במשבר שכזה...
לפני כמה רגעים ניתקתי שיחה שהיוותה גורם נורא חשוב במהלך הערב שלי... וחשוב לי לשתף אתכם. דיברתי עם בנאדם שהוא אולי מהיחידים פה בצ`אט שאי פעם פגש אותי... אני מהתחלה לא התכוונתי להפגש איתו בגלל הפחד הזה של ניתוק הקשר הכ``כ מוצלח אחרי שנפגשים... (מה לעשות הביטחון העצמי שלי מסגיר אותי) בכל אופן, קרה מה שקרה ונפגשנו. וכמובן שעם נומך הביטחון שלי לאחר המפגש לא החזרתי ציצולים כי לא רציתי להכביד או לדחוף את עצמי למקומות לא רצויים... כל אותו חודש (אחרי המפגש) חייתי במחשבה שהבנאדם ממשיך להתקשר אליי רק בגלל זה שהוא לא רוצה לצאת מניאק ופתאום לנתק איתי כל מגע (שחס וחלילה לא יגידו עליו שהוא אוגואיסט שיטחי שחושב רק על המראה החיצוני) והמשיך להתקשר ולנסות לדכאות את הקשר לאט לאט ככה שיהיה בטוח לא באשמתו (לפחות שלא יראה כך). בקיצור, בעצם אין פה שום קיצור אני רוצה להראות לכם את התמונה המלאה כי חשוב לי שתדעו מה עובר עליי -אני חייבת לציין שברגע זה שניקו אומרת ``יש`` באיי סי קיו שלי (אל תגידי שלא הזכרתי אותך..- חחחחחח אוקיי, חזרתי לחלון הזה... אז ככה, חשבתי שאותו מניאק (שבעצם עכשיו מתגלה לי כההפך הגמור ואני פשוט גאה להגיד שאני מכירה אותו טוב וממשיכה להיות איתו בקשר)... אותו בנאדם, חשבתי שידחה אותי בגלל המראה שלי ושלא יצא לי מי יודע מה ``ידיד`` ממנו... ואני חייבת להגיד לכם, שהגישה הזו שלי יכלה להרוס את כל הקשר הנפלא הזה שיש לנו ואני חייבת לו תודה ענקית על זה שהוא הבהיר לי את הדברים כמו שצריך אחת ולתמיד. אני זו שדחיתי את הקשר. אני זו שכל הזמן אמרתי לעצמי כשראיתי את השם שלו מופיע לי על הצג של הפלאפון כל פעם שהתקשר (שהיה הרבה) כל הזמן אמרתי ``אויש נו עוד פעם הוא רק מתקשר כדי לצאת ע``י חובה ולהראות נוכחות ברשימת שיחות ניכנסות שלי``... אז זו היתה הגישה שלי. וכשאנשים אחרים התקשרו אליי (אנשים שבחיים לא ראיתי) כ``כ שמחתי לדבר איתם ורק בגלל הסיבה שהם לא ראו אותי מימיהם וידעתי שהם לא מתקשרים כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי אלא כי הם באמת רצו לדבר איתי. וככה התנהלו השיחות שלנו: הוא מתקשר- שואל לשלומי, מתעניין, מדבר, מספר, צוחק.. ואני- בכל משך השיחה חושבת שהוא לא עושה את זה כי הוא רוצה אלא כי הוא מרגיש חייב. ואני חייבת להגיד לכם עכשיו שאני יודעת... טעיתי!!! ובגדול אפילו... הנקודה שאני מנסה להביא פה היא שלפעמים לא כדאי או לא עדיף להקשיב לתחושות בטן שלנו, כי פה התחושה שלי היתה לגמרי לא נכונה ולמען האמת זה עצוב מאוד שאני רק עכשיו קולטת את זה... תחשבו איזה טוב יכל היה להיות לי כל הזמן הזה אם רק הייתי מאמינה בעצמי אם רק הייתי מפסיקה לדחות את עצמי מאחרים ולהתחיל לחשוב שבאמת רוצים לדבר איתי. לפעמים, דרך הסתכלות שלנו על עצמינו, היא ורק אחרת יכולה לתרום לקשר שלנו עם אנשים אחרים. ברגע שאנחנו מעריכים את עצמינו רק אז אנשים אחרים יכולים לעשות את אותו הדבר... ואני מתכוונת לחיצוניות ולפנמיות כאחד... אולי לא הבנתם מה אני רוצה מהחיים שלכם הרגע, אבל אני שמחה שהצלחתי לכתוב את הדברים האלה... ואני עוד יותר שמחה שמעתה והלאה אני יכולה באמת לדבר איתו בצורה אמיתית. שוב- חבל שרק עכשיו הוא הסביר לי כמה אני חשובה לו למרות המראה שלי... לא שהוא לא אמר לי את זה לפני כן אבל אני עכשיו מבינה שהוא לא שיקר לי ושאולי באמת הוא רוצה לשמור את הקשר... מוסר השכל- ידידות אמיתית היא מתנה. לא חובה. ואם בנאדם אומר לכם כמה אתם חשובים לו אז תאמינו לו. אם לא תאמינו לו אז לא תאמינו לעצמכם...
