בית עם רעפים

[נעיתה]

בית עם רעפים

אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל, נראה לי שמהסוף. האיש שלי כבר לא שלי, כבר לא בבית כבר לא במיטה או בסלון. אין בגדים בארון ונעלים במגירה אין סגריות במאפרה וגם לא מברשת שינים כחולה. אין חלום של בית עם רעפים וילדים וכלב. יש לי חור בלב, אני לא ישנה בלילות, מתפקדת על אוטמט לגמרי. אין לי מושג מאיפה מתחילים אחרי 12 שנה ביחד. אני לא מצליחה לישון ומפחדת לפתוח את הקופסה של האדוויל כי כאב הראש שלי מצריך מינמום 5 כדורים ואולי קצת יותר. אני יושבת בלילה ובוהה בקירות, מרגישה בתוך צמר גפן, מסביב מילמולים. הפחד די משתק אותי, יש לי צורך להקיא (ממש להקיא) כל הזמן, הרגלים נתפסות לי בלילה אני הופכת מעין משותקת. נכנסת לחדר של דורון לוקחת אותו איתי למיטה, מחבקת מריחה מלטפת את כל האושר הקטן הזה, שואפת ממנו כוח להמשיך. הבוקר עולה, אני מחייכת ליום חדש חיוך מטופש וכפוי ומתחילה לשיר "בוקר בוקר לדורי" אני שונאת את חודש פברואר, לא רוצה יותר יום הולדת לעולם, רוצה ללכת לישון ולקום בעוד שנה אחרי כל הסיוט הזה. אני עם בטן מלאה וכועסת, אני עם בטן רכה ומפוחדת. יש לי כל כך הרבה להוציא אבל לא מסוגלת, ברגע שאתחיל לספר זה יהפוך להיות אמיתי. יאללה 12 שנה של ביחד ופתאום כל כך לבד, יותר מידי צמר גפן במוח, לא מצליחה לחשוב בהיר.

 

[happy]

../images/Emo201.gif נעיתה מתוקה

אני אפילו לא יודעת ממה להתחיל. ברור שזה קשה כל התחלה היא קשה. לא יודעת את כל הפרטים אבל בטוחה שכרגע הכל שחור משחור ונורא אבל לאט לאט השמש תחזור לזרוח, הלבד יהיה פחות מפחיד (ולא בטוח שישאר לבד). אין לי עצות חכמות רק לשלוח חיבוק ענק וכתף עצומה. מחבקת אותך המון המון המון

 

[עידית ר]

מבינה אותך

גם 12 שנה בזוגיות הבית אומנם עדין לא ריק הבגדים עדין בארון אבל הביחד כבר מזמן לא כאן הכל שאלה של זמן ואומץ שולחת לך מסר

 

[נייטי]

../images/Emo201.gifעידיתוש

כבר הרבה זמן את מטפטפת רמזים על מצוקה בזוגיות, אני יודעת שאת שומרת על הפקטיות, לא מציקה, רק רוצה שתדעי שקוראת אותך, חושבת עליך לא פעם, בטוחה שלמרות הרושם השברירי שאת יוצרת את אישה חזקה, חכמה ואני בטוחה שעם הזמן תמצאי את הכוחות לעשות את מה שאת רוצה בדרך הטובה ביותר. אוהבת.

 

[עידית ר]

תודה על התגובה וההתייחסות

מתנצלת שאני מגיבה רק עכשיו אין לי מחשב בבית הוא קרס (כמו עוד הרבה דברים בבית) אני לא חושבת שאני שומרת על הפרטיות כמו שאני לא רוצה להציק ולהפיל את ה"צרות" שלי על אחרים, לא רוצה להדאיג יותר מדי אחרים, אפילו הסובבים הקרובים אלי לא ממש ידעו עד לא מזמן הם רק שמו לב שהפכתי למאוד עצבנית (24 שעות ביממה) חסרת סבלנות ועצובה לרוב. זה ממש לא קל להגיע להחלטה, לוקח זמן ,מתבשלים לאט לאט מבפנים מנסים להציל מנסים להתפשר , חושבת המון על טובת רעות שרואה הרבה ממה שהיא לא צריכה לראות (אפילו היא התחילה לסלק אותו מהבית העיקר שיהיה שקט) בקיצור צריך 2 לטנגו אי אפשר להלחם לבד להציל משהו שכנראה אבד הבריאות שלי כבר נפגעה כתוצאה מהלחץ של התקופה הזאת זה כרגע בטיפול אבל זה נותן יותר פוש להגיע להחלטה מה אני יגיד לך לפחות אני יודעת מה אני רוצה שזה כבר טוב כבר התחלתי לעשות צעדים והכל עניין של זמן מקווה שיעבור בקלות אני רק רוצה להיות אחרי אני יעדכן

 

[שלומית76]

עידית יקרה שלי!

