יאן השתיין
New member
ביקורת - כמו בשמיים/ניאל ווילימאס
כמו בשמיים / ניאל וויליאמס. הוצאת כינרת, 2000. מאנגלית: שולמית הנדלסמן. 320 עמ'. כשחיפשתי באינטרנט חוות דעת על הספר, בעברית מצאת רק שתיים קצרות וחיוביות ובאנגלית, באמאזון, כולם היו חיוביות. כך שלמרות שביקורתי כאן להלן איננה שלילית במובהק, היא תחשב לשלילית ביותר מבין הנמצא (שהיה גלוי לעיני). קודם כל, עלילת הספר: הסופר מכריז על שלוש חידות שקיימות בעולם (אהבה, מוות ואלוהים), וכל הספר יסוב סביב שלושת המוטיבים הללו. הסיפור מתרחש באירלנד והוא על בחור שחווה בילדותו טרגדיה נוראית – אמו ואחותו נהרגו בתאונת דרכים. הוא ואביו נשארו בגפם. מאז אותה טרגדיה על החיים בבית נמסכה מסכת שכול ואבל סמיכה, והיחסים בין האב לבן מאופיינים בשתיקות, חוסר תקשורת ואימפוטנציה רגשית. הבן עובר דירה למערב אירלנד לפצוח, כאדם אפרורי, בקריירה אפרורית כמורה להיסטוריה בתיכון. שם, אחרי כמה שנים הוא מתאהב במקרה וע"י יד האלוהים באיטלקייה המנגנת בכינור למחייתה. אז הכל משתנה, האהבה הראשונה והחדשה שפגש הבחור (סטפן שמו) משנה אותו לחלוטין ומוציאה את האפרוריות מחייו, כמו כן היא משנה לחלוטין את חיי אביו, החולה כבר בסרטן מתקדם, שמחליט לכרות ברית עם אלוהים ועיקריה: אלוהים ישאיר אותו בחיים על מנת שיוכל לעשות הכל כדי לעזור לבנו להשיג את האיטלקייה ולחוות אהבה אמיתית וכך להוציאו סוף-סוף מהשכול התמידי של המשפחה, ואילו הוא (האב) יעשה מעשה טוב בכל יום. טוב זו תמצית הסיפור. הרבע הראשון של הספר היה בעיני, כשקראתי אותו, קטסטרופאלי, לקראת האמצע הוא השתפר רבות, לקראת הסוף הוא מעט ירד (ככה שיצאה לנו מין פרבולה עצובה). הסיפור עצמו מרגש מאד, האהבה התמימה של הבן, הרצון הכל כך טהור והנעלה של האב, הטרגדיה שקרתה להם. כל זה יגע בלבכם ויעורר בכם רגשות כנים. דמות האב, פיליפ, היא אחת הדמויות הנוגעות ללב והמעוררות סימפטיה ורחמים שנתקלתי בהן מעודי. אהבתו לבנו היא אדירה ומעוררת השראה. אולם, למרות הרגשנות שהסופר מצליח לעורר לא רע בכלל, התוכן והעלילה פגומים לדעתי. דרך הצגת וסיפור העלילה לא מתוחכמת בעליל, הטוויסטים בעלילה נראים מועשים, מאולצים ולא ברורים. בביקורות האחרות שקראתי הזכירו לרוב את הצביון האירי של הספר. ובכן, בהחלט קיים כזה. וויליאמס, כשהוא רוצה, יכול לכתוב היטב (והוא מצטיין, כמו שכבר הזכרתי, בלסחוף רגשות), והדברים האירים שהוא מתאר בהחלט גורמים לך לרצות עוד 'אירלנד'. אולם לצערי המאפיינים האיריים שבספר הם יחסית מעטים (לא משתווים לרמה שלהם ב"אפר של אג'לה") ומופיעים בעיקר לקראת סוף הספר. לסיכום, וויליאמס לקח רעיון טוב וזיקק אותו לסיפור מרגש ומרטיט, ברם-אולם (כמו שאומרים אצלנו...) עלילת ותוכן הסיפור לוקה בשבלוניות, דביקות וחוסר תחכום כך שלבסוף יצא לנו ספר שמזכיר יותר רומאן, פיוטי אומנם, למשרתות. טוב אולי משרתות אינטלגנטיות, כי ייתכן ואפשר להצמיח הגיגים פילוסופים מהספר. שני כוכבים ומחצית הכוכב בסולם ג'ים בים.
