לקרוא ולבכות ולבכות ולבכות
שְׂשׂוֹנִי הַזָּעִיר... הַפֶּרַח שֶׁטִּפַּחְתִּי בְּיָד חֲרֵדָה בְּגִנַּת חַיַּי הַשּׁוֹמֶמֶת, בְּאַדְמַת חַיַּי הַכְּבֵדָה. שְׂשׂוֹנִי הַזָּעִיר! יָדַעְתִּי, לֹא יִמּוֹט הַחֹק הָאַכְזָר: כָּל טִפָּה שֶׁל טַל לְהָדִיחַ בְּנִטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר. זוֹ הַדֶּרֶך – אַחֶרֶת אֵינֶנָּה, בָּהּ לָלֶכֶת, לָלֶכֶת עַד תֹּם; וְלִזְכֹּר. וְלָשִׁיר, וְלִכְמֹהַּ וְלִזְכֹּר, וְלִדֹּם... וְלִדֹּם... (רחל בלושטיין) זו הדרך ואחרת איננה. הלוואי שהששונים הקטנים מחכים בסופה... והם מתחרטים, אוהבים ומפצים.... אוהבת אותך.