בן הזוג של חמותי

בן הזוג של חמותי

חמותי אלמנה ויש לה בן זוג יותר מעשור. אני ובעלי נשואים תכף שנה.
אני מאוד לא מחבבת את בן הזוג הזה. הוא פנסיונר ואדם די מבוגר. מין אדם שיש לו מה לומר על כל דבר, ווכחני, ציני, חושב שהוא צודק בכל דבר. אני לא מרגישה נוח לדבר איתו ולא מרגישה נוח להיות בנוכחותו [וככה כמעט כל המשפחה]. הוא כמעט ולא בקשר עם משפחתו וילדיו. בעלי אמר לי שהם פשוט לא מצליחים להסתדר איתו.

כרגע אנחנו גרים בבית של חמותי משיקולים כלכליים, חמותי ובן זוגה לא גרים איתנו אלא בדירה נפרדת.חמותי מגיעה כמה פעמיים בשבוע+שבתות מדי פעם ובן זוגה נמצא פה כמה פעמים בשבוע בשעות הבוקר.

בתחילת הנישואים הייתה לו ולחמותי נטייה להגיע בשעות מאוד מוקדמות של הבוקר [לפני 6 בבוקר] ולהתחיל לדבר בקול רם מאוד על כל מיני ענייני הבית. זה כמובן היה מעיר אותי ובסוף בעלי דיבר איתם וזה נפסק. אני לא מבינה את מערכת היחסים בניהם - הם כל הזמן מתווכחים על שטויות בענייני הבית, יש בניהם הבדלי מנטליות אדירים ובכלל לא ברור לי איך היא בקשר עם אדם שכמעט כל המשפחה לא מחבבת. ניסיתי בתחילת נישואיי לדבר איתו ולהתיידד, אבל כל הזמן הייתי זוכה בתגובות ציניות ולא לעניין על כל דבר שאמרתי, ככה שאני כבר לא מנסה לדבר איתו מעבר למינימום ההכרחי.

בערב שבת האחרון בן זוגה של חמותי העיר משהו שלדעתי היה מאוד לא לעניין בקשר אליי, ועניתי בקול רם שזה לא עניינו ולא יתערב. בדיעבד הייתי צריכה למתן את עצמי אבל התפרצתי,אגרתי במהלך השנה האחרונה הרבה כעסים עליו. בשאר הערב לא דיברנו. אתמול חמותי אמרה לי שלא דיברתי בסדר ושהוא אדם מבוגר ושעניתי בחוצפה. עניתי לה שנכון שדיברתי בקול רם מידי אבל אני לא לוקחת את הדברים שלי חזרה ושלא מקובל עליי שהוא יתערב לי בנושאים אישיים.

העניין גם לא מה שהוא אומר - במקרה הוא צדק במה שהוא אמר - העניין הוא שהוא אומר את זה בצורה מאוד לא נעימה וצינית. אמרתי לחמותי שלא מקובל עליי לשמוע ממנו ביקורת, הוא לא אבא שלי ולא סבא שלי. אגב מבחינה הלכתית אינני מחוייבת בכבודו אבל זה משהו אחר..

אני בהריון ואמרתי מזמן לבעלי שאין שום סיכוי שאני אסכים שהילד יקרא לבן זוגה של חמותי סבא.

בקרוב אנחנו עוברים דירה אז החיכוך היומיומי יקטן, אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות. אני ממש לא מחבבת את האיש הזה והוא לא עושה שום מאמץ להתחבב על אף אחד. ברור לי שאני אצטרך לראות אותו כל כמה שבועות במשך שנים וקשה לי להתמודד עם זה..עצות יתקבלו בברכה.
 
נתחיל מלמה היא איתו?

היא איתו עשור. ככה שכנראה יש סיבות "לא נבין לא נדע". יתכן שיש לו יכולת להעניק לה תמיכה כלכלית חזקה (אפילו אם זו פנסיה גדולה לאחר מותו), בטחון פיזי, בן זוג לעשות איתו דברים שהיא אוהבת (לנסוע לטייל, בתי מלון, הצגות, מסעדות...), מישהו קבוע שמתקן לה את הדברים בבית ודואג לה לרכב.
אין לי מושג כי אני לא מכירה. כמה זמן חמותך היתה אלמנה? מאוד לא פשוט למצוא בן זוג לסבב ב'. ובטח לא בגילאים מאוחרים.

