אין תשובות חד משמעיות לנושא
התחושה שלך מול המערכת דומה למה שאנחנו חווים עם אחד הילדים, אך זה מאוד שונה מילד לילד. הייתי פונה למישהו מקצועי שיוכל לסייע לכם לבדוק איפה בדיוק הבעיות ומה כדאי ורצוי לעשות. למערכת החינוך אין כלים לטפל בילדים כאלה, בעיקר ילדים שאינם מגלים הפרעות קשב/התנהגות שאין להם ברירה אלא להפנות למסגרת טיפולית. ילדים אלה נופלים בין הכסאות - ההורים צריכים למצוא את הדרך לטפל, לשלם עבור כל דבר שרוצים לעשות כי המערכת אינה מכירה בכך ולעיתים לטעות, מאחר ואין הדרכה מספיק טובה. אנחנו למשל פנינו לאיבחון בכיתה ב' ורק לאחר שנתיים הבנו שהיינו צריכים איבחון מסוג אחר וטיפול אחר לגמרי. הנחמה הקטנה היא שהילדים הללו בדרך כלל גדלים ומתבגרים, ואם המערכת לא הצליחה לקלקל להם יותר מידי (כאן זה קצת תלוי בנו) ברגע שהם יכולים לבחור מה שהם רוצים הם מסוגלים להתמיד ולהשיג הישגים יפים. חינוך ביתי יכול להיות פתרון, אך אם לילד אין קשרים חברתיים עם ילדים מבית הספר או מהשכונה זה יכול לגרום לבדידות. במיוחד בגיל ההתבגרות בו יש משמעות רבה לקבוצת השווים. באופן "רשמי" מחייב החינוך הביתי כמה דברים מול משרד החינוך. למטה יש שני מקורות מידע מאתר באופן טבעי. חלק מהמשפחות עושות זאת מתוך אידאולוגיה ואז קל יותר להתחבר לקהילה כזו. חלקן מתוך אילוצים שונים. לא פשוט..
אין תשובות חד משמעיות לנושאלמה להרגיל ילד להשתעמם?
מדובר בילדים שמבחינה אינטלקטואלית מקדימים בהרבה את בני גילם.השאלה מהי המסגרת הטובה ביותר עבורם להגיע למיצוי היכולות שלהם. הבן שלי בכיתה ה' וכבר מכיתה א' הוא משתעמם. ניסיתי להניע את המערכת שמילולית מגלה אמפטיה אבל הלכה למעשה לא נעשה דבר.לכל היותר המורה נתנה חומר של שנה יותר מתקדמת, אבל גם זה לא פתרון כי בחשבון, למשל, הוא לפחות ברמה של כיתה ח'.המקצוע היחיד שבו מצאתי פתרון הוא באנגלית כי הוא בכיתה של דוברי אנגלית למרות שאנחנו לא דוברי אנגלית. כמובן שאנחנו מנסים לקדם אותו ככל יכולתנו אבל הוא מאוד מתוסכל מכך שהוא צריך ללעוס שוב ושוב את החומר שנלמד בכיתה כולל תרגול אין סופי מיותר. אשמח לשמוע הצעות או משהו מנסיונם של אחרים מה עושים. מה דעתכן לגבי חינוך בייתי?
התחושה שלך מול המערכת דומה למה שאנחנו חווים עם אחד הילדים, אך זה מאוד שונה מילד לילד. הייתי פונה למישהו מקצועי שיוכל לסייע לכם לבדוק איפה בדיוק הבעיות ומה כדאי ורצוי לעשות. למערכת החינוך אין כלים לטפל בילדים כאלה, בעיקר ילדים שאינם מגלים הפרעות קשב/התנהגות שאין להם ברירה אלא להפנות למסגרת טיפולית. ילדים אלה נופלים בין הכסאות - ההורים צריכים למצוא את הדרך לטפל, לשלם עבור כל דבר שרוצים לעשות כי המערכת אינה מכירה בכך ולעיתים לטעות, מאחר ואין הדרכה מספיק טובה. אנחנו למשל פנינו לאיבחון בכיתה ב' ורק לאחר שנתיים הבנו שהיינו צריכים איבחון מסוג אחר וטיפול אחר לגמרי. הנחמה הקטנה היא שהילדים הללו בדרך כלל גדלים ומתבגרים, ואם המערכת לא הצליחה לקלקל להם יותר מידי (כאן זה קצת תלוי בנו) ברגע שהם יכולים לבחור מה שהם רוצים הם מסוגלים להתמיד ולהשיג הישגים יפים. חינוך ביתי יכול להיות פתרון, אך אם לילד אין קשרים חברתיים עם ילדים מבית הספר או מהשכונה זה יכול לגרום לבדידות. במיוחד בגיל ההתבגרות בו יש משמעות רבה לקבוצת השווים. באופן "רשמי" מחייב החינוך הביתי כמה דברים מול משרד החינוך. למטה יש שני מקורות מידע מאתר באופן טבעי. חלק מהמשפחות עושות זאת מתוך אידאולוגיה ואז קל יותר להתחבר לקהילה כזו. חלקן מתוך אילוצים שונים. לא פשוט..