ביקורת thinking plague במתקדם...

[שיר דויטש]

אני חושב שהשאלה היא בעצם

אם יש טעם להגיד שמאזין הMTV הממוצע לא יוכל להבין את האלבום. הרי מדובר באלבום פרוג, או ריו בעצם, וזה משהו שדי מובן מאליו, לא? אם כבר, יהיה הרבה יותר חשוב לציין את קיומן של מלודיות קליטות באלבום שכזה, מאחר שזה האירוע החריג. בנימה אישית, דווקא אלבומים שהם גם מורכבים, מקוריים ומעניינים מצד אחד, אך בכל זאת מצליחים להגיש יצירה קליטה \ ידידותית למשתמש, מקבלים אצלי נקודות בונוס והערכה. אני יכול להעיד למשל שבהופעה האחרונה של סימפוזיון שהייתי בה, ישבתי עם מישהי שלא מקשיבה כל כך לפרוג, אך מאוד נהנתה מההופעה שלהם, משמיעה ראשונה.

 

[שיר דויטש]

שכחתי פואנטה אחת

אולי כדאי לציין אם הפרוגר הממוצע יתקשה להבין את האלבום או לא.

 

[אורי ברייטמן]

אני חושב שכן

אני מתייחס לעצמי כאל פרוגר ממוצע, ולי היו קשיים בהבנת האלבום. זה פשוט לוקח הרבה זמן - ההפנמה היא איטית.

 

[אורי ברייטמן]

כל מקרה לגופו

אני לא חושב שמאזין MTV ממוצע יכול להפנים אלבום כמו פלייג בלי עזרה, הכנה והדרכה מראש. הוא פשוט לא ישקיע מאמץ אם לא יגידו לו שיש בשביל מה להשקיע. הרי הדיסק הזה לא הגיע לפלטינה, נכון? יש סיבה טובה. מלבד זאת, להקה כמו סימפוזיון זה סיפור אחר לגמרי: זו להקה מלודית, מאז'ורית, נעימה, עם צליל ידידותי, עיבודים לוגיים, דינמיקה רגועה. אני לא חושב שאפשר להשוות בין פלייג לבין סימפוזיון, הם כל כך שונים זה מזה.

 

[שיר דויטש]

לא זאת הייתה הכוונה

לא ניסיתי להשוות בין פלייג לסימפוזיון, פשוט ציינתי, אולי אפילו כ

שליצירות מורכבות שמצליחות להיות גם קליטות מגיע הערכה, ושבאופן כללי המושג "קליט" משום מה מקבל קונוטציה שלילית, לדעתי שלא בצדק. אבל עם מה שאתה אומר על סימפוזין, אתה חושב שהאלבום שלהם כן יכול להגיע לפלטינה?

 

[אורי ברייטמן]

ממש לא

המוסיקה של סימפוזיון היא אינסטרומנטלית - ולכן סיכוייה להגיע לפלטינה הם נמוכים מאוד. גם 'ציפור' יתקשה להיות להיט.

 

[Yudokolis]

השאלה היא מי הקהל שלך

את חובבי הפרוג לא תרשים העובדה שמדובר במוסיקה לא מסחרית שלא תושמע ב - MTV, ואת בתולי הפרוג שבטעות יגיעו לאתרך המושקע התנשאות שכזו רק תבריח. אז מה הרעיון?

 

[אורי ברייטמן]

השאלה היא מהי המציאות

המציאות היא שגם חובבי פרוג "קלים", כדוגמת חובבי קאמל או פינק פלויד, מתקשים להיכנס אל מקסמיו של האלבום הזה. אני מבסס את כל מה שכתבתי שם על מסקנות מן המציאות - לא מהרהורי ליבי. נתקלתי בתגובות מצוינות לאלבום, אך גם בתגובות פושרות לאלבום, בעיקר מצד אלו שלא הקשיבו לו יותר מפעם-פעמיים. לגבי "התנשאות כזו רק תבריח" - אין לך הוכחות שהיא אכן הבריחה. טענתך נותרה טענה היפותטית בלבד, שאותה עדיין יש להוכיח.

