לא רק שאני יודע אני גם אסביר לך.
להבנת השאלה אקדים מעט מידע: מולקולת ה- D.N.A הינה תרכובת כימית גדולה הבנויה מרצף ארוך מאד של אבני בנין הנקראים נוקלאוטידים. כל נוקלאוטיד מורכב משייר סוכרי, קבוצת זרחן, ובסיס חנקני המשתנה בין נקלאוטיד למשנהו. כל נקלאוטיד משמש כ``אות`` ברצף הנ``ל. תרכובת כימית זו היא החומר שממנו עשויים הגנים, והמידע הגנטי אצור ומוצפן ברצף ה``אותיות`` הזה. הצופן הגנטי פוענח, ותורגם ללשון החומצות האמיניות, המהוות את אבני הבנין של החלבונים. אלה דרושים לבניית התא החי, לתפקודו ולהכפלתו. צופן זה, שגודלו חלקיק המילימטר, שוכן במרכזו של כל תא חי, ובלעדיו אין קיום לתא. תרגום וביצוע ההוראות שבצופן הגנטי הוא תהליך מדוייק, עדין ומורכב, ומעורבים בו, בין היתר, R.N.A- שליח, R.N.A-מעביר ריבוזומים, אניזימים, מינרלים, מקורות אנרגיה ועוד. בשאלתנו לא נעסוק בתהליכים ומבנים אלה, ונתרכז רק בבדיקת ההסתברות להתמזגות אקראית של זוגות האותיות, זה עם זה, וזה ליד זה, ברצף מדוייק המהווה צופן בעל משמעות, שביכולתו לאפשר ייצור חלבונים מדוייקים לצרכי התא, ולפקח על תיפקודו כולל הכפלתו העצמית. חוקרים מעריכים את מספר זוגות האותיות בשלשה וחצי מיליארד עד ששה מיליארד. (להשוואה; מספר האותיות בכרך אחד של אנציקלופדיה הוא כמיליון ומאתיים אלף.) לעתים די בשינוי זעיר אפילו ב``אות`` אחת מבין המיליארדים כדי לשבש את צופן ההוראות ולגרום לשיבוש בבניית החלבון המתאים, וכשל בתיפקוד התא. ניתן לחשב מהי ההסתברות להיווצרות של עמוד אחד באנציקלופדיה בשיטה הבאה: מערבבים אותיות בקופסה, מוציאים אות אחת וכותבים אותה, חוזרים על התהליך וכותבים את האות השניה, וכן הלאה עד להשלמת העמוד. אין צורך בידע רב במתמטיקה כדי להבין שהסיכוי שעמוד כזה בן אלפיים אותיות יכיל חומר הגיוני של דף באנציקלופדיה הוא נמוך עד מאד. ומה הסיכוי שבשיטה אקראית זו יווצר כרך אנציקלופדיה בן 600 עמודים? ומה ההסתברות לאנציקלופדיה מושלמת בת 800 כרכים? אנציקלופדיה כזו תכיל ``רק`` מיליארד אותיות, לעומת כמה מיליארדים אותיות בצופן הגנטי המצוי בכל תא בגופך. אגב, בשיקולינו לא הבאנו בחשבון אינפורמציה נוספת הנמצאת בצופן הגנטי בצורה של ``קריאה הפוכה``, ``מידע בדילוגים``, ``גנים חופפים`` ועוד, המגדילה במידה ניכרת את כמות האינפורמציה הנכללת בצופן הגנטי, לעומת כל ספר הנקרא בצורה סדרתית פשוטה. אמונתם של המאמינים בהתפתחות אבולוציונית אקראית חזקה מכל הגיון. הם לא רק מאמינים שהצופן הגנטי- בן יותר מששה מליארד אותיות ורווחים, סוכרים וזרחנים המחברים בין האותיות, חלבוני ייצוב, שלד, מעטפות, ועוד- נוצר בצורה אקראית על ידי מוטציות אקראיות שהתרחשו זו אחר זו, אלא שכל חלקיו בדרך להשלמתו החזיקו מעמד שנים רבות מאד עד להשלמתו של הצופן. (בעיה שצריכה להטריד כל אדם חושב: הרי על כל פעולה של הצלחה אקראית יש גם מספר דמיוני של תוצרים לא-מוצלחים אשר גם הם החזיקו מעמד לאורך השנים. איפה פחי האשפה והררי הזבל המכילים את התוצאות של אי-הצלחות אלה?). צופן מוצלח זה, אשר אף אחד לא תכנן אותו אלא שנוצר מאליו באורח אקראי, לא זו בלבד ששרד עד היום, אלא אף שרכש את היכולת ``ללדת`` תאים קטנים המכילים שכפול מדוייק להפליא של הצופן המקורי, ותאים אלה גדלים, ומולידים תאים כמותם לאורך דורות. פלאי פלאים! וכל זה התרחש אקראית! זאת אמונתם האיתנה. בכנס מתמטיקאים וביולוגים בשיקאגו