בן שנתיים נעלב

your simba

New member
לכל המגיבים

החלטתי לא לדרוש ממנו יותר להתנצל.
אחרי שקראתי את התגובות שלכם, אני מרגישה שקצת הגזמתי עם הציפיות שלי מהילד.
נתתם לי הרבה חומר למחשבה.
אני מאמינה שדרך דוגמא אישית ותמלול זה יסתדר מעצמו. הרי עד עכשיו כך היה.
אני מניחה שהפחד שלי היה שאם לא הסבתי את תשומת ליבו לעניין אז הוא יחשוב שזה בסדר וימשיך לעשות.....אבל ברור לי כשמש (מנסיון) שאם מישהו יאמר לו שמה שהוא עושה כואב ולא נעים, הוא לא ימשיך לעשות את זה. כנראה חיפשתי תגובה חיצונית (ההתנצלות) ממנו שתמחיש לי את מה שאני בעצם יודעת.
ובכל זאת, הוא בן שנתיים.......ולא תמיד הוא ישים לב, אבל מה שבטוח שבסוף הוא ילמד


תודה!
 

kmiki

New member
Nניפולציה?

תראי,א ני לא אומרת מניפולציה בצורה שלילית, אלא בפירוש הנקי של המילה.
אני חושבת שלפעמים אצל ילדים, התגובה שלהם למצבים לא נעימים היא מניפולציה כדי להוציא את עצמם מהמצב הלא נעים.
אם אני, כאדם בוגר, בטעות אדרוך על מישהו, אני אומר סליחה, אבל נניח שלא אמרתי סליחה, ומישהו אחר היה בא והופך את זה לסיפור גדול, ומתחיל לדבר איתי, אפילו בנימוס ובאופן מכובד, אבל יהפוך את הטעות הקטנה שלי למשהו גדול יותר, אני אהיה מובכת, ואחפש כל דרך לצאת מהמצב הלא נעים.
בתור אשה בוגרת, אני אדע שהנכון הוא לאמר "סליחה" כפי שהתבקשתי, והכל יסתיים, אבל ילד בן שנתיים, לא מבין את זה, ולכן מחפש איך לצאת מהסיטואציה בדרך אחרת, ופה נכנסת המניפולציה.
הוא רואה שה"נפגעת" מקבלת יחס חיובי, אז הוא מתקרבן בעצמו, והופך את נושא העלבון אל עצמו, ואז התמונה מתהפכת, פתאם אתם עסוקים בלהתחנן אליו (שזה ממש שגוי בעיניי), ולהתחנף אליו.
דרך אגב, אם הוא לא מבין את חשיבות ה"סליחה" אלא עושה את זה רק כי התחננו אליו, אז לא עשיתם בזה כלום, הוא חוזר אחריכם כתוכי ולא מבין את המשמעות.
 
אולי לוותר על לבקש ממנו להתנצל לעת עתה

ורק להעיר שזה אסור, שאנחנו לא מושכים בשיער, וש-X נפגעה מזה שהוא משך לה בשיער, ושזה מאד כאב לה.
 

MamaHen

New member
אני חושבת שאתם יותר מידי מתרכזים

בלבקש סליחה.
לא בטוח שהוא עוד מבין את העניין, זה דיי מורכב רגשית, אם ממש מבינים את כוונת אמירת הסליחה, ולא שזו מילה שמוציאה מידי חובה.

הייתי מנסה להתרכז בכך, שפעולה זו או אחרת שהוא עשה כואבת, וצריך לנסות להזהר בפעם הבאה. מתמללת לו את זה בצורה הכי פשוטה, ובטון לגמרי רגוע. לא לפתוח סשן ארוך של הרצאות, משפט אחד והלאה. זה בערך מה שהוא יכול להכיל כרגע, ויהי הכי אפקטיבי, לדעתי האישית.
למשל: "זה כואב כשמושכים בשיער, זה לא נעים, בפעם הבאה תנסה לא לעשות את זה".

כל היחס שהוא מקבל מסביב לסליחה היא זו שגם בין היתר מביאה אותו לברוח, ובכך לדרוש ולהביא אתכם לתת לו בלי סוף תשומת לב.
 
דעה מקסימה בנושא שקראתי באיזה בלוג

שכשילד מרביץ/עושה משהו לא נעים לאחר,
כדאי להתמקד באחר.
לשאול את הדודה אם היא בסדר, ואיך היא מרגישה, ואם היא רוצה רגע לנוח, או משהו,
ואז הילד ילמד להפנות את תשומת ליבו למי שנפגע ממנו ואולי אפילו להגיש לו עזרה/תיקון כלשהוא של המצב,
ובדרך זו יפתח אמפתיה,
שזה בעצם מה שרוצים ללמד אותו.
 
למעלה