בנות, הביעו דעה

[coolit]

בגלל זה נפגשים לפני..

בשביל לראות האם זה בנאדם שתוכל להסתדר איתו בחיים או שאין מצב ואתם ממש שונים- כן מספיקות שתי פגישות. תראי, זה פשוט שבסך הכל אחוזי ההצלחה של חיי הנישואין של חרדים הם לא פחות טובים מחיי הנישואין של חילוניים שיכולים להכיר כמה אנשים שהם רוצים, להכיר אותם כמה שנים שהם רוצים ולהתחתן איתם מתי שהם רוצים.. יש מלא אנשים שהכירו את הבני זוג שלהם במשך שנים, התחתנו והתגרשו אחרי שבוע, חודש או שנה. כך שנראה לנו שזה עדיף להכיר טוב את הבנאדם [גם לי זה נראה ככה כמובן, אני לא מתכוונת להחליט אם אני מתחתנת אחרי שתי פגישות] אבל מאיפה לנו לדעת בעצם? ובסך הכל אני יודעת שאת הבחור שאני מאוהבת בו מעל הראש כבר יותר משנה- ידעתי על הפעם השניה שהייתי לידו עם עוד חברה [שתי הפעמים הראשונות היו איתו ועם עוד חברה] שזה יהיה ככה. הוא פשוט מצא חן בעיניי.. בשביל לקבוע אם אין מצב או שיש מצב אם תהיה השתדלות- זה מספיק.

 

[Tin Doll]

אחד אחד..

א. אי אפשר לראות אם זה בנאדם שאפשר להסתדר איתו בחיים משתי פגישות - נקודה. אני לא מאמינה שיש אנשים שבאמת חושבים ככה. איך אפשר להכיר בנאדם תוך שתי פגישות?!? ועוד להתחתן איתו, אחרי שתי פגישות?! עזבי שתיים. שלוש, ארבע, חמש. את באמת חושבת שזה אפשרי??... כדי להכיר בנאדם צריך להכיר אותו על כל צדדיו, בכל סוג של מקרה, וזה לא קורה מיד. זה לוקח כמה חודשים טובים. אפילו יותר.. ב. קודם כל את לא יודעת מה הולך בתוך משפחות חרדיות. את לא יודעת אם הם באמת מאושרים ביחד, אם הכל טוב. חוץ מזה שמי אמר שיש בין בני הזוג אהבה? הם רוצים להקים משפחה - נטו. אהבה? אני בטוחה שזה קורה רק לבני זוג בודדים... אולי את מתכוונת לחיבור. חיבור נוצר (או שלא) כי הם גרים ביחד. חיים אחד את השני במשך תקופה ארוכה. אי אפשר שלא להקשר לבנאדם, זה כמו שאת חיה עם המשפחה שלך. והחיבור הזה לא מספיק. אני אישית, לא רוצה להיות עם מישהו בגלל שאנחנו מסתדרים. אני רוצה להיות עם מישהו בגלל שאנחנו מסתדרים ויש אהבה. ואהבה כוללת המון דברים.... עוד דבר, בניגוד לחילונים- לחרדים הרבה הרבה יותר קשה לצאת ולהגיד "את לא מתאימה לי, אני רוצה להתגרש". זה נגד הנורמה. נגד המשפחה. נגד כולם. לא צריך להתגרש. בגלל זה אחוזי הגירושים לא כל כך גבוהים.. ואל תגידי לי שבכל העניין אין כפייה. יש ועוד איך יש. אצל החילונים יש הרבה יותר חופש, יש בחירה, אדם יכול לצאת ולהגיד אם טוב לו או רע לו, בלי לפחד משיפוטם של אחרים. זה קורה, זה מותר. בגלל זה התפיסה שלנו שונה- חילונים מתגרשים יותר מחרדים. אף אחד באמת לא יודע מה מתחולל אצל כל בנאדם בפנים, מה הוא מרגיש. אז להגיד את זה יהיה נורא שטחי ולא בהכרח נכון. ג. בקשר אלייך ואל הבחור... זה לא קורה הרבה. את לא יכולה להגיד שבגלל שלך זה קרה זה יקרה לכולם. זה לא נכון. חוץ מזה שלפעמים את לא יודעת מה את באמת מרגישה אליו, לפעמים זה פשוט הדלקות, יש חיבור. התאהבות זה משהו הרבה הרבה מעבר לזה.

