כעת גם וגם,גם ../images/Emo60.gif וגם ../images/Emo205.gif
אפשר להגיד שתמיד הייתי בקיצוניות של "להיות בצד",על כל המשמעויות שלה. ובתקופה הנוכחית,זאת בה התחלתי בתהליך השינוי שלי,מצאתי את עצמי בכמה מצבים בהם אני ממש אוהב להיות במרכז,אולי זה משום שאני רוצה ל"השלים פערים",אולי זה צורך נרקסיסטי שלי,אולי זה גם צורך ל"הישמע",צורך להיראות,שהוא בעצם צורך להרגיש חי וקיים או משהו כזה,באמת שלפעמים קשה לי להסביר למה זה קורה עכשיו זה מתבטא בכל מיני מקומות ומצבים,אבל זה הכי בולט שאני רוקד,שבחיים לא דמיינתי את עצמי פעם שאני רוקד לעיניי אחרים,לא רק באולם ריקודים יחד עם כולם,אלא אפילו שרק אני רוקד וכולם מסתכלים עליי.לפעמים זה קורה בלי שאני אחשוב על זה יותר מדיי,אבל לפעמים אני עושה את זה עכשיו,וזה פשוט כיף לי,גם אחרי שאני חושב על זה שפתאום כל הזוגות עיניים האלו נעוצות בי. עדיין,נגיד שאני לומד או קורא ואני רוצה להשאב פנימה,אני רוצה כמה שפחות הסחה חיצונית,ולכן אלו המצבים בהם אני אפילו מחפש את ה"להיות בצד".פה זה יותר מתקשר לאופי שלי,שהוא שקט כזה,אבל חלק מהשינוי שלי זה שנהייתי מאוד פתוח לעומת הסגירות של פעם,ולכן אני חושב שזה פשוט משקף את האופי המשתנה שלי,שאני אוהב את שני הדברים,גם את המרכז וגם את הלבד ובצד. אפשר להגיד שהשאיפה שלי היא כן למצוא את אותו איזון שישמור על האותנטיות שלי.בריקוד,למשל,אני כן מרגיש לפעמים שאני מגזים וש"זה לא אני",אבל שוב חושב שזה קשור לצרכים שלא מולאו בעברי שעכשיו אני נמצא שם,וברגע שהצורך הזה יגמר,ברגע שאני ארגיש מספיק חי וקיים,נשמע ונראה,אז יתפוגג לו מאליו גם הצורך הזה לפעמים להיות במרכז,שהוא כאמור לא תופס את כל עולמי,אבל אני בהחלט מודע לו במצבים מסויימים,כשזה קורה.
, אבל יש בי צד מנוגד לביישנות, שתמיד רוצה לצאת החוצה. אני אוהבת שמקשיבים לי, אני אוהבת לארגן דברים ושאחרים תלויים בי (מרגישה רצויה אולי ככה), אוהבת ימי הולדת
והאמת ששמחתי שחגגו לי בלימודים אתמול... והניגוד הזה של ביישנית אבל אוהבת להיות במרכז מאוד לא הגיוני עבורי, וזה מביא אותי לשאול אותכם לגבי עצמכם: האם אתם אנשים שאוהבים להיות במרכז העניינים
במה זה מתבטא
