במקום הפסטורלי

[א ו ר הירח]

במקום הפסטורלי

שם במקום היפיפה הזה . כל העצים והירק הפריחה, הליבלוב, ההרים המכוסים ירק ,בין השקיעה והזריחה , בין החושך לאור בכל מצב בכל רגע נתון... אתה שם במקום שאתה כ"כ אוהב ואהבת להיות. ובגלל שאתה אוהב מאוד ירק הבאנו אליך עדנית קטנה שתהיה לצדך בכל מצב ובכל שעה עם פרחים אדומים שזזים לפי כיווני הרוח המשתנים ובין כל "האנשים" ובכל זאת כ"כ לבד, בלעדנו... היא שמה עוד מים ,מנקה , מנסה להזיל דמעה בשקט . הוא עוזר משפשף ומנקה . ואני , אני בוהה ומסתכלת מה זה כבר יכול לעזור? עומדת דום ... אז היא מנקה והוא עוזר אבל אתה עדיין שם מתחת לכל ערמת הבטון הזו ... ואז היא פורצת בבכי , בכי פנימי בכי שפרץ החוצה , בכי שיכול לקרוע את הלב מבפנים . הוא מחבק אותה ומוחה דמעה סוררת ואני מסתכלת מהצד , כמו לב מאבן ככה הרגשתי פתאום מה יעזור כל הבכי ? מה יעזור כל שנה שאנחנו באים אליך? מה זה לעזאזל יעזור ? אני רואה אותך? לא! אני שומעת אותך? לא ! אז מה? סתם ? סתם לבוא אליך פעם בשנה ? לראות את אמא בוכה ואת אחי מנסה לחזק אותה ואותי מסתכלת מהצד בלי יכולת לנוע ? אז אנחנו שם שלושה אמא אחי ואני ואולי בעצם ארבעה כמו פעם ... נשאר ממך רק דבר אחד : שם על מצבה נפטר ביסורים... בט"ז בתמוז תשנ"ז תנצב"ה ואולי בכל זאת זה ממש מקום לא פסטורלי למרות כל הירק ,ההרים היפים מסביב .. ? ואני אומרת יהי זכרך ברוך !!!

הנה עוד שנה עברה בלעדיך , ואני חושבת שאתה בכל זאת בחו"ל..

 

[ה מוזה]

../images/Emo141.gif../images/Emo16.gif../images/Emo141.gif

בים השקט הגדול ספינות שקטות שטות רב החובל דומם בתום הסערות דומיה חובקת את קול הזעקות רק דמעות מלוות את הספינות הקרות הרוח השמש וכל כוכבי מרום עוצרים מלכת כאומרים שלום בים השקט הגדול בינות ספינות האבן השותקות אהבה געגועים ודמעות מלטפים את ספינת רב החובל ברכות של מלאכים פרחים ירוקים הם עדים אילמים שכאן בים השקט הגדול מלא השלווה נח לו מנוחה אחרונה רב חובל אהוב ויקר

יהי זכרו ברוך אור הירח הוא טמון לך בלב לעולם ,לעולמי עד ערמת הבטון היא ערימת בטון הדבר החשוב מכל ,היקר מכל , האהוב מכל נטמן לו הרחק מאותה ערימת בטון ושיש הוא נטמן לך ..במעמקי הלב *עוטפת אותך בחיבוק*

 

[א ו ר הירח]

הרגשתי

הרגשתי את החיבוק הזה , את לא יודעת עד כמה .. מילים נכונות, בזמן הנכון ...

אוהבת, אחות יקרה