אולי אפשר להבין את זה כמו שאמרת..
אבל אני יכול להגיד שאני באמת לא קלטתי את האלבום הזה בפעמים הראשונות ששמעתי אותו. בהתחלה לחלוטין לא התחברתי לאלבום ולא היתה לי סבלנות לשמוע אותו, אח"כ התחלתי לאט לאט להתרגל אליו, עד שהחלקים התחברו לי בראש לקח לי די הרבה זמן יחסית, וכשאתה מקבל את זה בסוג כזה של הארה, האימפקט של ההנאה הוא מדהים, כי באמת מדובר באלבום גאוני. בקיצור, מה שאני אומר ואולי גם אורי ניסה לומר, מהניסיון הפרטי שלי עם האלבום, זה אלבום שקל להתייאש ממנו, אבל שווה לתת לו עוד כמה צ'אנסים כי בסוף זה בא (או שלא - אבל לא תדע אם לא ניסית). רק אורי - הערה קטנה, "מגיפת המחשבה" " הענק העדין" וכאלה, זה סוג של השתעשעות עצמית או שזה ניסיון לשוות לביקורת לוק של יוסי חרסונסקי?