נבחנו ההיבטים הסטטיסטיים של היווצרות אקראית. נביא מקצת מן הדברים בכנס. כהקדמה: פרופסור אמיל בורל ניסח את מסקנתם של חוקרי ההסתברות כך: ארוע אשר ההסתברות להתרחשותו נמוכה מ- 1 חלקי מספר בן 50 אפסים, הינו בלתי אפשרי מכל בחינה מעשית. להמחשה: סיכוי כזה קטן פי מאה מהסיכוי לזכות בפרס הגדול בהמשך שמונה שבועות ברציפות בהגרלה בת מיליון כרטיסים. שום אדם לא היה חושב שזה סביר ואין ספק שהמשטרה היתה פותחת בחקירה כבר בזכיה השלישית כדי לגלות איך בוצעה התרמית. נחזור אל הכנס - פרופסור שוצנברג סיכם כי ההסתברות להיווצרות אקראית של מולקולות D.N.A מוערכת ב- 1 חלקי מספר בן 1000 אפסים. אלה הסיכויים להיווצרות האקראית בה מאמינים ברצינות חסידי תיאוריית ההתפתחות. הסתברות זו שוות ערך להסתברות של קבלת אותו מספר בהטלת קוביה 1500 פעם ברציפות, או של זכיה בפרס הגדול בהגרלה בת מיליון כרטיסים במשך שלוש שנים ברציפות, שבוע אחר שבוע. יש לזכור שלא כללנו בחישובינו את ההסתברות להיווצרות אקראית של התא השלם, על המספר האסטרונומי של חלבונים ושאר חומרים שבלעדיהם אין הוא מתפקד, ולא טפלנו בכלל ברקמות שלמות, וביותר מזה; באיברים שלמים כמו הלב, העין, המוח וכדומה, שסדרי הגודל להסתברותם בהיווצרות אקראית הם הרחק מאד מעבר לכל התרחשות סבירה. מאמיני תיאוריית ההתפתחות העצמית (שהתרחשה מעצמה) מסתמכים על הטענה כי במשך זמן מספיק ארוך הכל אפשרי. הבה נבדוק זאת. נניח שכל אטומי הקוסמוס (מספר בן 80 אפסים) הגיבו זה עם זה אלף מיליארד פעמים כל שניה, ונניח שהם עשו זאת במשך 15 מיליארד שנים, וכך כביכול נוצרו האותיות של ה- D.N.A , עדיין נגיע רק למספר בן 110 אפסים שהוא קטן במידה מדהימה מהמספר בן 1000 אפסים שהוא מספר התגובות הדרוש לסיכוי של היווצרות אקראית של המולקולה. המסקנה ההגיונית: המתמטיקה והסטטיסטיקה מחייבים את המסקנה שההסתברות הזאת אינה מעשית, והמקרה אינו אפשרי. הסיכויים הסבירים לבניה מכוונת של ה-D.N.A ויצירה תכליתית שלו גדולים מסיכויי המקרה העיוור פי מילארדי מיליארדי מיליארדי פעמים (ליתר דיוק: פי מספר בן 890 אפסים). עכשיו אנו מגיעים לשאלה הגדולה באמת: מדוע אנשים בוחרים להאמין בדבר בלתי אפשרי כזה? אנשי מדע העוסקים רבות בחישובי סיכויים והסתברות, איזו משתי האפשרויות צריכה להיראות להם סבירה יותר, יצירה מכוונת או היווצרות אקראית? נראה שההסבר לבחירה שלהם במה להאמין אינו בתחום המדע-מתמטי, ואף לא בתחום ההגיון. להמחשה נצטט מדבריו של פרופסור ג`ורג` ולד, ביולוג בעל פרס נובל: ``המכונה המורכבת ביותר שהאדם הצליח לתכנן, המחשב האלקטרוני, היא כמשחק ילדים בהשוואה לאורגניזם הפשוט ביותר. די לאדם להתבונן בעוצמת המשימה כדי להבין כי היווצרות עצמית של יצור חי היא בלתי אפשרית. ובכל זאת... אנחנו כאן. כתוצאה - אני מאמין של בריאה עצמית!``. האם יש בדבריו נימוק הגיוני או הסבר מדעי? הרי הוא מאמין בבלתי אפשרי, לשיטתו! מה מגוחכת אמונתו מול הקביעה של אסטרונום מבכירי המדענים הבריטיים, פרופסור פרד הויל, האומר: ``הסיכוי שצורות חיים מפותחות התפתחו באקראי, שווה לסיכוי שסופת טורנדו שתחלוף מעל מגרש גרוטאות תגרום להיווצרות מטוס בואינג 747 מן החומרים המצויים שם``. האמונה שהחיים נוצרו מעצמם היא בעלת השלכות גורליות על השקפת החיים הבסיסית של האדם ועל כל מעשיו. לקביעת עמדה בנושא זה דרושה זהירות ואחריות ברמה הגבוהה ביותר שאדם מסוגל לגייס מתוכו.
