ורק לשם ההבהרה לפני שמתחילים...

אכן כבו האורות אתמול אצלי במשרד ורצתי לי בחושך לקצה המשרד (100-150 מטר) בחושך מוחלט... הפיל הורוד הוא כבר תוצר של העייפות... ועכשיו לתכל´ס - מי ממשיכה??

 

[רחלילי]

אסנת אולי מישהו למעלה רצה לרמוז לך

שצריך ללכת הביתה????????? יו את עובדת המון!! מעריכים אתזה לפחות?

 

[אוסנת123]

מבירור היום...

הסתבר לי שכנראה השומר רצה לרמוז לי ללכת הביתה.... רק שהוא שכח לצעוק ולברר אם יש עוד מישהו... וכן - אני עובדת המון. לעיתים רחוקות אני יוצאת מהעבודה לפני 19:00 - 20:00 ואני מגיעה בסביבות 08:30 לעבודה... די הרבה שעות. אני מקבלת שכר גלובלי ולכן קשה להגיד שאני מתוגמלת על השעות... אבל באיזשהו מקום האנשים הנכונים יודעים לרמוז שזה חשוב להם ושהם מעריכים את ההשקעה שלי. בפועל קיבלתי לפני חודש בונוס מכובד בעקבות שיחת משוב שהיתה לי אז אפשר להגיד שכשהם רוצים להעביר לך מסר אז הוא עובר היטב... אני מעריכה שכל צורת העבודה הזאת היא זמנית ומתאימה לי עכשיו ולא תתאים לי בעתיד. ומכיוון שאני בשלב שאני צריכה עדיין להוכיח את עצמי במקום העבודה (למרות שאני פה כבר למעלה משנה וחצי...) אז זה חשוב. העובדה היחידה שמנחמת אותי היא שמהעבודה הביתה לוקח לי 10 דקות ברגל אז אני לא סובלת מפקקים שמעכבים אותי בדרך...

 

[רחלילי]

צורת תקשורת מעניינת

והוא יושב לו שם למעלה? השומר? פעם הבאה תגידי לו שיהבהב לך בצורה של חמישים מליון שקלים. בעצם דולרים.

 

[אוסנת123]

אני חושבת

שזה השומר מהלובי של הבניין שבא לעשות סיור לילה ולא חשב שיש פסיכים שעובדים בכזו שעה... אני אדבר איתו היום כדי לבקש את צורת האיתות שהצעת - נשמע לי לא רע... ואני בעד פאונדים (אם כבר אז כבר....) הייאוש מדבר מגרוני - אני עדיין במסמך מאתמול - כבר יש לו 35 עמודים מכובדים וזה בלי התרשימים שיכנסו עוד מעט ויפחו את זה לכ- 50... ועוד היד נטוייה.... אני חוששת מלילה ארוך גם היום!

 

[אוסנת123]

מכל הסיפורים על כמה

שאני עובדת ועובדת שכחו מהפיל הורוד... אני מרימה את הדגל (שנית)

- מישהי רוצה להמשיך את הסיפור?

 

[נופר30]

אתמול בדרך חזרה הבייתה

נתתי טרמפ למשהי גדולה מאוד עכשו כשאני חושבת על זה כשהוא ירד מהאוטו נתפסה לה השימלה בדלת וראיתי ביצבוץ של ורוד את חושבת שזה היה הפיל הורוד ? אם כן אפשר לחפש אותו בקניון הגדול בפ"ת שם הורדתי אותה

 

[נועה וגיא]

המשך הסיפור...

היות וכבר הייתי במשרד, עם אורות דולקים- לא יכולתי לשכנע את עצמי שזה הזמן לעזוב. השעה 21.21 והיום הוא ה-31 בדצמבר. עוד שעתיים ו-39 דקות תתחיל עוד שנה ואני בעבודה...מחפשת פילים ורודים. פעם פילים ורודים לא הסתובבו חופשי במסדרונות. היה מין היגיון כזה. אבל היום, אם אני עובדת ב- 31 בדצמבר בשעה- אוי, כבר 21.22 אז בטח שלא נותר עוד היגיון אחד לרפואה. בדרך חזרה לתא העבודה שלי (תרגום חופשי שלי למרחב העבודה העצום שהקצו לכל עובד בין שלושה קירות גבס בגובה 140 ס"מ בדיוק ומרחב של 120 ס"מ בינהם- בדיוק, שלא יהיה קיפוח) עצרתי בפינת הקפה, בוחנת בעגמומיות את מבחר הנס-קפה סופר אינסטנט (נטול קופאין) ושקיות התה הגלמודות שנותרו על המדף. ברגע של תעוזה, או אולי מרדנות, החלטתי לשים פעמיי אל עבר מיקדש המעט שנימצא בצד השני של הקומה, הידוע גם בכינוי "פינת הקפה של ההנהלה". מעולם לא דרכה שם כף רגלי, אבל השמועות דיברו על מכונת אספרסו, מבחר תה צמחים בשלל טעמים ואפילו- קוראסונים! ההתקוממות געתה בי. אם אני נשארת לעבוד לבד בשעה כזו- לפחות אני אפנק את עצמי בכוס קפה הגונה ועם עוגיה אחת אפילו! אולי... בצעד בטוח פניתי אל עבר פינת הקפה של ההנהלה...

 

[נועה וגיא]

שמים לב למצב הרוח

הנהדר שלי. לא?

 

[daldan]

ממשיכה (שלא ייעלם)

מאז ומתמיד חדר ההנהלה היה מקום שבו רב הנסתר על הגלוי, רק קומץ קטן ומובחר של עובדים זכה לראות את המתרחש שם אך קיים בינהם קשר שתיקה. יודעי דבר מספרים שבעבר ניתן היה להציץ אל תור פינת הקפה מחור קטן בקיר חדר המחשבים הסמוך (שנעשה לצורך כך כמובן), אך האור שבקע מחור זה סינוור את עיניהם של אותם אמיצים ובשל כך נסתם אחר כבוד. הדרך אל פינת הקפה של ההנהלה נראתה ארוכה מתמיד ולרגע אף שכחתי מגעגועי אל הפיל הורוד שאבד לי. השעה היתה כבר 21.29 הקומה היתה שוממת וריקה, האורות המרצדים מהמסך הגדול המדווח על הנעשה בבורסות מעולם העידו עדות אילמת על התחושות הרוחשות בעולמנו, צמרמורת חלושה עברה בגבי אך טעם כוס הקפה המשובח לחך את לשוני ודחק בי להאיץ את צעדיי....

 

[שביב שני]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif זה יפה! איך אתן מצליחות

לכתוב באותו סגנון!

 

[אוסנת123]

המשך הסיפור...

בעודי צועדת בחשש אך בבטחון הגיעו לאוזניי קולות צעדים חלושים מקצה המסדרון... המשכתי לי בהחלטה שלא לתת לצעדים להסיט אותי מדרכי חזרה אל תאי הקט, אך אבוי לצרה - לפתע נשמעה צעקה רמה "לאן את חושבת שאת הולכת?" בהלה אחזה בי. לא זיהיתי את הקול הקורא לי, וחששתי לגלות מיהו הקורא לי בשעת לילה שכזו, לאט לאט הסתובבתי במקומי אל עבר הקול הקורא. מרחוק ראיתי דמות מתקרבת אלי במהירות בצעדים בטוחים. הדמות היתה בעלת שיעור קומה ועובי גוף. הרגשתי איך ליבי פועם בחוזקה וחשתי ציפיה מהולה בפחד לגלות את זהות הדמות. כשהתקרבה הדמות גיליתי את הנורא מכל.....