לגבי לקרוא סבא. ילד קורא איך שמלמדים אותו לקרוא. אם תגידו לו זה משה, הוא יקרא לו משה.
(מקסימום אם משה ילמד אותו לקרוא לו סבא, הילד בגיל מבוגר יקרא לו פעם ככה ופעם ככה ודקה מאוחר יותר תוכלו להסביר לו שהוא לא סבא שלו)
אגב, למה את חושבת שהוא יבקש שיקראו לו סבא? הרי כבר יש סבא בתמונה. (לבת הזוג של אבא שלי קוראים בשמה הפרטי ומעולם לא עלה על הפרק שיקראו לה סבתא)

כשגרים אצל מישהו בבית נאלצים לסבול את השגעונות שלו.אם הם מטורפים מדי עוזבים את הבית. עברתם את גיל 18, אתם עצמאים.

ולבסוף לגבי האופי שלו, לא חייבים לחבב כל אחד. ואם הקשר בינכם מסתכם בהערות ציניות וגם ככה צמצמתם אותו למינימום, תשאירי את זה ככה. אני די בטוחה שאדם שאת מתארת יכעס עליך עכשיו ויחכה להתנצלות. הבחירה בידך אם להתנצל ולדבר ולהסביר ואולי לישר את ההדורים גם להבא, או לבחור להשאיר את המצב בשלום קר.
 
עונה:)

מבחינה כלכלית הבנתי שאין לו הרבה. ייתכן ויש לו פנסיה גדולה שתינתן לחמותי אחרי לכתו אחרי 120, אבל זאת זה אני לא יודעת..חמותי אלמנה יותר מ-30 שנה.
אני מעריכה שהיא התפשרה עליו למרות כל חסרונותיו כי היא לא רוצה להיות לבד, וזה מובן לגמרי.
הילדים במשפחה לא קוראים לו סבא, כך שההחלטה שלי [שבעלי מסכים לה] היא על בסיס התנהגות גיסותיי. אני לא חושבת שהוא ייבקש שיקראו לו סבא, פשוט כל כך כעסתי שהבהרתי את זה לבעלי למרות שאני חושבת שזה היה ברור קודם לכן.

הבית עצמו לו שלו, אלא של חמותי..אבל זה כמעט אותו דבר, הם ביחד כל כך הרבה זמן, מה ששלו שלה וכו'...

תודה על נקודת המבט
 
עוד דבר קטן

שלא אמרתי הוא שאני לא מוכנה שבן זוגה של חמותי יהיה באותה רמה משפחתית לילד כמו אבא שלי..אם הייתי מחבבת אותו אני משערתשלא היה אכפת לי, העין שלי לא צרה ואני אוהבת לפרגן אבל במקרה הזה אני לא מעוניינת בזה.
 
זה מובן מאיליו

וזה גם התפתח בהמשך הדיון. אם מישהו משמש בפועל כסבא, הוא זכאי לתואר הכבוד סבא (או דוד אגב. לא חייבים להיות סבים) ואם מישהו סתם נמצא שם ברקע, אין שום סיבה להעניק לו את התואר.

אצלנו אגב המצב הפוך, לאבא שלי לא ממש מגיע התואר סבא,הוא בהחלט לא מתפקד בתור סבא, וגם מקבל צמרמורת שלדעתו הוא מצליח להסתיר כשקוראים לו סבא, זה פוגע לו בתאוריה שהוא בן 30 עדין.ולכן הענקנו תואר של כבוד לבעלה של דודה שלי שמאוד סבאי לבת שלי.והיא קוראת לו סבא (היתה לה קצת בלבלה פתאום כשהיא הבינה ש"סבא" נשוי ל"דודה", אבל עבר לה)
 
נכון

גרמת לי לצחוק כי אבא שלי שיהיה בריא בן 74 ששואלים אותו בן כמה הוא כבר 10 שנים לפחות הוא טוען שהוא בן 28
אבל זה סתם בתור צחוק במשפחה. הוא מאוד מסור לילדיה של אחותי, קצת מצער אותי שאנחנו עוברים יחסית רחוק ולא יהיה לו קשר יומיומי עם ילדיי..
 