עצוב לי לשמוע מה עובר עליך. אני יודעת שזה כבר זמן זמן רב שאת במצב הקשה הזה. אני שולחת לך מסר.

 

[עידית ר]

כן שנתיים בהחלט מספיק

שולחת מסר

 

[דיא]

../images/Emo201.gif

יש לך בייביסיטר? אולי תבואי מחר, אאסוף אותך? אנחנו צריכות להיפגש, ואני צריכה להזיז את הישבן שלי ולהתקשר. את זוכרת שאני אוהבת אותך, נכון?

 

[עידית ר]

זוכרת יקירתי

אין לי מושג מתי הוא יחזור מהעבודה היום, אשתדל לעשות מאמץ להגיע ואני מקווה גם שהכאבי ראש יעברו עד הערב הם די משביתים אותי בכל מקרה, אנחנו צריכות להפגש, שנינו נפסיק להתאצל ונעשה זאת אוהבת

 

[מעיין ברכה]

../images/Emo201.gif יקרה, תני לעצמך מקום

זה חשוב לכתוב ולשתף ולפרוק. מצטערת לדעת שהרמזים אכן היו לכיוון שחשבתי. מקווה שמה שצריך לקרות, יקרה בקלות ככל האפשר.

 

[עידית ר]

תודה

אני בתקווה שיהיה קל למרות שהפרטנר מאיים לעשות קשיים יהיה טוב ושולחת לך חיבוקים בימים אלו ליבי איתך

 

[תמי ס]

נעיתה אהובה ../images/Emo201.gif

כפי שכתבתי לך כבר בשבוע שעבר, זה לא פשוט, ממש לא פשוט להתחיל מחדש אחרי 12 שנה, אחרי שהתרגלנו לאדם שהיה חלק מחיינו ועכשיו כבר לא איתנו. אבל זה אפשרי, החיים ממשיכים, ולעיתים - תתפלאי לשמוע, הם אפילו הופכים להיות טובים יותר. מתוקה שלי, כל כך מגיע לך שיהיה לך טוב, ולא "בערך" ולא "קצת", מגיע לך שיהיה לך הכי טוב בעולם, וכנראה שלצידו של האיש שלך זה לא יכול להתקיים למרות האהבה הגדולה וכנראה שעדיף לכם לבנות כל אחד מכם את חייו בנפרד. זה לא אומר שעכשיו לא כואב, זה לא אומר שכרגע אין חור בלב, אבל איך אמרנו בתקופת האבדן? רק מהתהומות הכי חשוכים אפשר לצמוח ולראות את האור. זה יקח זמן, כרגע נורא נורא כואב, וברור שמילים לא מביאות הקלה, אבל עם הזמן אפשר יהיה לחיות לצד הכאב ואח"כ -מי יודע? אולי פתאום יפסיק לכאוב כי יהיה הרבה יותר טוב? זוכרת איך בתקופת אבדן ההריון הייתה לנו הרגשה שאנו לא רוצות בכלל להמשיך לחיות אחרי הכאב הנורא הזה? והנה, יכולנו לו, את ואני וכולן כאן, עברנו את החושך הגדול ואנו ממשיכות לחיות, וקיבלנו את החוויה המתקנת שלנו, ואם היו אומרים לנו אז שנצליח מתישהו להפסיק לבכות הרי היינו זורקות את הדובר מכל המדרגות. את לא צריכה כרגע בכלל לחשוב על "מאיפה מתחילים" כרגע זה קשה וכואב, תני לפצע להפסיק לדמם, על ה"הלאה" תוכלי לחשוב אחרי שייגמר הדימום. מותר לקחת אדוויל, מותר גם לקחת ווליום, מותר לקחת רסקיו, מותר לקחת כל דבר שיאפשר לך לנשום. השוק הוא גדול, אבדן התמימות באופן הרע ביותר ובפעם השניה בשנים האחרונות. חשבי על הטוב שיצא מהנישואין האלה, על הילד המושלם שלך, האושר שלך

, הוא יתן לך כח. הלוואי שביום ההולדת הבא, בפברואר הבא, תכתבי לנו כאן שהחיים שלך נפלאים ומדהימים, שפתאום הכרת את עצמך מחדש, וטוב לך - כל כך טוב לך. ואני מאמינה שהבית עם הרעפים, הכלב והילדים, עוד יהיו חלק מחייך, הם עוד יהיו.