 

[coolit]

המ

אני יודעת שאחוזי הגירושין לא אומרים שום דבר ולכן אני דווקא לא מתכוונת לאחוזי הגירושין, אני מתכוונת לאושר בחיים וכו'. העובדה היא שיש גם הרבה חילוניים שמכירים אחד את השני המון המון זמן, שמתחתנים ומתגרשים, מתחתנים ולא מאושרים, מתחתנים והבעל מכה. לחילוניים "יש יותר חופש" אם תרצי [אני לא מאמינה בזה בשיט] ואולי החופש הזה מבלבל אותם. דווקא בהרבה משפחות חרדיות יש אהבה ממש בין בני הזוג.. במיוחד לאנשים שמפנימים את זה שהם חייבים לכבד ולאהוב את אשתם.. שאלתי הרגע את אמא שלי [שלא מסכימה איתי שאפשר להחליט אם מתחתנים אחרי שתי פגישות] אז היא אמרה עוד נקודה- שזה לא שבני זוג צריכים לא רק להסתדר אלא לאהוב, אלא צריכים לא רק לאהוב- גם להסתדר. לא תמיד ה"להסתדר" כלול ב"לאהוב".. וגם שאצל דתיים וחרדים העיקר הוא הקמת המשפחה ולאו דווקא מציאת החצי השני שלך.. העיקר הוא ללדת ילדים ולגדל אותם ולחנך אותם, כמובן שבשביל לעשות את זה צריך שהבית יהיה בית של אהבה ולא בית שההורים הולכים מכות. אבל לא שמים כל כך הרבה דגש על זה שבן הזוג יהיה אביר חלומותיי בלי שום התפשרות. אפשר להכיר בנאדם שאופן שטחי לחלוטין [שתי פגישות] לפני החתונה ולהכיר טוב יותר אחרי החתונה, לאט לאט.. ו, עובדה שיש באמת אנשים שמכירים הרבה שנים וחושבים שהם מכירים את הבנאדם הכי טוב בעולם, מתחתנים ופתאום מגלים שלא טוב להם איתו. אני באמת לא יודעת להסביר אבל המורה שלי סיפרה לי על שכנים שלהם, שהיו ביחד וגרו ביחד במשך 8 שנים אאל"ט, התחתנו והתגרשו אחרי שבוע או חודש. תמיד יש עוד משהו להכיר וזה לא דבר רע.. בסך הכל אתה רוצה שיהיה מעניין!

נזכרתי הרגע במשפט שמדריך שלי בסמינריון אמר, משהו כמו- "כשהתארסנו חשבתי שאני אוהב את אשתי הכי בעולם.. אבל זה היה כלום לעומת מה שהרגשתי בחתונה.. וכל יום שעובר אני אוהב אותה יותר" [אני מתה מתההמתהמתההמתהתהמהתהמתה על סמינריונים! גם בבתי"ס חילוניים יש סמינריונים?] את בהחלט צודקת, בגלל שלחילונים יותר קל להתגרש הם עושים את זה יותר! אולי זה לא כזה טוב? אולי אם אנשים היו עושים עוד קצת מאמץ במקום להחליט שמפרקים הכל לא היו כל כך הרבה גירושים? אני לא יודעת כמה אנשים באמת מסתדרים טוב בגיל 40 כמו שהם הסתדרו טוב בגיל 25.. ובכל זאת יש אנשים שלא מתגרשים.. אוף.. אני לא יודעת מאוד לחפור על זה כי אני מאוד צעירה.. אבל יש קטע שלם עם זה ש"אנשים משתנים" וגם אם אתה מכיר בנאדם המון שנים ורק אז מחליט שאתה מתחתן איתו- יהיו לך עוד הפתעות. [אפשר אולי לקרוא על זה קצת בספר "Other People Wedding"[חתונות של אחרים]. מעניין איפה הוא! אני שונאת להשאיל ספרים ושלא מחזירים לי :<] טוב. שורה תחתונה היא שכמובן ששידוכים חרדים הם לא האידיאל מבחינתי ואני באמת לא יודעת עדיין עם מי אני אתחתן ומתי; לא מן הנמנע שנחליט שמתחתנים אחרי חודש של היכרות; לא מן הנמנע גם שזה יהיה אחרי שנה של היכרות אם כי זה עלול להיות קצת בזבוזמן וחבל; הלוואי שזה בכלל יהיה עם האקס ואז זה יהיה כמה וכמה שנים של היכרות חחחח; אני פשוט חושבת שעם כל כמה שזה נראה מזעזע, שידוכים חרדיים, אני באמת לא חושבת שזה גרוע יותר או שיש לזה פחות הצלחה [אני בטוחה שיש לזה יותר הצלחה אם לדייק] מאשר לחתונות חילוניות.