אבא שלך צוחק

אבא שלי לגמרי רציני.כל עוד לא תנפנפי לו בתעודת הלידה שלו, הוא לא יום אחד מעל 40 (הוא בן 56).
הוא דואג להראות ככה (למזלו הוא נראה מאוד צעיר לגילו, אבל הוא גם צובע קצת כדי להעמיק את הרושם), להתנהג ככה, ולהצהיר על גיל מפוברק.
 

מגיע לי3

New member
מה אומר בעלך

לגבי זה שהילד לא יקרא לו סבא?
אם יש ביניכם הסכמה אז אתם תמיד תפנו אליו ותדברו עליו בשמו ולא כסבא, וכך גם הילד יתרגל לפנות אליו.
אבל מה תעשי אם הילד כן יגיד סבא? תתקני אותו? זה פוגע מאוד.
 
למה פוגע?

אם לאבא יש אשה חדשה היא אמא? אם לסבתא יש בעל חדש הוא סבא?
לכל אחד כבודו במקומו מונח.

אני חייבת להוסיף סיפור, יש לי חברה שאבא שלה נהרג כשהיתה בת 3 חודשים ואמא שלה התחתנה מחדש אחרי שנתיים. בעלה של האם גידל אותה והוא למעשה אביה לכל דבר, והאב היחיד שהכירה. (יש לה ממנו גם 2 חצאי אחים, ואח נוסף שלם מאביה הביולוגי)
בעבודת השורשים שעשתה בחלק על אביה הגדירה אותו "אבא" ובמקביל ערכה פרק שלם לבעלה של אמא שלה והגדירה אותו בשמו.קיבל את הכבוד הראוי למרות שאין לה שורשים ישירים אליו, אבל לא את התואר "אבא". וגם ככה היא ואחיה הגדול מכנים אותו. בשמו בלבד.
 

מגיע לי3

New member
כשברור לכולם שהוא לא "סבא"

אין כאן עניין ואין שום בעיה
אבל אם חמותה ובן זוגה רואים אותו כ"סבא" והיא ובעלה לא. זה יפריע

כבר כתבו אחרי שהוא יכול להיות לפעמים סבא לפעמים משה
ואת ההבהרה שהוא לא סבא עושים שלא בנוכחות החמות ובן זוגה

המשפט שהיא כתבה נשמע לי כהתרסה.
 
הבנתי את כוונתך

אני מקווה

את מתכוונת שאם סבתא אומרת "היי, הנה סבא משה", ומגיעה האמא ואומרת "הוא בכלל לא סבא הוא רק משה" - זה בהחלט מעליב.
 

shelycat

New member
אז סבתא אומרת?

תראי מבחינתי זה לחלוטין לא משנה, ויש לנו רכש סבים מנישואין שניים של ההורים וכולם נקראים סבים כי הם בוחרים להיות סבים פעילים ואוהבים לילדינו.

הילד ישתמש בטרימינולוגיה שישמע מהוריו, אז סבתא תקרא לאברהם סבא, ואמא תגיד לו בתגובה "תגיד שלום לאברהם", אם סבתא תעלב או תתעקש (ולא סביר במקרה הזה שאיש שלא אוהב ושומר על קשר עם ילדיו שלו יחוש רצון להקרא בדרך לא לו) תסבירו לה שסבא וסבתא זה כינוי שאתם מעניקים להורים שלכם וכמו שיחמץ ליבה אם תשמע שאשתו החדשה של גרושה היא סבתא בסטטוס שווה לה כך אתם נוהגים בהוגנות כלפי כולם.
סה טו.
 