 

[טחג]

../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif../images/Emo201.gif

נעיתה יקרה חששתי שמדובר על משהו כזה אחרי ההודעה שלך ביומולדת שלך. מחבקת אותך מפה. וחוץ מזה - אל תוותרי על החלום שלך, הוא עוד יתגשם, אפילו אם קצת אחרת מאיך שתכננת. אוהבת ומחבקת

 

[galll11]

אוי מתוקה אני ממש מצטערת לשמוע ../images/Emo10.gif

לא פירטת כל כך מה הרקע ולמה אז אני לא יודעת כל כך איך לנחם ולעודד אבל אם לא היה טוב ביחד, עם כל הקושי כנראה שזה עדיף....? מה שבטוח הוא שזה ממש ממש לא פשוט התיאור שלך קרע לי את הלב

תני לאנשים סביבך לתמוך בך בימים אלה, טוב? ותיעזרי בנו יש כאן ים בנות נפלאות שאוהבות אותך, ורוצות להושיט לך יד

 

[רינת200]

חיבוק גדול

אין לי מילים חכמות, רק חיבוק גדול בשבילך

 

[ל ג י]

קשה לנחם במילים

אבל מתוך האין, הריק, הלבד יש גם תקווה לעתיד אחר, שמח יותר, שלם יותר ואולי גם זוגיות אחרת כשהזמן ירגיש לך נכון. אין לי מילים מנחמות. הלוואי שהיו. וחשוב לא פחות" יש את דורון וזה המון (אבל את הרי יודעת זאת). מחבקת חזק ובטוחה שעוד יגיעו ימים שמחים ושלמים. ל ג י

 

[א וש ר י]

../images/Emo201.gif

לא יודעת מה לומר. זה בטוח קשה, להרגיש פתאום, פיזית, את הלבד. תחבקי את דורוני ותנו לו מליון אהבה, ולאט לאט חושבת, שתמצאי את הדברים שיעשו לך טוב יותר, ואפילו טוב מאוד. ובאמת שתצוץ לה כבר הקשת הצבעונית מעלייך.

 

[יעל של עדי]

נעיתה

כואב כל כך לקרוא את מה שכתבת. מאוד עצוב לשמוע כשחלום נשבר. כשחלום הבית עם הרעפים האדומים נמוג פתאום. לא יודעת מה לומר לך, איך לעודד, לא חושבת שאפשר לעודד עכשיו... אני יכולה למור משפטים שבטח מוכרים לך ומעצבנים מאוד כמו "לפחות את עוד צעירה, תוכלי להתחיל מחדש", "מזל ש... " (לא יודעת מה), "ועכשיו נפטרת מהחמות" (שזה אולי משפט דווקא טוב). בטח יש משפטי ניחום כאלה. וכבוגרת אבדן הריון את יכולה להכניס אותם לפרופורציה. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. מקווה שתצליחי להוציא את צמר הגפן מהמח, שתצליחי לראות את האור והבית. זה יקח זמן, אפילו לא מעט זמן. גם פרידה מבן זוג היא אבדן ועוברים את שלבי האבלות הרגילים. אבל אני מקווה שזה יצליח לך הכי מהר שאת יכולה. ובנתיים, מקווה שמדי פעם תצליחי לקחת אוויר, לנשום, לישון, לחייך. חיבוק חם-חם. יעל

 

[עדיקים]

../images/Emo201.gif

אין לי מילים רק שולחת לך מלא

חיבוקים חמים.

 

[נייטי]

נעיתה יקרה אחת

יש לי המון מה לומר אבל לא בטוחה שיש לי את המילים. לעמוד מול שיברו של חלום זה אובדן איום ונורא. היינו שם כולנו בתקופה אחרת של חיינו אבל באובדן של זוגיות נשבר לא רק החלום אלא גם החברות, השותפות, הזכרונות והביטחון. התיאור שלך על הצורך להקיא הוא כ"כ ברור לי. הדיבור שלך על הפחד מורגש מכל פסיק בהודעה שלך. יקרה שלי, הכעס הזה ילך ויגדל, ויתנפח למימדים עצומים בתקופה הקרובה אבל הוא יגיע יום אחד לשיאו ולאט לאט ילך ויקטן. זאת תקופה נוראית של אבל ושל כעס ושל אכזבה ושל תחושות של כשלון (שמן הסתם לא נכונות אבל הן רודפות). בבקשה, תשתמשי בנו בכל דרך שתרצי, כאן ובמסרים ורק תגידי ואני באה לחבק אותך ביחד עם קפה ועוגה. את צודקת, בעוד שנה הדברים יראו אחרת אבל את השנה הנוראית הזאת צריך איך שהוא לעבור ואני מבקשת לעזור לך לעבור אותה, מבקשת לתת לך כתף ומשענת בימים השחורים האלה. אל תשעני רק על דורון הנפלא, קחי אותנו גם אנחנו יודעות לחבק חזק. אני מצטערת אם הדברים שלי מטופשים. איך שהוא לא מצליחה לארגן את המחשבות כמו שצריך. הילדה המצחיקה והמגניבה של הפורום עצובה וכואבת ולאף אחת מאיתנו אין איך להצחיק אותה. מטופש לי לשלוח חיבוק אבל תאמיני לי שיש לי אחד ענק ועצום רק בשבילך.