למה את קוראת "אהבת חייכם"?...
נתחיל מזה מעולם לא הייתי בזוגיות מתפשרת. תמיד, אבל תמיד בת זוג שהתםתחה לי איתה זוגיות של ממש - היתה בת זוג שאהבתי כמו שאני מסוגל לאהוב: עמוק מאד, בעוצמות מרעידות סיפים שחודרת אל כל תא ומולקולה ואטום בגוף שלי, ומרטיטה כל מיתר ולו הזעיר ביותר בנשמתי. מעולם לא אמרתי למישהי שהייתי איתה שאני אוהב אותה, עד שבאמת אהבתי אותה לעומק. התאהבתי? כן... ואפילו לא מעט. אבל זה משהו שהוא רדוד, שטוח וחולף במהירות כלעומת שבא. אהבתי?... אהבתי - כן, אהבתי ארבע נשים במהלך חיי וכל אחת מהן היתה (והיא...
) אהבה עזה כמו שתיארתי למעלה. כל אחת היתה בזמנה, כל אחת הסתיימה מסיבות כאלו ואחרות ובשל העוצמות שאני אוהב - אף אחת מהן לא הסתיימה ביוזמתי, תמיד ביוזמת הצד השני וכל אחת מסיבותיה היא. לכן, גם כל כך קשה לי לוותר על אהבות, להיפרד וכמו שבאי הפורום הזה (ועובדי נאס"א בפסדינה) יודעים עלי, אני עובר משבר מאד מאד קשה בזמן פרידות. אני מקבל את הקושי שיש בעוצמות הללו בזמן שבירה יחד עם האושר העילאי שהעוצמות הללו מביאות איתן כשהן קיימות. מה גורם לזה לקרות עם אישה אחת ולא עם אחרת?... אין לי מושג ואני גם לא חושב שיכולה להיות לזה תשובה. האהבות הגדולות של חיי היו שונות מאד אחת מהשנייה, הן הגיעו מרקעים שונים, מראה שונה, רמנות השכלה שונות... הדבר המשותף היחידי שהיה ביניהן שהן פרטו נכון את ההרמוניות של הנשמה שלי וגרמו לה לרטוט יחד איתן. כל אחת מהן היתה אישה שידעתי שאני רוצה להזדקן איתה... כשאני אומר להזדקן אינני מצכוון רק לתת לשנים לעבור ולדמיין אותנו עם שיערות שיבה הולכים בשדירה יד ביד. כשאני אומר "להזדקן יחד", אני מדבר גם על מה שהזיקנה מביאה איתה - עם כל אחת מהן ידעתי שאני אוהב אותה ברמות שרק בשל האהבה שהרגשתי אליהן, אהיה מסוגל לעבור אין את הטוב ובעיקר את הרע. לעבור איתן משברים וקשיים, לעבור איתן מחלות ותקופות שהן תהיינה שונות ממי שאני אוהב כיום... ידעתי שארצה ללוות ולהיות עם כל אחת מהן גם בסערות הכי גדולות... אתן לך דוגמה מהבית שגדלתי בו: אבא שלי חלה מאד בסביבות גיל 55... זה היה שנתיים אחרי שאחי הגדול נפטר ואבא שלי פשוט התמוטט. הוא חלה בשלל מחלות נוראיות והגיע למצב שלא היתה לו שליטה על המוח שלו, והמוח לא שלט על הגוף שלו - ואני מדבר על חוסר שליטה מוחלט. לאורך 15 השנים שהוא גסס, הוא נשאר לגור בבית כשאימא שלי מטפלת בו, בכל מה שהיה צריך לטפל - ואני מדבר על הדברים הקשים ביותר שאת יכולה לדמיין... פעם שאלתי אותה אם היא לא רוצה להכניס אותו למוסד, והיא ענתה לי "אהבתי את האיש הזה כשהוא היה צעיר ויפה וחזק... אני אוהבת אותו גם כשהוא זקן וחולה ולא יודע היכן הוא... אני פשוט אוהבת אותו." והיה ברור שהיא תיתן לו להרגיש כמה היא אוהבת אותו עד יומו האחרון. עם כל מי שהיתה בת זוג שלי - ידעתי שאני אוהב אותן עד כדי כך שגם אם חס וחלילה יקרה משהו דומה אצלינו - אטפל בה בצורה כזו שהיא תדע בדיוק כמה אני אוהב אותה, גם כשהיא כבר זקנה, וחלילה וחס אולי חולה ולא בדיוק מי שהיא היתה כשהיא נכנסה לחיי לראשונה ואהבתי אותה. אנחנו משתנים, תמיד, וכן - מה שיהיה יהיה כי אני יודע שאהבה מסוגלת לנצח הכל - אבל ממש הכל. מי שהיו בנות זוג שלי גם יודעות אחרי הפרידה ממני שתמיד אהיה שם לעזור להן אם הן תצטרכנה עזרה. כל אחת מהן יודעת כמה אהבתי אותה וכמה אני דואג לה גם כשהיא כבר לא בת הזוג שלי... כשגרושתי גילתה בבדיקה שהיא נושאת סמני סרטן לפני כמעט שנה - הודעתי כאן שאני עשוי לצאת לארץ בהתראה מאד קצרה.. תודה לאל שזה התברר שהגוף שלה התגבר על כך לבד. כשבת זוג אחרת שלי ילדה לא מזמן, היא ידעה כמה אני דואג וכמה אני מאחל ומתפלל לשלומה... ואני יודע שגם השלישית יודעת שאני חושב עליה וערני לדעת אם קשה לה וגם היא יודעת שאם יום אחד היא תצטרך עזרה בכל צורה - היא תמצא אותי שם גם כשהיא כבר לא איתי. ובת הזוג הנוכחית שלי יודעת, כמו כל קודמותיה - שכשאני אוהב, זה עד זיקנה
... והיא גם יודעת שכשאני דואג לאחת מקודמותיה, אני אבדוק מה קורה איתן - פשוט כי פעם אהבתי אותן כמו שאני אוהב אותה. לעולם לא אהיה עם בת זוג שאינני אוהב בעוצמה שכזו. אעדיף להישאר לבד - וחיי מספיק מלאים ומרתקים כדי שאוכל לחיות אותם לבד - מאשר לחלוק אותם עם מישהי שאני לא אוהב בעוצמה שכזו. אני מעריך שהמופלטות כבר תפחו (ואני לא שואל מה לעירקית ולמופלטות... נפלטות דרכי העולם בעיני
)
