זרובללה הגלעדי בלום
New member
בלעט
האנשים בקיבוץ שלי ממש השתנו כל האנשים שגדלתי איתם הפכו להיות מיני ערסים מגעילים שאני ממש לא רוצה להיות איתם חלק מהאנשים כבר ידעתי שהם מגעילים אבל חלק השתנו אני יודעת שכל לילה הם באים למרכזון ומשתכרים ועד עכשיו לא באתי בגלל שהיו לי דברים אחרים לעשות אבל עכשיו אני גם לא רוצה כי ראיתי איזה אנשים הם היה לנו אתמול ערב של הקייצת ואפשר להגיד שאני מדריכה הלכתי להכין פופקורן במרכזון וכולם ישבו באיזה פינה בנעורים והתחילו לצחוק עלינו שאנחנו בנוע"ל כאילו שהם לא. זה שלא אכפת להם מהתנועה לא אומר שהם לא באים לפעולות והם לא חניכים בתנועה. בקיצור כל היום הסתובבתי עם חולצת תנועה ואת האמת התנועה נתנה לי המון-בעיקר השנה. השנה הכרתי מלא אנשים חדשים. את חלקם אני אוהבת יותר את חלקם אני די שונאת אפילו אבל הכרתי מלא אנשים מכל הארץ. כרגע כל החברים האמיתיים שלי הם מהתנועה. הם האחים שלי והם פשוט הכל בשבילי. אני מדריכה בקייצת כי עברתי קורס מד"צים ואני רוצה להעביר לילדים האלה ערכים כדי שלא יגדלו להיות מה שהאנשים במרכזון הפכו להיות. למרות שהבנתי שזה קורה בכל שנה שהם מעשנים ושותים ועושים פוזות אחד על השני. אני רוצה שהילדים האלה יוכלו להגיד לא לעישון ולא לאלימות ולא לכל דבר אחר שהם מתנגדים לו. אחד שהוא בשיכבה מעליי והוא ממש גבוה בא לילד קטן שהם שיחקו הדגל והרים אותו אז באתי אליו ואמרתי לו להוריד אותו. אני ממש פחדתי אבל לא הראתי את זה ובסוף אחרי כמה שיכנועים הוא הוריד אותו והלך. אני מרגישה אחריות על הילדים האלה ושאני צריכה להיות חלק מהחינוך שלהם כי במרחב הם לא מקבלים ערכים - הם מקבלים פעילויות כדי לקבל את הכסף וללכת הביתה. אני עושה את זה בהתנדבות ואני מאמינה בערכים של התנועה ובסמינר בכלל נקשרתי מאוד לתנועה וגיליתי כל מיני דברים חדשים שלא ידעתי. למרות שהילדים לפעמים ממש מעצבנים והכל אחרי כמה זמן העצבים עוברים ואני עדיין רואה את "הפלא שיש בכל אחד מהם" (יא איך חרשו לנו על זה בשכל בסמינר!!!) בקיצור אני סולחת להם כי יש לי את המטרה שלי וזה יותר חשוב מכל העצבים שהיו לי עליהם. עוד לא יצא לי להעביר פעולה בעצמי אבל יצא לי להיות בפעולות ומתי שהם לא מתים אז הם יכולים להגיד דברים ממש חכמים ולנהל שיחות ברמה של אנשים בוגרים וממש סבבה לדבר איתם. גיליתי גם שכל מה שמעניין אותם זה התוכניות טלוויזיה אבל אחת מהמטרות זה להוציא אותם מזה במשך השנה אז בקטנה... חחחחחחח השעות שינה גם ממש נדפקות לי ואני כל הזמן עייפה אבל לא נורא זה עובר במשך היום. חחחחח אחרי המגילה הזאת מה שבאתי להגיד זה שאני ממש סובלת בקיבוץ מהאנשים באזורי גיל שלי מאלה שעולים ל-ח' עד אלה שעולים ל-י"ב... שאני עם המדריכים האחרים ממש סבבה לי ואנחנו רק 6 מדריכים+קומונרית ממש מתוקה (שתחלים מהר) ואנחנו הולכים לחד"א כבר בלי להתלונן על החולצות תנועה שזה פאדיחות והכל ואנחנו יושבים ביחד ומדברים וממש גיבש אותנו אבל בכל זאת אחרי הקייצת אולי חוץ מ-2 שהם בשיכבה שלי זה סתם יהיה להסתדר איתם והחברים שלי מהתנועה הם לא בבצפר שלי וגרים במרחק של 20 דקות עד שעה נסיעה ואני גרה בקיבוץ אז לא תמיד אני יכולה לנסוע לכל מקום... חחחח (עוד חיסרון של הקיבוץ) סתם רציתי לשפוך מה שעובר עליי ותודה למי שקרא עד הסוף
