בלאגן...אשתי והילדה
לא יודע איפה להתחיל...מאז שביתי נולדה לפני 4 חודשים לערך חיי כאילו איבדו משמעות. אין לי סבלנות לאשתי, אין לי סבלנות לעבודה, ללימודים. כאילו נשאבה ממני כל המוטיבציה שהייתה קודם. הילדה חמודה והכל ובאמת לראות אותה מחייכת אליי עושה טוב. אבל אין לי סבלנות לשחק איתה או להחזיק אותה. אני די מרגיש שפשוט אין לי זמן לכלום: לא ללמוד, לא לעבוד, לא לאכול כמו בן אדם. כלום. ברור שבסוף היום גם אין לי חשק ומצב רוח לסקס-מה גם שאחרי הלידה כל העסק פתאום כואב לאשתי. אשתי ניסתה לעשות מאמץ ולסיוע עם הילדה לדרום הארץ ולשהות עם משפחתה מספר ימים כדי שאתעשת אבל לקח רק יומיים לכדי להרגע ובימים ששארו לי עד שהם חזרו לא הספיקו להדביק את הפערים בעבודה ובלימודים. ועכשיו לחלק שקצת מוזר לי- למרות כל אלו אני מטפל בילדה, מחליף חיתולים, לא נגעל, מקפל כביסה, עושה אמבטיות לתינוקת. אבל למשל כשאני בא להכין לעצמי קפה ואשתי אומרת לי שגם היא רוצה משהו בראש אומר לי "תכין רק לה- עזוב את עצמך". ואז אני מכין רק לה. אותו דבר לגבי אוכל. אם התכוונתי להכין ארוחת ערב והיא אומרת משהו שהיא רוצה אני מכין לה ומסדר לעצמי איזה משהו קטן ושולי...אני מניח שפשוט אין לי כוח ולכן את המשאבים שיש לי אני מעדיף להשקיע בילדה ובאשה. לסיכום פשוט- אין לי מוטיבציה ורצון לכלום ואני עושה דברים כמו רובוט ופשוט מחכה שהם יעברו. מה עושים????
לא יודע איפה להתחיל...מאז שביתי נולדה לפני 4 חודשים לערך חיי כאילו איבדו משמעות. אין לי סבלנות לאשתי, אין לי סבלנות לעבודה, ללימודים. כאילו נשאבה ממני כל המוטיבציה שהייתה קודם. הילדה חמודה והכל ובאמת לראות אותה מחייכת אליי עושה טוב. אבל אין לי סבלנות לשחק איתה או להחזיק אותה. אני די מרגיש שפשוט אין לי זמן לכלום: לא ללמוד, לא לעבוד, לא לאכול כמו בן אדם. כלום. ברור שבסוף היום גם אין לי חשק ומצב רוח לסקס-מה גם שאחרי הלידה כל העסק פתאום כואב לאשתי. אשתי ניסתה לעשות מאמץ ולסיוע עם הילדה לדרום הארץ ולשהות עם משפחתה מספר ימים כדי שאתעשת אבל לקח רק יומיים לכדי להרגע ובימים ששארו לי עד שהם חזרו לא הספיקו להדביק את הפערים בעבודה ובלימודים. ועכשיו לחלק שקצת מוזר לי- למרות כל אלו אני מטפל בילדה, מחליף חיתולים, לא נגעל, מקפל כביסה, עושה אמבטיות לתינוקת. אבל למשל כשאני בא להכין לעצמי קפה ואשתי אומרת לי שגם היא רוצה משהו בראש אומר לי "תכין רק לה- עזוב את עצמך". ואז אני מכין רק לה. אותו דבר לגבי אוכל. אם התכוונתי להכין ארוחת ערב והיא אומרת משהו שהיא רוצה אני מכין לה ומסדר לעצמי איזה משהו קטן ושולי...אני מניח שפשוט אין לי כוח ולכן את המשאבים שיש לי אני מעדיף להשקיע בילדה ובאשה. לסיכום פשוט- אין לי מוטיבציה ורצון לכלום ואני עושה דברים כמו רובוט ופשוט מחכה שהם יעברו. מה עושים????