 

[Tin Doll]

קשה לי עם טקסטים ארוכים../images/Emo178.gif

אבל אנסה. בואי נסכים על דבר אחד - גם במשפחות חילוניות וגם במשפחות דתיות/חרדיות יכול להיות מצב שבני הזוג לא מסתדרים, הבעל מכה, מתחתנים ולא מאושרים וכו' וכו'. בסופו של דבר כולנו בני אדם, כולנו יצורים בעלי רגשות, לכולנו זה יכול לקרות. במצב ההפוך - גם במשפחות חילוניות וגם במשפחות דתיות/חרדיות אפשר לחיות באושר ואושר עד היום הזה. אני טוענת, שבגלל (או בזכות) זה שלחילונים יש יותר חופש ומודעות ואפשרות לעשות זאת מבחינת הכל, הם "מתגרשים יותר", שמים סוף לכל דבר, מנסים למצוא את האושר בחיים בואי נגיד ככה. אני לא אוהבת להכליל אז אל תראי בזה הכללה, הכל יחסי. החרדים כלואים בתוך המשפחה, בתוך מה שמצופה מהם, השאיפות, הרצון להקים משפחה, ילדים וזהו. אני לא חושבת שחופש יכול לבלבל.. בסך הכל כל אחד מכיר את עצמו הכי טוב, ובחופש הוא מכיר את עצמו עוד יותר, והכי חשוב זה לעשות מה שטוב לך באמת. לעשות דברים מתוך כפייה זה לא את עצמך, משהו כובל אותך, את נאחזת במישהו ולא מספיקות כל הבעיות שיש, את גם צריכה לחשוב על כולם, על מה שכופה אותך. את נמצאת בתוך מעגל כזה, שמצד אחד את רוצה לעשות מה שטוב לך ומצד שני כשאת זזה מעט, את מקבלת פצצה לפרצוף. כי אסור. כי זה לא מוסרי. כי זה לא בנורמה. בגלל הכפייה הזו קשה לראות למי באמת טוב ולמי באמת רע, בני זוג חרדים יכולים להגיד לך שהכל בסדר ולהראות מאושרים ובאמת הם מתפוצצים מבפנים, ומי יודע אולי חושבים שזה בסדר להיות ככה. תראי, בקשר לחתונה. אולי ההשקפה שלנו שונה.. אני לא יודעת. אני חושבת שחתונה זה משהו גדול, זה לא סתם "הופ, יאללה מתחתנים, יאללה ילדים, יאללה משפחה". זה באמת לקחת אחריות! זה באמת להגיע למצב שאת בוגרת מספיק ואחראית על החיים שלך, למצב שאת שלמה עם עצמך.. זה לא דבר שבא ככה סתם, זה דבר מיוחד. ובשביל זה.. אני אישית (לא יודעת מה איתך..) אתחתן עם מישהו שאני באמת אוהבת ושאנחנו מסתדרים ביחד, ושיש הבנה וכיבוד משני הצדדים, וכו' וכו'. שהכל יהיה מושלם. ולא עם מישהו שהכרתי בשתי פגישות. זה ברור! שאנשים מכירים גם אחרי החתונה, כמו שאמרתי - מכירים את הבנאדם על כל צדדיו, ויש צדדים שאי אפשר לראות לפני שנכנסים לתוך מסגרת כזאת. אבל למה לקחת סיכון? אני עדיין חושבת שאצל אנשים שמתחתנים לאחר קשר ארוך לעומת אנשים שמתחתנים לאחר 2, 3 פגישות יש יותר סיכוי להיות מאושרים ביחד. קורה שנפרדים, קורה שלא מסתדרים! למה צריך לחיות בסבל בתוך המסגרת כשאפשר להתגרש? אני יודעת שזה תהליך לא נעים, אבל אני בהחלט לא חושבת שהוא מיותר או לא בסדר. אפשר לנסות להמשיך להיות ביחד, אבל אם הקשר עדיין לא מצליח, גם אפשר להפרד. ואין בזה שום דבר רע, זה קורה ולא מעט. קשה למצוא מישהו שיהיה איתך כל החיים. שורה תחתונה שלי? קשרים של חילונים יותר מוצלחים בריאים וטובים מקשרים של חרדים. יש לזה אולי יותר הצלחה, שוב, בגלל הפחד שלהם לצאת מהמסגרת ו"למרוד", כי לצאת ולהגיד שלא טוב לך בעצם אומר לגבייך שאת לא בסדר, ויש לך בעל ואת צריכה להיות איתו וזהו. ומסתדרים. לגבי הסמינריונים.. הלכתי לכמה כשעוד למדתי בצביה, זה באמת נחמד, אבל זה היה נחמד כשהייתי דתיה, עכשיו לא נראה לי שזה יעניין אותי במיוחד. (להגיד לך את האמת? הרגשתי שיצאתי משם עם שטיפת ראש. אני פשוט לא רוצה שמישהו יצליח להשפיע עליי ולגרור אותי) אההההההההההההה חפרתי (בבקשה אל תגיבי לי בתגובה ארוכה.. זה קשה חח)