 

[שיר דויטש]

אחרי קריאה נוספת של הביקורת

באמת ביקורת טובה, ורובה מעבירה את הרעיון באופן די קולע. אלבום לא קל להבנה באופן כללי, ללא התייחסות לMTV או משהו בסגנון. רק שתי הפסקאות האחרונות, זו שמדברת על איך שכל מה שהיה בעבר היום כבר לא שווה, וזו שמדברת על מוצרט, לדעתי קצת הורסות. כאן מצטיירת איזושהי התנשאות לא ברורה, וגם לא מדויקת או הוגנת כלפי האלבום. שמעתי אותו רק פעם עד כה, אבל אני בהחלט יכול להגיד עליו שהוא יפה ומגניב. כל השורה זאת נותנת את הרושם שזה אלבום שבכלל לא כיף לשמוע אותו.

 

[אורי ברייטמן]

מהי משמעות המילה כיף

כנראה שכל אחד מגדיר 'כיף' בצורה אחרת. לדעתי, כיף זו חוויה די שטחית, בדרך כלל פיזית (פארק מים, אופניים, שתיית מיץ קר באמצע הקיץ) - האלבום של ת'ינקינג פלייג איננו כיפי מפני שהוא דינמי מדי, מגוון מדי וקיצוני מדי להתאים למילה.

 

[שיר דויטש]

יש כל מיני סוגים של כיף

ואני מחשיב את חווית ההאזנה כ"כיפית". אפשר לקרוא לזה הנאה במקום כיף, אם רוצה, או "כיף אינטלקטואלי", או Whatever. הפואנטה היא שמאוד כיף לי לשמוע ג'נסיס, יס, קינג קרימזון, Sleepytime gorilla וMars Volta. אם אתה כותב ביקורת על אלבום שאתה אוהב ושאתה חושב שהוא טוב, ושאתה נהנה לשמוע אותו, אולי זה לא רעיון מעולה לתת לאנשים אחרים את הרושם שהם לא יהנו ממנו, כי אז המטרה די מתפספסת, לא? אני מבין את הפואנטה של המשפט, שלא מדובר במוסיקה טונאלית רגילה עם מלודיות יפות במובן הקונבנציונאלי, אך להבא אולי כדאי שתקח בחשבון את העובדה שזה פשוט מתפרש לא נכון.

 

[אורי ברייטמן]

אכן, יש כל מיני סוגים של כיף

אני מבין מה שאתה אומר - הכוונה שלי היתה להכין את המאזין לחוויה מוסיקלית די מגוונת, די קשה ודי קודרת. אני חושב שזה אלבום די קודר - אפשר לראות את זה אפילו בשם שלו (על ערש דווי) ובעטיפה שלו (סופת הוריקן, על שם אחד השירים). בניגוד לאלבום כמו "סנו גוס", שכולו שמחת חיים וגמדים מתעופפים בשמיים הכחולים, כאן יש הרבה מוות, הרבה כאב והרבה תהיות קיומיות. אגב, ממליץ לך לקרוא את המילים

 

[שיר דויטש]

נו יופי!

יכולת להשתמש בניסוח הזה, שהוא הרבה יותר נחמד. רק בגלל שמוסיקה קודרת, לא אומר שהיא לא יפה.

 

[שיר דויטש]

תיכף תגיד לי שגם המילים שלהם

לא ניתנות לצפייה בשום מקום מלבד עטיפת האלבום המקורית. נו!

 

[Yudokolis]

דווקא סנו גוס?

