בנות בראון
סיימתי זה עתה לקרוא את ספרה החדש של עירית לינור "בנות בראון" ורציתי להעיר מספר דברים. אני יודעת שכבר דשו ולשו בנושא זה, אך אני מרגישה צורך להוסיף את דעתי על ספר זה.ראשית, הספר מאוד רדוד והוא אינו עוסק בבעיות ובדילמות שהיו קיימיות בשנות השמונים אלא ביחסים שיטחיים בין דפי לבין אלי מנשה, יחסים שמסתכמים בסקס בלבד. שנית ראוי לציין שהספר מעליב את האינטליגנציה של הקוראים וגם אם הסופרת ניסתה לשמור על חוט מתח, הוא התפוגג במהרה. זהו ספרה הראשון של לינור אותו אני קוראת ולמען האמת מאוד התאכזבתי מסגנון הכתיבה שלה שהוא בסגנון "הוא אמר לה...." "והיא אמרה לו...". הספר נסוב רק סביב שיחות בין הדמויות הפעילות בספר ,אם אפשר לקרוא להן כך. אין תיאורי נוף, אין תאורי רגשות או מחשבות, אין שיחות מעמיקות הנוגעות בנושאים הבוערים (כמו הפער בין אשכנזים ומזרחיים). הספר עתיר בסטיגמות וביומרות שאני מעדיפה לא לחזור אליהם (ראו דמותה של סיגי). כל מילה נוספת מיותרת. אשמח לקבל תגובות מקוראים נוספים!
סיימתי זה עתה לקרוא את ספרה החדש של עירית לינור "בנות בראון" ורציתי להעיר מספר דברים. אני יודעת שכבר דשו ולשו בנושא זה, אך אני מרגישה צורך להוסיף את דעתי על ספר זה.ראשית, הספר מאוד רדוד והוא אינו עוסק בבעיות ובדילמות שהיו קיימיות בשנות השמונים אלא ביחסים שיטחיים בין דפי לבין אלי מנשה, יחסים שמסתכמים בסקס בלבד. שנית ראוי לציין שהספר מעליב את האינטליגנציה של הקוראים וגם אם הסופרת ניסתה לשמור על חוט מתח, הוא התפוגג במהרה. זהו ספרה הראשון של לינור אותו אני קוראת ולמען האמת מאוד התאכזבתי מסגנון הכתיבה שלה שהוא בסגנון "הוא אמר לה...." "והיא אמרה לו...". הספר נסוב רק סביב שיחות בין הדמויות הפעילות בספר ,אם אפשר לקרוא להן כך. אין תיאורי נוף, אין תאורי רגשות או מחשבות, אין שיחות מעמיקות הנוגעות בנושאים הבוערים (כמו הפער בין אשכנזים ומזרחיים). הספר עתיר בסטיגמות וביומרות שאני מעדיפה לא לחזור אליהם (ראו דמותה של סיגי). כל מילה נוספת מיותרת. אשמח לקבל תגובות מקוראים נוספים!