לחייכנית2
תראי, קודם כל אני מודה לך על החיזוק לשאלותי הטובות ועל הכוכב במחברת
אין לי תארים אקדמיים, יחד עם זה יש לי הרבה שמות תואר שניתנו לי על ידי אנשים במהלך החיים.
התואר תמים כמעט ואף פעם לא ניתן לי, אז כמו שאומרים יש פעם ראשונה לכל דבר
אני לא כותב כאן כדי בהכרח לקבל תגובות או תשובות. אם מישהו יבחר לדבר על הנושא שאני מעלה, יופי. אם מישהו יבחר לקרוא ורק לחשוב על זה בלי להגיד כלום, גם טוב. אם אף אחד לא יקרא את זה, אז אף אחד לא יקרא את זה.
אני אומר את מה שיש לי לומר ושואל את מה שיש לי לשאול, תעשו עם זה מה שאתם רוצים. לפעמים גם היעדר תשובות ושיחות בנושאים מסוימים מעיד על משהו. הרבה פעמים שתיקה תעיד על זה שהנושא מאד רגיש וגם זו תשובה.
אם את חושבת שהמקום היחיד שבו אני מקבל תשובות ומידע בנושאים האלה הוא הפורום הזה, אז לא אני התמים שבינינו.
לנושא עצמו, אני לא שאלתי אם ההורים יסכימו להתנות את האימוץ בזה. שאלתי איך היו מגיבים אם החוק היה מתנה את זה כך.
אני לא מדבר רק על סדנה דוגמת פסיפס שממה שאת אומרת לי נוגעת בעיקר להתחלה. אלא על סדנה שנותנת תמונה רחבה ואמיתית על כל נושא האימוץ על כל שלביו והשפעותיו קצרות הטווח וארוכות הטווח על הילד המאומץ.
אני בהחלט מסכים דרך אגב עם התשובה שלך לאולה. מאומץ זה מאומץ ולא משנה מה הגיל שלו. כל גיל והאתגרים/עניינים שלו.
לפעמים הרצון העז והמובן לגמרי להיות הורים מפזר קצת ערפל על הראייה של העובדות כהוויתן, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.
יחד עם זה, אני בהחלט מסכים עם הורים מאמצים שאומרים שברגע שהאימוץ יצא לפועל הם ההורים ואין בלתם. לכן, אני טוען שיש לתת להם את מירב המידע וההבנה לפני מעשה, לא כדי להניא אותם חלילה מהתהליך, להיפך, שייכנסו לתהליך עם מירב הכלים האפשריים להתמודד עם האתגרים אם וכאשר יעלו.
