אלעד אברון
New member
ביקורת סופית - KotOR2
טוב, אז נכון שבהתחלה אמרתי שזה צולע, אבל עכשיו משסיימתי את המשחק, עלי לחזור בי. ההתחלה באמת סבלה מחוסר פיקוס, אבל ברגע שהסיפור עצמו קיבל פוקוס (מה שלקח זמן, ותכף אני אסביר למה) זה נהיה מרתק בצורה לא רגילה. מה שקרה זה ככה. אובסידיאן החליטו לבסס את הסיפור של המשחק על הסיפור של המשחק הקודם, אבל יש רק בעיה אחת.... במשחק הקודם כל שחקן יכל ליצור סיפור לעצמו לפי אם הוא רוצה להיות גבר, אישה, טוב, רע, וכיו"ב. אז מה שאובסידיאן עשו זה "לבחון" את השחקן. כל פעם כשהזכירו משהו מהמשחק הקודם השחקן היה צריך 'לתקן' את מה שנאמר על המשחק הקודם, ובכך בעצם ללמד את המשחק הנוכחי מה הוא עשה במשחק הקודם... שיטה לא רעה, אבל בגלל זה כל העולם הראשון מתמקד בנסיונות של המשחק ללמוד את השחקן, והסיפור עצמו מתחיל רק הרבה אחרי זה. הסיפור עצמו אבל - מרתק בצורה לא רגילה. הרבה יותר מהמשחק הראשון. באופן כללי ובלי ספוילרים, אספר רק שאתם משחקים ג'די שהוגלה מהמועצה ונלקחו ממנו כוחות הג'די שלו בגלל שהוא (או היא) החליט להשתתף במלחמת המנדלוריאנים בניגוד להחלטת המועצה. אחרי שהסית' פתאום מוצא אותך ומתחיל לרדוף אחריך, אתה חובר עם כמה אנשים מוזרים ושונים, כשאחד מהם הוא קראייה, זקנה מוזרה שלא ברור בדיוק אם היא ג'די, סית', או משהו באמצע. בינתיים אתם לומדים שבשנים שאחרי המשחק הקודם, פרצה "מלחמת אזרחים" בין הג'די והסית', מה שהביא לחורבנה של דאנטואין, ואיתה כל מועצת הג'די. הג'די התפזרו וחיפשו מחסה בגלקסיה, אך כח לא ידוע צד אותם וחיסל אותם. כל זה לא מעניין אתכם במיוד בשלב זה, כי אתם עדיין לא מכירים בעצמכם כג'די, אחרי שהמועצה שללה אתכם. בכל מקרה, הסיפור עצמו מתחיל רק כמה זמן אחרי זה, אבל לא אכנס לזה יותר מדי כדי לא להרוס לכם את ההפתעה. בכל מקרה, המשחק עצמו מרתק. הסיפור השאיר אותי על קצות האצבעות, וכמובן שכמו במשחק הקודם, יש גם הפתעה גדולה שמשנה את כל מה שידעתם עד אותו רגע... רק שהפעם הפאנצ' הזה הרבה יותר מעניין - יוצרי המשחק נכנסו לעמקי המיתולוגיה הסטארוורזית, וחקרו לעומק את הנושא של "מה זה בעצם להיות ג'די" או "מה זה להיות סית'" - "מה זה בכלל להיות משתמש בכח?" ו- "האם הכח באמת כלכך שחור ולבן?" - "האם הצד הטוב תמיד צודק ויודע הכל?" וכיו"ב. לי אישית נשחטו כמה פרות קדושות.... עוד נקודה שחשוב לציין - במשחק הראשון היו *המון* Side-Quests, כלומר, משימות שלא קשורות בקו העלילה הראשי של המשחק, אלא מקומיות לעולמות שביקרתם בהם. כאן היה את זה גם, כמובן, אבל הרבה פחות. רוב המשימות היו של העלילה הראשית שלכם, וככל שמתקדמים במשחק כך יש פחות משימות-צד. זה לא משפיע על המשחק, כי כל אחד אוהב דברים אחרים, אבל למי שמחפש משימות צד, אני מניח שאפשר למצוא אם מחפשים מספיק טוב. ולנושאים טכניים יותר - המנוע הוא אותו מנוע עם שינויים קלים. מבחינת גרפיקה אין שיפור בכלל, וחבל כי התקדמנו קצת מבחינה טכנולוגית מאז המשחק הקודם. מבחינת סאונד, הסאונד התלת ממדי נשאר - אבל היתה לי הרגשה כאילו לא השקיעו בו מספיק, ושבמשחק הקודם היתה יותר תחושה של "סראונד", כלומר, שמעו כל צליל מכל כוון בהתאם לזווית שלכם, ופה שמעו רק צעידות ויריות ודברים כאלה, ולא היתה תחושת Ambience כמו במשחק הקודם - אבל זה רק אני והאובססיה שלי לסאונד. המוזיקה מדהימה - אין מה להגיד - פשוט חבל על הזמן. לסיכום, זה משחק בין הטובים ששיחקתי. אין בו את החדשניות שהיתה במשחק הראשון, וחבל - אבל יש בו כמה שיפורים לא רעים בכלל, ואני מאד מאד ממליץ לשחק בו - אבל אך ורק אחרי ששיחקתם בראשון. ותאזרו בסבלנות בשלבים הראשונים - הם יבשים ואיטיים, אבל כל הכיף מגיע אחרי זה. -אלעד
