במבט לאחור

[בהתחדשות3]

כשאימצתי (לפני כ-8 שנים) היו במהלך

תהליך האימוץ 3 מפגשים עם העובדת הסוציאלית של העמותה.(מפגשים להם מחוייבת העמותה)- היו 2 קבוצות: לחד הוריות ולזוגות. בכתה א' או ב' מתקיימת סדנה בת 3 ימים, שאכן מומלצת וחבל שהינה חד פעמית.

 

[משתפרת]

במסגרת השוני בין אימוצים בארץ לאימוצים בחו"ל-

המאמצים בארץ עוברים סדרת מפגשים קבוצתיים שמכינים אותם לאימוץ. הקבוצות מורכבות מאנשים במצב דומה: קבוצה למי שעומדים לאמץ תינוק, קבוצה אחרת לאלה שהם הורים ביולוגיים ועומדים לאמץ ילד נוסף, וכו'. גם אלה שכבר עברו סדנה כזו יעברו שוב סדנה לקראת אימוץ נוסף. הסדנאות הללו יכולות ליצור הכרות עם מושגים ועם מצבים נפוצים שהחיים במשפחה מאמצת מזמנים. המאמצים בחו"ל- מקבלים הכנה אפסית. אנחנו אימצנו בעידן שלפני העמותות. היינו צריכים להכין את כל המסמכים שארץ היעד דרשה (והיו בערך 20 הערכות ודו"חות שונים) בעצמנו, בעזרת אנשי מקצוע מוכרים (רופאת המשפחה שלנו, פסיכולוגית ועו"ס שעובדות במוסדות מוכרים, רואה חשבון ממשרד גדול וכו'). הכנה שלנו כהורים מאמצים עתידיים לא נעשתה. לאורך השנים אנחנו הכנו את עצמנו (קריאה, שיחות, דיונים במשפחה, חשיבה וכו'). הכנה יכולה לחסוך הרבה למשפחות אימוץ. לא כל המאמצים נחשפים לפורום אימוץ או למשפחות מאמצות או למרכז פסיפס.

 

[גילעד 63]

וכל זה מקבל משקל גדול יותר

כשמכניסים את הנתון שרוב האימוצים היום הם אימוצי חו"ל

 

[משתפרת]

משפחות שאימצו בחו"ל זכאיות לסדנא

בתנאי בית מלון (לכל המשפחה) בשנים הראשונות של ביה"ס היסודי. לא כולן מודעות לכך ולא כולן מממשות את הזכאות. משפחות שהשתתפו הביאו לפורום התרשמות חיובית.

 

[הורימורים]

מגבלות ההכנה

יש סדנת הכנה בשירות למען הילד (6 מפגשים של כמה שעות אם אני זוכרת נכון) בה השתתפנו ועלו בה תכנים חשובים. סדנת ההכנה היא חלק פורמלי מתהליך האימוץ.
עבר כבר עשור אבל אני זוכרת שבלט הנסיון להכין את המשתתפים (כולם כבר הורים לילדים ביולוגים) לקושי, ומעל הכל עמדה המילה "פנטזיה" כדבר שיתנפץ ושיש להתכונן למציאות. (זה היה קצת מוקצן בעיננו משום שהיינו כבר הורים וידענו היטב מהי מורכבות של ילד והעסיקו אותנו שאלות של היקשרות וכל מני דברים שלחלוטין לא קשורים לפנטזיות שניסו העו"סיות לייחס לנו, אבל מילא

.
נדמה לי שהמגבלה העיקרית של סדנה כזו היא מעצם היותה לא קשורה למציאות קונקרטית אלא רק תיאורטית. לימוד תאורטי זה חשוב אבל לפעמים ממש לא מחובר ולכן גם פחות מופנם ולכן, לדעתי, למרות שהכנה היא דבר משמעותי הרי שהליווי לאורך השנים ובוודאי בתקופה הראשונה חשוב יותר. בעיקר עבור מי שזהו הילד הראשון שלו. הכניסה להורות בכלל היא תהליך שלא לכולם/ן עובר בקלות והורות לילד שאומץ היא מורכבת יותר בשל המציאות הפנימית המורכבת של הילד/ה . (ואני סבורה כמוך שזה כך גם במקרים בהם לנו ההורים מרגיש פשוט וקל ולאורך כל החיים.).

 

[גילעד 63]

כמי שעסק רוב חייו

בהדרכה, הוראה ולמידה במתארים שונים ותחומים מגוונים אני בהחלט מסכים איתך שככל שהפער בין תהליך הלמידה לבין המציאות אליה מכינה הלמידה הזו קטן יותר כך הלמידה יותר אפקטיבית. בניית למידה מהסוג האפקטיבי דורשת הרבה מעוף דמיון ויצירתיות שיביאו למשהו שהוא הרבה יותר מאשר פשוט לשפוך את החומר התיאורטי לתוך פיותיהם הפעורים (במקרה הטוב) של הורים מאמצים.
אין ספק שליווי לאורך הדרך בשלבים השונים שכבר די מזוהים וניתן לצפות אותם לפחות באופן גס, הוא קריטי, כי כל שלב מעלה ומציף אתגרים שונים לגמרי במהותם וביטויים כשזה קורה.
בין המורה שיודע 100% ומצליח להביא להפנמה של 30%, לבין מורה שיודע 50% אבל מצליח להביא להפנמה מלאה של כל מה שהוא יודע אצל התלמיד, תמיד אעדיף את השני.