 

[Beautiful Nightmare]

זה שאני מסתדרת עם מישהו לא בהכרח אומר שאני

התאהבתי/מאוהבת/אתאהב בו איי פעם. ובמקרה כזה, שבו אין אהבה, אפשר לזרוק הכל לזבל, כי זה לא שווה כלום. לדעתי.

 

[Fragile rose]

עלאק אפשר להסתדר עם כל בנאדם

 

[Tin Doll]

אבל כן יש כאן כפייה

 

[Meitarii]

הכלה בוחרת..

בת דודה שלי חרדית (ממש אבל) ולפני שנה בערך היא התחנתה (בגיל 18 כמובן) והיא סיפרה לי שלפני זה שהיא התחתנה איתו הכירו לה עוד 3 ואף אחד מהם לא מצא חן בעיניה ופשוט הביאו מישו אחר

 

[stink]

הייתה לנו פעם שיחה עם כמה נשים חרדיות..

במסגרת איזושהי סדנה בטיול שנתי . ומפיהן השידוך נשמע הדבר הכי נפלא ונכון בעולם! הן הציגו זאת כך : נניח ואת רוצה לפתוח עסק , האם תפתחי עסק עם אדם שאת לא מכירה? אולי הוא לא יודע לנהל טוב עסק?. אולי הוא גנב או שקרן? אבל אם אחיך , או אביך , מביאים בפניך אדם ואומרים לך - הוא מנהל עסק טוב מאוד . האם לא תסמכי על אחיך או אביך?" אז זאת שטיפת המוח שהן עברו מגיל קטן . ככה עשו אימא שלהן , סבתא שלהן , סבתא רבה וכן הלאה... ואולי יש בזה משהו נכון . אלא שבנישואין לא בדיוק פותחים עסק .

 

[The UnderGrouNd 86]

רק מלחשוב על זה

כולי חלחלה.