כתבה גרועה
אפשר להיות זה שקורא המלך ערום? כי הכתבה מציגה, ולכן הופכת, את העיסוק בספורט האופניים לעיסוק אובססיבי. למה זה לא טוב? זה לא טוב כי אובססיה, כל אובססיה, היא סוג של הפרעה. כמו בבדיחה: כל הכבוד לגברת, ומי אנחנו לסכסך, יעשה כל אחד כרצונו, אבל יש להניח שחלק ניכר מן הקוראים הנבונים שם בחוץ היה נוהג אחרת בזה שמתחזה לשותף שלה בחיים.....לאמור: אם מי מהנ"ל מעדיף, שילך לישון עם האופניים ורק שמרוב אימונים שלא ישכח לשלם מזונות ובזמן, אם נותר לו בכלל משהו אחרי התקפות השדרוגיטיס.. זה אולי מצחיק כאן מישהי, אולי אפילו אותי, אבל בעיני הקורא ההדיוט, זה שלא מכיר את ה"אובססיה" אלא רק משקיף מבחוץ, אותו אחד שאנחנו רוצים להעביר לצד "שלנו" שיתחשב בנו בכביש, שיבין שאופניים הם כלי תחבורה שיש להתחשב בו בתווך התחבורתי שבו הוא נוהג לעבודה לבילוי ולסופר - מגלה שרוכב האופניים שמוצג לו הוא מן אדם משונה שמוכן לישון עם האופניים במיטה ומקדיש את מירב זמנו מרצו ומחשבתו לתחום שביננו? הוא די איזוטרי. והנה הוא חושב לעצמו, אותו קורא הדיוט, שזה, זה בדיוק מה שמעיד על איזשהו אתגר נפשי אצל הדמויות המרכזיות בכתבה. אלא שאותו קורא בריא הגיון, והדיוט בתחום האופניים והאימון הגופני האובססיבי כאמור, בעצם כבר לא שם; אחרי כמה משפטים הוא כבר דיפדף הלאה ולא קרא את כל הכתבה עד סופה כמונו, שהרי אם שכל בקודקודו, הוא הניח די מהר שמדובר באנשים שבמקרה הטוב הם אובססיביים, ובמקרה הפחות טוב לוקים בנפשם. אני כמובן אינני עוסק בתחום בריאות הנפש, אבל אני מנסה לנתח בכלי ניתוח תקשורתי מה עובר בראשו של "הקורא הממוצע", או אפילו "קהל היעד" כאמור, בעת שהוא קורא מן כתבה כזאת. סליחה אם זה מעליב מישהו, אבל כמי שעבר בהצלחה בחינה בהבנת הנקרא זה בדיוק הרושם שהתקבל אצלי למקרא הכתבה. ואני עוד מקהל הקוראים שמבין דבר או שניים באופניים.... א