חוסר הבטחון הוא דווקא זה שדוחף אנשים לחפש חברה.
בני אדם הם יצורים חברתיים כי האדם מתקשה לשרוד לבדו. הוא צריך להיות בקבוצה בשביל לשפר את סיכויי השרדותו.
רוב האנשים מרגישים בטוחים כמו שאמרתי במרכז העדר, כשהם מוקפים בגופים ובתמיכה של בני אדם אחרים.
זו חולשה ולא כוח.
התלות הזו בזולת היא חולשה.
אתה אומר שזו עובדת חיים, בסדר. אתה צודק.
אבל זו גם עובדת חיים שיש לדינמיקה החברתית כללים ולפעמים אדם מסויים מוצא עצמו דחוי.
מסיבות שונות החברה בה הוא נמצא באותו זמן לא מקבלת אותו.
אז האדם הזה יש לו שכל בראש. אם הוא ילד להורים שלו יש שכל בראש.
וצריך להפנים ולשנן שהזהות שלו נקבעת על ידיו ולא ע"י הילדים האחרים.
בסדר, יש הגיון רב בכך שבתוך חברה אנשים חשים מוגנים יותר מאשר לבד, מה גם
שיש סוג מסויים של אנשים שנוהגים לכנות אותם "זאב בודד".
לא יודע למה קוראים להם כך, כי זאבים הם בעלי חיים שחיים דווקא בלהקות ורק כך הם מצליחים לצוד ולשרוד.
אבל ככה אומרים, "זאב בודד".
אז ידוע שיש אנשים כאלה שבוחרים לחיות בבדידות מרצונם, על אלה אני לא יכול להגיד שהם סובלים מחוסר ביטחון.
כי הם רגילים לדרך חיים מסויימת.
היה לי חבר כזה שהיה רווק כל חייו ולפעמים הוא עיקם את הפרצוף כשהיינו מגיעים אליו.
לא תמיד הוא קבל בשמחה חברים, אבל לנו היה נוח אצלו כי הוא גר בדירה פרטית משלו והיינו שומעים שירים של הביטלס ביחד.
הוא באמת היה "זאב בודד".
היה לו גם אח גדול יותר, איש צבא קבע שהיה בדיוק כמוהו, גבר בודד וערירי ללא אישה וילדים.