בלי שם

גילית.

New member
שיר לרוני סומק

בדרך בין חדרה לתל אביב, רוני סומק קרא משיריו, והשמיע משירי זמרים שאהב. ואני שהקשבתי קנאתי בשקט על שהגיע, ועל שהצליח, ועל שהוא כה צעיר ונבון, ושנון ובעל כישרון. ורציתי לפגוש בו, ורציתי ממנו ללמוד כיצד הוא מחליט על מה לכתוב, והאם שיר נולד ברגע, או ניכתב ביותר מיום, והאם מקור שיריו מן החיים, או אולי חלום, ובכלל איך זה להיות צעיר כשרוני ומפורסם, ותהיתי מה עושה לו הפרסום, והאם ישמח לפגוש בי, ולשמוע משירי. ועברנו את הקיבוצים שבדרך, ואורות העיר הגדולה הבהבו, וכמו צבעה העיר בפוך פניה, וכל כולה התחסדות וצביעות, והעשן שמן הארובה תימר, כמו את עיניה סינוור, וידעתי שבעיר הגדולה לא אוכל אפילו לחלום, על רוני סומק שירתו ושירי, וכי דבר כזה יכול לקרות רק בדרך מחדרה לתל אביב.
 

גילית.

New member
בלי שם

שוכבת במיטתי, בוהה בחלוני, סורגיו משתרגים בנישמתי. אח, כמה ארוכה היא הדרך אל החופש. גילית
 

קסנדרה*

New member
גילית ברוכה הבאה ../images/Emo13.gif

הרעיון יפה אבל נדמה שיש מקום לעבות מעט את היצירה, היא כמו נגמרה לי באמצע
קסנדרה
 
גילית ברוכה הבאה../images/Emo39.gif

מצטרפת לתגובה של קסנדרה. האמירה הזו קצרה מדי - בין הסורגים בנשמה ועד הדרך אל החופש - הדרך ארוכה. "שווה" עיבוי.
 

גילית.

New member
חשבתן אולי ש

דווקא האמירה הקצרה הזו מדגישה את המרחק הגדול אל החופש? עצם זה שהשיר קצר- נותן לקורא חומר למחשבה.
 

גילית.

New member
אושר

אושר מילאני וכתבתי לו שיר, מילא את ביתי מקיר אלי קיר, ודפק על דלתי וטפף בצעדי, והותיר בליבי את פעמי תקוותי, והמשכתי ללכת מבלי לדעת לאן, וכעת אושרי ואני כותבים את שירי.
 
למעלה