בית עם רעפים

[mic75]

הי יקירתי

האמת אני לא יודעת ממה להתחיל אני מאחלת לך שהזיכרון של הימים הללו ילכו ויעלמו תשאבי את הכוח מהבונבון שלך כי רק הם נותנים את החשק להמשיך לחיות ועבורם וכמובן עבורינו צריך להרים את הראש ולהגיד זהו עוד יום אני יודעת שמאוד קל לדבר אבל אני מאחלת לך המון כוח ויכולת את כבר יודעת כמה אנחנו חזקות, למרות הכל תני לזה זמן וכמו שכולנו פה יודעות הזמן עושה הרבה דברים אם את צריכה לדבר אני פה בשבילך שלחתי לך מסר אני שולחת לך מלא חיבוקים ונשיקות ואני יודעת שהעצב והכאב יחלוף ויבוא החיוך והצחוק והכיף אוהבת מיכל

 

[שלומית76]

נעיתה יקרה

כמה כאב זועקת ההודעה שלך. כל כך קשה להקל שאת סובלת כל כך! הלואי והיה איזה דבק קסמים שיכול לסתום במהירות את החור הזה שנפער לך בלב. אבל אני יודעת שהדבר היחיד שיסתום אותו זה רק הזמן שיעבור, וההתמודדות הנכונה עם הוואקום שנוצר לך עכשיו בחיים. מתוך ההיכרות שלי איתך פה בפורום, אני יודעת שיש לך את הכוח והיכולת לקום ולמצוא את הדרך למעלה. אבל, ברור לחלוטין שדבר כזה לוקח זמן ומצריך קודם שלב של התאבלות וכאב, כמו שאת חווה עכשיו. מה שאת עוברת עכשיו הוא מסוג הדברים שבאמת מטלטלים את הקרקע שמתחת לרגלים, אבל הוא גם מסוג הדברים שאם הם קרו, זה סימן שאת הדלת הזו היה צריך לסגור כדי לצאת לדרך אל קרקע אחרת, חדשה, חזקה וטובה הרבה יותר ורק צריך למלא את הריאות באויר ולעבור את הגל המחניק שעובר עליך ואחריו מבטיחה שיבוא הרוגע. - מניסיון אישי שלי. התקופה הזו תעבור, ואת עוד תחזרי לישון טוב ולתפקד באופן נורמלי, וגם הפחד ילך ויתרחק עד שייעלם לגמרי. אני רוצה לחבק אותך חזק ולבקש ממך להיעזר בכל מי שנוח ונעים לך להיעזר בו, ומציעה את עצמי אם תרצי לדבר ולהיפגש מתי שאת רוצה. תהיי חזקה!!

 

[אמאדובה]

מצטערת כל כך לקרוא ../images/Emo201.gif

אני מרגישה פיזית את הבחילה בגרון מלדמיין איך את מרגישה. כמו שכתבו פה כל הנשים החכמות, עכשיו את בתוך השבר הגדול ולא רואה את הדרך החוצה, אבל לאט לאט הצמר גפן במוח ייעלם ותראי איך הדרך הזו מסתמנת מעצמה - ואולי מובילה למקומות שלא חלמת עליהם. תבכי, תקחי אדוויל, תחבקי ותנשקי הרבה את דורוני. לבי איתך

 

[הגעתי כדי לנצח]

כמו כולן מחבקת אותך חזק

וכל כך מבינה כי גם אני לא היתי רחוקה מפרידה אבל למרות הכל היינו ביעוץ ואנחנו יחד. אני שולחת לך מסר ואשמח שנדבר איתך תמיד

 

[מיליתו]

עצוב לקרוא, עצוב להיות, כל כך עצוב

המשפט שחתום בתחתית ההודעה שלך, כל כך נכון. עם כל הקושי, נראה שאת מסוגלת להזכיר לעצמך אותו כל הזמן. תחזיקי מעמד. זה ישתפר. זה חייב להשתפר

 

[ברבי28]

מותק שלי

כבר יומיים מנסה לכתוב לך, והכל יוצא לי מטופש מדי ... אין דבר קשה יותר מחלום שנשבר, והאמת שהייתה לי הרגשה לגבי זה בהודעת היומולדת שלך (אבל העדפתי לחשוב שלא) מאחלת לך ללכת לישון ולקום אחרי הסיוט, אך בפחות משנה, שוב הכל יוצא לי מטופש ... שולחת לך חיבוק ענק, וגם מסר .... את באה לבירת הנגב להתאוורר קצת ?