לא הסבתא תעלב

אלא בן זוגה.
גם אצלנו יש המון סבתות וסבים, גם בגלל זוגיות שניה של ההורים שלי, גם בגלל זוגיות שניה שלי, גם כי יש סבתא רבה וכן הלאה... אבל יש מי שנקרא סבא/סבתא ויש מי שלא.
אני לגמרי מסכימה שזה תלוי במידת התפקוד הסבאי. מאחר ומדובר בתואר של כבוד יותר מאשר הכל.
 

shelycat

New member
כמו שאמרתי במקום אחר

העלבות היא בחירה אישית.
סבא הוא מי שבוחר לתפקד ככזה מבחינתי.
אם לא "נולדת" סבא (כלומר אתה לא הורה ישיר) ואתה לא מתפקד
אין לך על מה להלין.
זה לא נגדו זה בעד האחרים כדי לא ליצור זילות של ערך שכן חשוב בעינכם במקרה הזה הערך הזה הוא "סבא" והתוכן שלדעתכם צריך להשפך פנימה.
ואם זוגתו לא תשכיל להסביר לו שמשפחה היא משהו שאתה נולד אליו ובהמשך בוחר להיות חלק אוהב ומחוייב לו וממנו, כלומר חייב להיות עיניין ריגשי ומעשי משולב אז הוא יוכל להמשיך להתלונן אצלה ושתעצור את זה שם.


ובקטנה בעלי גדל במשפחה שלסבתא שלו במשך שנים ארוכות היה בן זוג קבוע לאחר שנתאלמנה, הוא הגיע עם ילדיו ונכדיו לכל הארועים המשפחתיים, מעולם בן זוגי או בני דודיו לא כינו אותו סבא, פשוט כי הוא לא נהג כסבא שלהם. הם נהגו בו בכבוד המגיע לו ופנו אליו בשמו. וכך גם אני עשיתי.
לילדי יש גדוד של סבים, חלקם ישירים (הורינו וסבינו) ושניים מהם "רכש" שניהם מאוד אוהבים את ילדי ושניהם מתפקדים כסבים. ולכן נקראים סבים.
כשנולדה ביתי התלבטתי איך נכנה את זוגה של חמותי היא דחפה לסבא משה, אנחנו המשכנו לקרוא לא בשמו כמו תמיד, וכשראינו שהאיש נפתח אל הילדה ומקבל עליו תפקיד סבאי גם אנחנו בחרנו לפנות ולהתייחס אליו כסבא שלה, ד"א היא לגמרי מבחינה בהבדל בין סוגי הסבים שלה, מי הורה לגיטימי ומי בן זוג אבל היא מרגישה אהובה.
מה שכן חמותי דווקא מ-א-ו-ד לא פשוט לה לקבל את התקדים שיצרה בכך כשאישתו של חמי היא סבתא מתחרה ושוות ערך לה מבחינת טרמינולוגיה.
 

mykal

New member
אגיב רק למשפט אחד

בהתנגדות ואפילו נחרצת,
עם שאר דבריך מסכימה.
העלבות היא בחירה אישית, ואני אשים סימן שאלה על המשפט הזה.
היעלבות היא בחירה אישית? כן?
אדם לא נעלב מסתם --כי התחשק לו להיעלב.
אדם נעלב, כשאמרו משפט שפגע בו--שהתיחס אליו בזלזול, שאמר בקול משפט ביקורתי,
ועוד הרבה אפשרויות.
נעלבים כי מישהו העליב.

(כן, אני יודעת שיש בעולמינו כמה drama queen לא לזה התכונתי)

וגם במקרה שהביאה פותחת השרשור,
היא בוחרת לא לקרא לבן זוג של חמותה 'סבא' --זה בהחלט זכותה, ויהיו
הנימוקים צודקים (ואני מסכימה איתה) אבל זה בהחלט 'מעליב' שהיא
מגבילה וקובעת עכשיו שהוא לא סבא--נכון שמגיע לו, אבל הוא לא בוחר להעלב--הוא נעלב ממשהו שעושים מולו.
מקוה שהובנתי.
 