לפני כמה רגעים ניתקתי שיחה שהיוותה גורם נורא חשוב במהלך הערב שלי... וחשוב לי לשתף אתכם. דיברתי עם בנאדם שהוא אולי מהיחידים פה בצ`אט שאי פעם פגש אותי... אני מהתחלה לא התכוונתי להפגש איתו בגלל הפחד הזה של ניתוק הקשר הכ``כ מוצלח אחרי שנפגשים... (מה לעשות הביטחון העצמי שלי מסגיר אותי) בכל אופן, קרה מה שקרה ונפגשנו. וכמובן שעם נומך הביטחון שלי לאחר המפגש לא החזרתי ציצולים כי לא רציתי להכביד או לדחוף את עצמי למקומות לא רצויים... כל אותו חודש (אחרי המפגש) חייתי במחשבה שהבנאדם ממשיך להתקשר אליי רק בגלל זה שהוא לא רוצה לצאת מניאק ופתאום לנתק איתי כל מגע (שחס וחלילה לא יגידו עליו שהוא אוגואיסט שיטחי שחושב רק על המראה החיצוני) והמשיך להתקשר ולנסות לדכאות את הקשר לאט לאט ככה שיהיה בטוח לא באשמתו (לפחות שלא יראה כך). בקיצור, בעצם אין פה שום קיצור אני רוצה להראות לכם את התמונה המלאה כי חשוב לי שתדעו מה עובר עליי -אני חייבת לציין שברגע זה שניקו אומרת ``יש`` באיי סי קיו שלי (אל תגידי שלא הזכרתי אותך..- חחחחחח אוקיי, חזרתי לחלון הזה... אז ככה, חשבתי שאותו מניאק (שבעצם עכשיו מתגלה לי כההפך הגמור ואני פשוט גאה להגיד שאני מכירה אותו טוב וממשיכה להיות איתו בקשר)... אותו בנאדם, חשבתי שידחה אותי בגלל המראה שלי ושלא יצא לי מי יודע מה ``ידיד`` ממנו... ואני חייבת להגיד לכם, שהגישה הזו שלי יכלה להרוס את כל הקשר הנפלא הזה שיש לנו ואני חייבת לו תודה ענקית על זה שהוא הבהיר לי את הדברים כמו שצריך אחת ולתמיד. אני זו שדחיתי את הקשר. אני זו שכל הזמן אמרתי לעצמי כשראיתי את השם שלו מופיע לי על הצג של הפלאפון כל פעם שהתקשר (שהיה הרבה) כל הזמן אמרתי ``אויש נו עוד פעם הוא רק מתקשר כדי לצאת ע``י חובה ולהראות נוכחות ברשימת שיחות ניכנסות שלי``... אז זו היתה הגישה שלי. וכשאנשים אחרים התקשרו אליי (אנשים שבחיים לא ראיתי) כ``כ שמחתי לדבר איתם ורק בגלל הסיבה שהם לא ראו אותי מימיהם וידעתי שהם לא מתקשרים כדי שאני ארגיש טוב עם עצמי אלא כי הם באמת רצו לדבר איתי. וככה התנהלו השיחות שלנו: הוא מתקשר- שואל לשלומי, מתעניין, מדבר, מספר, צוחק.. ואני- בכל משך השיחה חושבת שהוא לא עושה את זה כי הוא רוצה אלא כי הוא מרגיש חייב. ואני חייבת להגיד לכם עכשיו שאני יודעת... טעיתי!!! ובגדול אפילו... הנקודה שאני מנסה להביא פה היא שלפעמים לא כדאי או לא עדיף להקשיב לתחושות בטן שלנו, כי פה התחושה שלי היתה לגמרי לא נכונה ולמען האמת זה עצוב מאוד שאני רק עכשיו קולטת את זה... תחשבו איזה טוב יכל היה להיות לי כל הזמן הזה אם רק הייתי מאמינה בעצמי אם רק הייתי מפסיקה לדחות את עצמי מאחרים ולהתחיל לחשוב שבאמת רוצים לדבר איתי. לפעמים, דרך הסתכלות שלנו על עצמינו, היא ורק אחרת יכולה לתרום לקשר שלנו עם אנשים אחרים. ברגע שאנחנו מעריכים את עצמינו רק אז אנשים אחרים יכולים לעשות את אותו הדבר... ואני מתכוונת לחיצוניות ולפנמיות כאחד... אולי לא הבנתם מה אני רוצה מהחיים שלכם הרגע, אבל אני שמחה שהצלחתי לכתוב את הדברים האלה... ואני עוד יותר שמחה שמעתה והלאה אני יכולה באמת לדבר איתו בצורה אמיתית. שוב- חבל שרק עכשיו הוא הסביר לי כמה אני חשובה לו למרות המראה שלי... לא שהוא לא אמר לי את זה לפני כן אבל אני עכשיו מבינה שהוא לא שיקר לי ושאולי באמת הוא רוצה לשמור את הקשר... מוסר השכל- ידידות אמיתית היא מתנה. לא חובה. ואם בנאדם אומר לכם כמה אתם חשובים לו אז תאמינו לו. אם לא תאמינו לו אז לא תאמינו לעצמכם...