 

[ביחד ננצח1]

יקירתי ../images/Emo201.gif

נעיתה יקרה, כמה קשה לקרוא את מכתבך מלא כאב ואכזבה. כמה קשה להתארגן מחדש אחרי 12 שנה של ביחד... אין לי מילים חכמות להגיד, רק לקוות יחד איתך שהחלומות עוד יתגשמו אם לא עכשיו, אז אחר כך. אם לא איתו, עם מישהו אחר שמתאים לך יותר... הכל לטובה, את עוד תראי... מחבקת חזק חזק מירי

 

[sarity33]

שלחתי לך מסר

לא מפסיקה לחשוב עלייך מאז שכתבת את ההודעה. שולחת חיבוקים ונשיקות

 

[נוגה אור]

../images/Emo201.gif

אין לי מילים חכמות הקושי בוודאי עצום מקווה בשבילך שבסוף המנהרה השחורה יבוא אור וטוב.

 

[מעיין ברכה]

החלום ושברו ../images/Emo10.gif

יקרה, כמה עצוב. אני מצטערת. אין מילים נוכח השבר הזה. גם זה אובדן שמותר וצריך להתאבל עליו. ועדיין, יש חיים אחרי, והם אולי אפילו טובים לא פחות. מאמינה שמי שיש לה חתימה כמו שלך תזכה באהבה ובקשת בענן. אני בימים קצת דלים מבחינת היכולת להעניק, אבל דעי שאת במחשבותי ובליבי.

 

[דיא]

כבר כמה ימים חושבת מה לכתוב

ועדיין לא יודעת. אבל היום הגשום של אתמול קצת עזר לי במתן דימויים. הדימוי של חורף, קודר וקר, מעורפל ומלא מחלות, אבל גם מזין את הקרקע לקראת צמיחה מחודשת. זה בנאלי, אבל זה מה שאני מקווה בשבילך. לצערי זה אמיתי, עכשיו תתעטפי באהבתו של דורון ושל חברייך (גם אלו הוירטואליים), ותני לחורף לחלוף. זה אוטוטו קורה.

 

[טאניוש]

איכשהו לא יודעת מה להגיד

נפרדנו אחרי 8 שנים... אבל לבד-לבד היינו עוד כשהבגדים היו בארון, הנעליים במגירה וסיגריות במאפרה ומברשת שינים כחולה. החלום אולי היה משותף - אבל לא יכולנו לממש אותו יחד... הימים האלה, לפני 3 שנים, היו הימים האחרונים שלנו באותו בית. הימים האחרונים כמשפחה. נשארתי לבד עם תינוק שבכלל לא הבין שקרה משהו משמעותי בחיינו. לקח לי חודשים להתחיל לדבר על זה, אפילו עם חברים הכי קרובים. איפה הם נעלמו לי, ה-3 שנים האלה? ממש לא יודעת... אבל יכולה להגיד לך שהיום - היום אין כעס, אין חור בלב וגם פחד אין. יש משפחה קטנטונת ומאושרת - אמא, ילד וחתול. ואגלה לך שאפילו יש גבר שאיתו אנחנו מרגישים לא כל כך לבד... לפני 3 שנים עולמי נשבר לרסיסים. אספתי אותם - ובניתי לי עולם אחר. טוב יותר, שלם יותר. אוהבת את החתימה שלך. בעצם לא צריך להוסיף כלום למשפט הזה שבחרת לך. המון חיבוקים.