shelycat

New member
מניסיוני רוב האנשים לא מסתובבים

ומעליבים בכוונה.
אנשים מצד שני כן נעלבים לא מעט.
כלומר כשאדם נעלב לרוב הוא חש שמישהו התייחס אליו או לא התייחס אליו כמו שהיה רוצה. כלומר הנעלב שם עצמו במרכז.
אותו מרכז לרוב יהיה שוליים של תמונה רחבה יותר שאם הנעלב היה בוחר לפתוח ולהרחיב את נקודת מבטו היה יכול לראות שהוא בכלל לא היה מטרה.
להעלב זאת בחירה.
היא לגיטימית בעיני שלא יובן אחרת.
אבל כיוון שלא כולם רשעים אם לרגע נסתכל בתמונה הגדולה, נבין
שאנחנו לא המרכז ( או כמו שחברה שלי אומרת כל אחד רואה רק את עכוזו שלו) רוב הדברים לא יהיו כל כך מעליבים.
בטח כשלרוב כמו בסיטואציה כאן זה לא ״נגד״ מישהו (גם אם יש בזה מידת אמת) כמו שזה בעד משהו או מישהו אחר ולא קשור לאגו הפרטי של הנעלב.
במקרה הזה החשש הוא שמישהו יעשה סצנה כי אולי ירצה להתהדר בנוצות לא לו, נורא קל להסביר שהתלבושת הזאת מיועדת להורים בלבד וזה לא גורע מכבודו של ״משה״ .
 
תתפלאי כמה אנשים מעליבים בכוונה

וכמה אנשים שאוהבים ציניות, או ירידות והשפלות ובעיקר - הקטנות קיימים.
שמחה בשבילך שאת לא נתקלת וחיה אותם. (הם נמצאים לא פעם אפילו מעברו של הקו כנותני שירות).

עכשיו, זה נכון שיש כמו שמייקל כינתה זו הרבה דרמה קווין, והרבה שנעלבים מכלום, מסתם, או לפעמים מחוסר הבנה נכון של הסיטואציה וחוסר הכרה את הבן אדם שמולם (למשל, אנשים שמדברים בציניות אך לא מתוך מטרה לפגוע כלל)
 
מיעוט או רוב זה לא משנה,

וגם בקשה או דרישה לגיטימית ניתן לבקש בצורה נעימה, ובצורה גסת רוח.

זה לא רלוונטי אם מישהו צודק או לא, אפשר גם להיות צודק וגם להעליב בכוונה, וזה לא רלוונטי כי אנחנו לא חיים לפי כללים והכללות.
 

mykal

New member
רוב האנשים לא מעליבים בכונה,

כשאני נעלבת ממי שפגע בי--הוא לא רוב ואני בהחלט אחת.
יש אנשים שפוגעים ומעליבים.
ויש הרבה שלא, במקרים מסוימים ניתן לומר, ממש לא התכונתי--
בהרבה מקרים יש בהחלט רצון לפגע.

כשאני דורכת לך על הרגל, האצבעות שלך כואבות גם אם אני אומר, סליחה לא התכונתי.
אבל אני צריכה ללמוד לקח ולהזהר לא להלך על בהונות של אחרים.

אדם אמור להיות רגיש בתקשורת עם זולתו.
ומצטערת חברתך טועה--רוב האנשים לא יכולים לראות את עכוזם.
אכן, אני לא רוצה שמישהו יחליט 'לחנך/להעיר/להאיר/ לומר מילים נוקבות/' אלי,
בודאי לא ברבים.--זה פוגע.
וצריכה להיות רגישות.

האם היית אומרת אותו הדבר לחמות שהיתה מתנפלת על הנכד
שגרם נזק בכלי יקר שלה? ואם האמא שלו היתה באה לפה--ומתלוננת--איך היית מגיבה על החמות.(אולי בצדק --אולי הכלה סתם נעלבה?)

הכלה לא התנהגה יפה--זה ברור.
מותר לאנילה לומר נעלבתי--היא לא אמרה אני מפוצצת את היחסים איתה,
אני לא אקנה בכלל מתנות.
היא כן החליטה לתת כסף ולא חפץ--לא נורא.
וכן אמרה--גם חמות נעלבת כשמזלזלים במתנה. נראית לי תגובה סבירה מאוד.
 
למעלה