בן זוג מעשן
היי לכם, אני בת 27, החבר שלי בן 30. החלטנו לעבור לגור ביחד, לאחר 3 שנות היכרות וכחצי שנה ביחד כרגע (היינו זוג בעבר). הבעיה היא שהוא מעשן כבד, ואני לא. כיום, כשאנחנו נמצאים בעיקר בביתו (בבית הוריו, למען האמת - שם מקובל שכולם מעשנים חופשי בבית), הוא מעשן בחלון או בחדר אחר, כדי שלא ארגיש, או כמעט לא ארגיש, את הריח. הבעיה היא מה נעשה בבית שלנו... לעשן בחלון זה לא באמת פתרון רציני ולא עוזר במאת האחוזים, והוא גם "לא רוצה לעשן בעמידה". אתמול בלילה הוא ניסה להסביר לי שלמעשה מדובר בבעיה דו כיוונית, ולא רק בעיה שלי אתו (כי הוא מוגבל בעישון), וזרק איזה משהו על כך שהוא רוצה חדר נפרד בדירה, שבו הוא יוכל לעשן ולראות טלוויזיה. הרעיון ממש נשמע לי מגוחך... (אם כי לא הגבתי בקיצונית באותו רגע, אני צריכה לחשוב על תגובתי
זה גם אומר להיות מבודד ממני לזמן רב (לא ממש מבינה איך זה ישים, והתחשק לי להגיד לו שיעבור לגור לבד, וזהו, אם כי כמובן שאני לא מתכוונת לזה) וגם להסריח את הבית (או, לכל הפחות, את אותו חדר). לפני כן הוא היה מדבר על דירת קרקע ויציאה החוצה לצורך העישון - שזה, כמובן, פתרון הולם מבחינתי, אבל פתאום הוא כנראה התחיל להרגיש מקופח, או שמשמיצים את זכויותיו, וכדומה. אולי נלחץ, לחץ טבעי, מהשינוי בחיינו... לא יודעת מה לעשות. לא רוצה חדר עישון בבית. לא רוצה לריב ריב רציני. כן רוצה שיהיה לו טוב, אבל לא באופן הזה. מה עושים?? כמובן שאדבר אתו על זה, אני מבקשת עצות לפני כן. אולי למישהו יש רעיון לפתרון לבעיה או, לכל הפחות, לדרך טובה להסביר את עצמי ולא לפגוע בו. תודה רבה, נועה
היי לכם, אני בת 27, החבר שלי בן 30. החלטנו לעבור לגור ביחד, לאחר 3 שנות היכרות וכחצי שנה ביחד כרגע (היינו זוג בעבר). הבעיה היא שהוא מעשן כבד, ואני לא. כיום, כשאנחנו נמצאים בעיקר בביתו (בבית הוריו, למען האמת - שם מקובל שכולם מעשנים חופשי בבית), הוא מעשן בחלון או בחדר אחר, כדי שלא ארגיש, או כמעט לא ארגיש, את הריח. הבעיה היא מה נעשה בבית שלנו... לעשן בחלון זה לא באמת פתרון רציני ולא עוזר במאת האחוזים, והוא גם "לא רוצה לעשן בעמידה". אתמול בלילה הוא ניסה להסביר לי שלמעשה מדובר בבעיה דו כיוונית, ולא רק בעיה שלי אתו (כי הוא מוגבל בעישון), וזרק איזה משהו על כך שהוא רוצה חדר נפרד בדירה, שבו הוא יוכל לעשן ולראות טלוויזיה. הרעיון ממש נשמע לי מגוחך... (אם כי לא הגבתי בקיצונית באותו רגע, אני צריכה לחשוב על תגובתי
זה גם אומר להיות מבודד ממני לזמן רב (לא ממש מבינה איך זה ישים, והתחשק לי להגיד לו שיעבור לגור לבד, וזהו, אם כי כמובן שאני לא מתכוונת לזה) וגם להסריח את הבית (או, לכל הפחות, את אותו חדר). לפני כן הוא היה מדבר על דירת קרקע ויציאה החוצה לצורך העישון - שזה, כמובן, פתרון הולם מבחינתי, אבל פתאום הוא כנראה התחיל להרגיש מקופח, או שמשמיצים את זכויותיו, וכדומה. אולי נלחץ, לחץ טבעי, מהשינוי בחיינו... לא יודעת מה לעשות. לא רוצה חדר עישון בבית. לא רוצה לריב ריב רציני. כן רוצה שיהיה לו טוב, אבל לא באופן הזה. מה עושים?? כמובן שאדבר אתו על זה, אני מבקשת עצות לפני כן. אולי למישהו יש רעיון לפתרון לבעיה או, לכל הפחות, לדרך טובה להסביר את עצמי ולא לפגוע בו. תודה רבה, נועה