כמו בשמיים / ניאל וויליאמס. הוצאת כינרת, 2000. מאנגלית: שולמית הנדלסמן. 320 עמ'. כשחיפשתי באינטרנט חוות דעת על הספר, בעברית מצאת רק שתיים קצרות וחיוביות ובאנגלית, באמאזון, כולם היו חיוביות. כך שלמרות שביקורתי כאן להלן איננה שלילית במובהק, היא תחשב לשלילית ביותר מבין הנמצא (שהיה גלוי לעיני). קודם כל, עלילת הספר: הסופר מכריז על שלוש חידות שקיימות בעולם (אהבה, מוות ואלוהים), וכל הספר יסוב סביב שלושת המוטיבים הללו. הסיפור מתרחש באירלנד והוא על בחור שחווה בילדותו טרגדיה נוראית – אמו ואחותו נהרגו בתאונת דרכים. הוא ואביו נשארו בגפם. מאז אותה טרגדיה על החיים בבית נמסכה מסכת שכול ואבל סמיכה, והיחסים בין האב לבן מאופיינים בשתיקות, חוסר תקשורת ואימפוטנציה רגשית. הבן עובר דירה למערב אירלנד לפצוח, כאדם אפרורי, בקריירה אפרורית כמורה להיסטוריה בתיכון. שם, אחרי כמה שנים הוא מתאהב במקרה וע"י יד האלוהים באיטלקייה המנגנת בכינור למחייתה. אז הכל משתנה, האהבה הראשונה והחדשה שפגש הבחור (סטפן שמו) משנה אותו לחלוטין ומוציאה את האפרוריות מחייו, כמו כן היא משנה לחלוטין את חיי אביו, החולה כבר בסרטן מתקדם, שמחליט לכרות ברית עם אלוהים ועיקריה: אלוהים ישאיר אותו בחיים על מנת שיוכל לעשות הכל כדי לעזור לבנו להשיג את האיטלקייה ולחוות אהבה אמיתית וכך להוציאו סוף-סוף מהשכול התמידי של המשפחה, ואילו הוא (האב) יעשה מעשה טוב בכל יום. טוב זו תמצית הסיפור. הרבע הראשון של הספר היה בעיני, כשקראתי אותו, קטסטרופאלי, לקראת האמצע הוא השתפר רבות, לקראת הסוף הוא מעט ירד (ככה שיצאה לנו מין פרבולה עצובה). הסיפור עצמו מרגש מאד, האהבה התמימה של הבן, הרצון הכל כך טהור והנעלה של האב, הטרגדיה שקרתה להם. כל זה יגע בלבכם ויעורר בכם רגשות כנים. דמות האב, פיליפ, היא אחת הדמויות הנוגעות ללב והמעוררות סימפטיה ורחמים שנתקלתי בהן מעודי. אהבתו לבנו היא אדירה ומעוררת השראה. אולם, למרות הרגשנות שהסופר מצליח לעורר לא רע בכלל, התוכן והעלילה פגומים לדעתי. דרך הצגת וסיפור העלילה לא מתוחכמת בעליל, הטוויסטים בעלילה נראים מועשים, מאולצים ולא ברורים. בביקורות האחרות שקראתי הזכירו לרוב את הצביון האירי של הספר. ובכן, בהחלט קיים כזה. וויליאמס, כשהוא רוצה, יכול לכתוב היטב (והוא מצטיין, כמו שכבר הזכרתי, בלסחוף רגשות), והדברים האירים שהוא מתאר בהחלט גורמים לך לרצות עוד 'אירלנד'. אולם לצערי המאפיינים האיריים שבספר הם יחסית מעטים (לא משתווים לרמה שלהם ב"אפר של אג'לה") ומופיעים בעיקר לקראת סוף הספר. לסיכום, וויליאמס לקח רעיון טוב וזיקק אותו לסיפור מרגש ומרטיט, ברם-אולם (כמו שאומרים אצלנו...) עלילת ותוכן הסיפור לוקה בשבלוניות, דביקות וחוסר תחכום כך שלבסוף יצא לנו ספר שמזכיר יותר רומאן, פיוטי אומנם, למשרתות. טוב אולי משרתות אינטלגנטיות, כי ייתכן ואפשר להצמיח הגיגים פילוסופים מהספר. שני כוכבים ומחצית הכוכב בסולם ג'ים בים.
