ביקורת אלבום - Lady Gaga - Born This Way
נתחיל בווידוי: איבדתי את גאגא. איפשהו בין יציאת הקליפ של "אלחנדרו" לבין פימפום האלבום החדש "כאלבום של דורנו", הרמתי ידיים, גלגלתי עיניים ואמרתי לעצמי שהיא חופרת את הקבר של עצמה לאט. אבל נדמה שגאגא לא התייחסה לביקורות הציניות ולמלמולים החרישיים שפיקפקו ביכולתה לשחרר לנו את אותו אלבום מובטח, והמשיכה לשחרר סיסמאות בקצב מסחרר. ההייפ עד לשיחרורו היה בשמיים, וכמו בכל מערכת בחירות שלא מביישת את עצמה, מסע הקידום היה ארוך, מפרך ומייגע. שערי מגזינים, תוכניות אירוח, ראיונות חושפניים, אתם תבחרו - היא עשתה את כולם. הפעם, אף יותר מתמיד, נדמה שהיא הלכה עד הסוף עם השיגעון שלה. משם האלבום Born This Way - שנועד לתת אור ותקווה לשונים בחברה, ויש אף שיגידו שקורץ שוב לשמועה האכזרית שאומרת שהיא נולדה עם אברי מין זכריים. דרך עטיפת האלבום הסימבולית - חצי גאגא חצי אופנוע , אשר היא הסבירה כעטיפה הבאה להמחיש למעריציה שהיא, גאגא, הרכב שלהם להביע את קולם, ואף מראה שהיא חיה את חייה בחצי פנטזיה וחצי מציאות, בה היא משתנה ונולדת מחדש כל פעם. ועד הרצינות התהומית בה היא לוקחת את האומנות והיצירה שלה קדימה, לדבריה, עד שרוב הגבולות מטשטשים. Born This Way, אלבומה השלישי של גאגא (וכן, "מפלצת התהילה" נחשב בעולם כאלבומה השני) , מלא ברצועות על טהרת הגיטרות החשמליות (שהעיז להגיד רוק?) דאנס, אלקטרו ופופ גלאם של שנות ה80' וה90'. השירים עוסקים בדת, סקס, מוות ונושאים חברתיים כאלה ואחרים שמעסיקים את ראשה של גאגא. עם אוזניות בהיכון, ראש פתוח והרבה מצב רוח יצאתי לחפש את גאגא שאיבדתי. שנתחיל?
נתחיל בווידוי: איבדתי את גאגא. איפשהו בין יציאת הקליפ של "אלחנדרו" לבין פימפום האלבום החדש "כאלבום של דורנו", הרמתי ידיים, גלגלתי עיניים ואמרתי לעצמי שהיא חופרת את הקבר של עצמה לאט. אבל נדמה שגאגא לא התייחסה לביקורות הציניות ולמלמולים החרישיים שפיקפקו ביכולתה לשחרר לנו את אותו אלבום מובטח, והמשיכה לשחרר סיסמאות בקצב מסחרר. ההייפ עד לשיחרורו היה בשמיים, וכמו בכל מערכת בחירות שלא מביישת את עצמה, מסע הקידום היה ארוך, מפרך ומייגע. שערי מגזינים, תוכניות אירוח, ראיונות חושפניים, אתם תבחרו - היא עשתה את כולם. הפעם, אף יותר מתמיד, נדמה שהיא הלכה עד הסוף עם השיגעון שלה. משם האלבום Born This Way - שנועד לתת אור ותקווה לשונים בחברה, ויש אף שיגידו שקורץ שוב לשמועה האכזרית שאומרת שהיא נולדה עם אברי מין זכריים. דרך עטיפת האלבום הסימבולית - חצי גאגא חצי אופנוע , אשר היא הסבירה כעטיפה הבאה להמחיש למעריציה שהיא, גאגא, הרכב שלהם להביע את קולם, ואף מראה שהיא חיה את חייה בחצי פנטזיה וחצי מציאות, בה היא משתנה ונולדת מחדש כל פעם. ועד הרצינות התהומית בה היא לוקחת את האומנות והיצירה שלה קדימה, לדבריה, עד שרוב הגבולות מטשטשים. Born This Way, אלבומה השלישי של גאגא (וכן, "מפלצת התהילה" נחשב בעולם כאלבומה השני) , מלא ברצועות על טהרת הגיטרות החשמליות (שהעיז להגיד רוק?) דאנס, אלקטרו ופופ גלאם של שנות ה80' וה90'. השירים עוסקים בדת, סקס, מוות ונושאים חברתיים כאלה ואחרים שמעסיקים את ראשה של גאגא. עם אוזניות בהיכון, ראש פתוח והרבה מצב רוח יצאתי לחפש את גאגא שאיבדתי. שנתחיל?