טוב, אז נכון שבהתחלה אמרתי שזה צולע, אבל עכשיו משסיימתי את המשחק, עלי לחזור בי. ההתחלה באמת סבלה מחוסר פיקוס, אבל ברגע שהסיפור עצמו קיבל פוקוס (מה שלקח זמן, ותכף אני אסביר למה) זה נהיה מרתק בצורה לא רגילה. מה שקרה זה ככה. אובסידיאן החליטו לבסס את הסיפור של המשחק על הסיפור של המשחק הקודם, אבל יש רק בעיה אחת.... במשחק הקודם כל שחקן יכל ליצור סיפור לעצמו לפי אם הוא רוצה להיות גבר, אישה, טוב, רע, וכיו"ב. אז מה שאובסידיאן עשו זה "לבחון" את השחקן. כל פעם כשהזכירו משהו מהמשחק הקודם השחקן היה צריך 'לתקן' את מה שנאמר על המשחק הקודם, ובכך בעצם ללמד את המשחק הנוכחי מה הוא עשה במשחק הקודם... שיטה לא רעה, אבל בגלל זה כל העולם הראשון מתמקד בנסיונות של המשחק ללמוד את השחקן, והסיפור עצמו מתחיל רק הרבה אחרי זה. הסיפור עצמו אבל - מרתק בצורה לא רגילה. הרבה יותר מהמשחק הראשון. באופן כללי ובלי ספוילרים, אספר רק שאתם משחקים ג'די שהוגלה מהמועצה ונלקחו ממנו כוחות הג'די שלו בגלל שהוא (או היא) החליט להשתתף במלחמת המנדלוריאנים בניגוד להחלטת המועצה. אחרי שהסית' פתאום מוצא אותך ומתחיל לרדוף אחריך, אתה חובר עם כמה אנשים מוזרים ושונים, כשאחד מהם הוא קראייה, זקנה מוזרה שלא ברור בדיוק אם היא ג'די, סית', או משהו באמצע. בינתיים אתם לומדים שבשנים שאחרי המשחק הקודם, פרצה "מלחמת אזרחים" בין הג'די והסית', מה שהביא לחורבנה של דאנטואין, ואיתה כל מועצת הג'די. הג'די התפזרו וחיפשו מחסה בגלקסיה, אך כח לא ידוע צד אותם וחיסל אותם. כל זה לא מעניין אתכם במיוד בשלב זה, כי אתם עדיין לא מכירים בעצמכם כג'די, אחרי שהמועצה שללה אתכם. בכל מקרה, הסיפור עצמו מתחיל רק כמה זמן אחרי זה, אבל לא אכנס לזה יותר מדי כדי לא להרוס לכם את ההפתעה. בכל מקרה, המשחק עצמו מרתק. הסיפור השאיר אותי על קצות האצבעות, וכמובן שכמו במשחק הקודם, יש גם הפתעה גדולה שמשנה את כל מה שידעתם עד אותו רגע... רק שהפעם הפאנצ' הזה הרבה יותר מעניין - יוצרי המשחק נכנסו לעמקי המיתולוגיה הסטארוורזית, וחקרו לעומק את הנושא של "מה זה בעצם להיות ג'די" או "מה זה להיות סית'" - "מה זה בכלל להיות משתמש בכח?" ו- "האם הכח באמת כלכך שחור ולבן?" - "האם הצד הטוב תמיד צודק ויודע הכל?" וכיו"ב. לי אישית נשחטו כמה פרות קדושות.... עוד נקודה שחשוב לציין - במשחק הראשון היו *המון* Side-Quests, כלומר, משימות שלא קשורות בקו העלילה הראשי של המשחק, אלא מקומיות לעולמות שביקרתם בהם. כאן היה את זה גם, כמובן, אבל הרבה פחות. רוב המשימות היו של העלילה הראשית שלכם, וככל שמתקדמים במשחק כך יש פחות משימות-צד. זה לא משפיע על המשחק, כי כל אחד אוהב דברים אחרים, אבל למי שמחפש משימות צד, אני מניח שאפשר למצוא אם מחפשים מספיק טוב. ולנושאים טכניים יותר - המנוע הוא אותו מנוע עם שינויים קלים. מבחינת גרפיקה אין שיפור בכלל, וחבל כי התקדמנו קצת מבחינה טכנולוגית מאז המשחק הקודם. מבחינת סאונד, הסאונד התלת ממדי נשאר - אבל היתה לי הרגשה כאילו לא השקיעו בו מספיק, ושבמשחק הקודם היתה יותר תחושה של "סראונד", כלומר, שמעו כל צליל מכל כוון בהתאם לזווית שלכם, ופה שמעו רק צעידות ויריות ודברים כאלה, ולא היתה תחושת Ambience כמו במשחק הקודם - אבל זה רק אני והאובססיה שלי לסאונד. המוזיקה מדהימה - אין מה להגיד - פשוט חבל על הזמן. לסיכום, זה משחק בין הטובים ששיחקתי. אין בו את החדשניות שהיתה במשחק הראשון, וחבל - אבל יש בו כמה שיפורים לא רעים בכלל, ואני מאד מאד ממליץ לשחק בו - אבל אך ורק אחרי ששיחקתם בראשון. ותאזרו בסבלנות בשלבים הראשונים - הם יבשים ואיטיים, אבל כל הכיף מגיע אחרי זה. -אלעד