מישלי
שמעתי את הטענה הזאת הבוקר (הענין באיברי הרבייה שלנו) ולא ממש התחברתי אליה. אולי יש לי התנסות שונה. אולי זה עוד מוקדם לדעת וככל שאתבגר אחוש את "חוסר הענין" של המערכת הרפואית כפי שאת אומרת. בענין הנושאים האחרים, את ודאי צודקת ואני חושבת שבסופו של דבר כל אישה עושה את הבחירה שלה שהיא לא בחירה סתמית אלא מספקת לה איזשהו צורך. אני דוקא, מגיל צעיר יחסית, מרגישה חמלה ודאגה רבה דוקא לגברים. בהיותם מפרנסים עיקריים, רוב הזמן, את יודעת אילו לחצים יש עליהם? איזו אחריות, דאגה ונטל שלא נגמר לעולם. מי כמוני יודעת כמה קשה העומס של גידול משפחה ודאגה לצרכים היומיומיים אבל זה לא זה מול זה במן משוואה. העול שיש לאבי המשפחה הוא כבד מאד ורוב הזמן הם, הגברים, זוכים להערות ציניות מצידינו ולחוסר הכרה בצורך שלהם בתמיכה, גם אם הם לא חושפים את הצורך הקיומי שלהם בזה, כי החברה לא מתירה להם לעשות זאת.