האנשים בקיבוץ שלי ממש השתנו כל האנשים שגדלתי איתם הפכו להיות מיני ערסים מגעילים שאני ממש לא רוצה להיות איתם חלק מהאנשים כבר ידעתי שהם מגעילים אבל חלק השתנו אני יודעת שכל לילה הם באים למרכזון ומשתכרים ועד עכשיו לא באתי בגלל שהיו לי דברים אחרים לעשות אבל עכשיו אני גם לא רוצה כי ראיתי איזה אנשים הם היה לנו אתמול ערב של הקייצת ואפשר להגיד שאני מדריכה הלכתי להכין פופקורן במרכזון וכולם ישבו באיזה פינה בנעורים והתחילו לצחוק עלינו שאנחנו בנוע"ל כאילו שהם לא. זה שלא אכפת להם מהתנועה לא אומר שהם לא באים לפעולות והם לא חניכים בתנועה. בקיצור כל היום הסתובבתי עם חולצת תנועה ואת האמת התנועה נתנה לי המון-בעיקר השנה. השנה הכרתי מלא אנשים חדשים. את חלקם אני אוהבת יותר את חלקם אני די שונאת אפילו אבל הכרתי מלא אנשים מכל הארץ. כרגע כל החברים האמיתיים שלי הם מהתנועה. הם האחים שלי והם פשוט הכל בשבילי. אני מדריכה בקייצת כי עברתי קורס מד"צים ואני רוצה להעביר לילדים האלה ערכים כדי שלא יגדלו להיות מה שהאנשים במרכזון הפכו להיות. למרות שהבנתי שזה קורה בכל שנה שהם מעשנים ושותים ועושים פוזות אחד על השני. אני רוצה שהילדים האלה יוכלו להגיד לא לעישון ולא לאלימות ולא לכל דבר אחר שהם מתנגדים לו. אחד שהוא בשיכבה מעליי והוא ממש גבוה בא לילד קטן שהם שיחקו הדגל והרים אותו אז באתי אליו ואמרתי לו להוריד אותו. אני ממש פחדתי אבל לא הראתי את זה ובסוף אחרי כמה שיכנועים הוא הוריד אותו והלך. אני מרגישה אחריות על הילדים האלה ושאני צריכה להיות חלק מהחינוך שלהם כי במרחב הם לא מקבלים ערכים - הם מקבלים פעילויות כדי לקבל את הכסף וללכת הביתה. אני עושה את זה בהתנדבות ואני מאמינה בערכים של התנועה ובסמינר בכלל נקשרתי מאוד לתנועה וגיליתי כל מיני דברים חדשים שלא ידעתי. למרות שהילדים לפעמים ממש מעצבנים והכל אחרי כמה זמן העצבים עוברים ואני עדיין רואה את "הפלא שיש בכל אחד מהם" (יא איך חרשו לנו על זה בשכל בסמינר!!!) בקיצור אני סולחת להם כי יש לי את המטרה שלי וזה יותר חשוב מכל העצבים שהיו לי עליהם. עוד לא יצא לי להעביר פעולה בעצמי אבל יצא לי להיות בפעולות ומתי שהם לא מתים אז הם יכולים להגיד דברים ממש חכמים ולנהל שיחות ברמה של אנשים בוגרים וממש סבבה לדבר איתם. גיליתי גם שכל מה שמעניין אותם זה התוכניות טלוויזיה אבל אחת מהמטרות זה להוציא אותם מזה במשך השנה אז בקטנה... חחחחחחח השעות שינה גם ממש נדפקות לי ואני כל הזמן עייפה אבל לא נורא זה עובר במשך היום. חחחחח אחרי המגילה הזאת מה שבאתי להגיד זה שאני ממש סובלת בקיבוץ מהאנשים באזורי גיל שלי מאלה שעולים ל-ח' עד אלה שעולים ל-י"ב... שאני עם המדריכים האחרים ממש סבבה לי ואנחנו רק 6 מדריכים+קומונרית ממש מתוקה (שתחלים מהר) ואנחנו הולכים לחד"א כבר בלי להתלונן על החולצות תנועה שזה פאדיחות והכל ואנחנו יושבים ביחד ומדברים וממש גיבש אותנו אבל בכל זאת אחרי הקייצת אולי חוץ מ-2 שהם בשיכבה שלי זה סתם יהיה להסתדר איתם והחברים שלי מהתנועה הם לא בבצפר שלי וגרים במרחק של 20 דקות עד שעה נסיעה ואני גרה בקיבוץ אז לא תמיד אני יכולה לנסוע לכל מקום... חחחח (עוד חיסרון של הקיבוץ) סתם רציתי לשפוך מה שעובר עליי ותודה למי שקרא עד הסוף