נכון שמדובר במוסיקה מלודית, עדינה ומאז'ורית בחלקה הגדול, אבל כמו שאתה אומר, שווה להציץ בחוברת של הדיסק (ובמקרה הזה, מספיק להציץ אפילו בשמות הקטעים): The Great Marsh - ביצה קודרת אפופת ערפל מכושף. Rhayader ALONE - קטע מאוד עצוב, באופן לא מפתיע. Dunkirk - מבטא את הקרב על דנקירק, תחילתו במשמעת קשוחה ומאיימת, וסופו בבלאגן שהולך ונעשה כאוטי (ככל שקאמל יודעים להיות כאוטיים, כמובן). Epitaph - לא רק לקרימזון יש את זה, ולא רק ת'ינקינג פלאג מלא במוות. Fritha Alone - בשביל אלבום "שכולו שמחת חיים" יש כאן דיי הרבה בדידות, מוות ועצב, אתה לא חושב?

ושים לב שעל אף הקרשנדו המאז'ורי הגדול שבסוף האלבום, סופו האמיתי הוא בחזרה בביצה. ואין פה ולו גמד אחד שמתעופף לו בשמיים כחולים.

 

[אורי ברייטמן]

כן, דווקא סנו גוס

אני חושב שסנו גוס אלבום שמח מאוד, מזכיר לי ריקודי עם עבריים, וגם כשהוא קצת מלנכולי, הוא כל כך עדין שזה ממש לא מדכא.

 

[HelterSkelter1]

סליחה על המיני-התנפלות

אבל יש גם ביקורת של In Extremis (שהוא, כפי אתה יודע, אלבום ענק

) בשרת העיוור, אז למה כתבת עוד אחת? (החדשה יותר טובה לדעתי, אבל בכל זאת)

 

[אורי ברייטמן]

הו, יפה ששאלת

התשובה לכך מורכבת ממספר סעיפים, כפי שכולנו אוהבים: א) הביקורת ב'שרת' היתה כללית מדי, וקצת פשטנית ב) בשרת העיוור אין לי שליטה על התוכן אחרי שהוא מתפרסם ג) אני רוצה לדחוף הרבה לינקים בגוף הביקורת - בשרת זה מוגבל ד) השרת החליט להוסיף לכל הביקורות ציון מספרי - שאינני עומד מאחוריו (זה מאוד מרגיז, במיוחד בגלל שאני מקפיד על הציונים) ה) הגיע הזמן להיות עצמאי לגמרי - לא רוצה להיות תלותי

 

[פיטר פטר]

אני לא קונה את זה...

תסלחו לי, אבל אני פשוט לא קונה את זה. לא נראה לי סביר שמישהו פה קלט את האלבום הזה כבר משמיעה ראשונה, כך שהוא לא יכול לומר, "אני קלטתי מההתחלה, לרובכם זה יבוא אחרי כמה שמיעות". זה בכלל לא אלבום פשוט, ולא נראה לי שגם לאנשים שיצרו אותו, היה מושג מדויק מראש מה הם הולכים ליצור, הרי תמיד יש תיקונים ושינויים תוך כדי תנועה. המקסימום שניתן לקבל משמיעה ראשונה של אלבום כזה זה את הגירוי הראשוני. אורי אתה רוצה להגיד שאחרי ששמעת אותו פעם ראשונה לא נחשפת בפעמים הבאות לרבדים אחרים שקיימים בו? אם כן, אז אתה במקצוע הלא נכון (בנוסף לזה שתשתעמם מהר מאוד מכל אלבום). לדעתי, אם אתה טוען שצריך לשמוע אותו כמה פעמים כדי להבין מה הולך שם, זה אומר שזה בדיוק מה שעשית.

 

[אורי ברייטמן]

לא הסברתי את עצמי טוב?

אני טענתי שצריך *המון האזנות* כדי להבין את האלבום. לא הבנתי כמעט כלום בפעם הראשונה. לא טענתי מעולם שהבנתי הכל כבר בהאזנה הראשונה. ואכן, מה שאמרתי הוא מה שעשיתי - האזנתי לאלבום הזה מספר גדול מאוד של פעמים, ואני מוצא בו דברים חדשים כל פעם.