ביעור חמץ פנימי

[hayapollak]

הכל בסדר - חג פסח שמח

לא יודעת מה אצלכם הפסח הזה, מה עושה לכם החג איפה ההשראה, המחשבות ההגיגים??? אצלי - ליל הסדר תמיד מעורר זכרונות ישנים ונעימים על ליל סדר עם דודים ודודות שלצערי כבר אינם בחיים, ובני דודים, היינו מתכנסים כל פעם אצל דודה אחרת עם מנהגים שונים ותבשילים אופיניים לאותו בית. בגדים חדשים וסודות משותפים לבנות דודות. לימים בני הדודים מתחתנים, נולדים ילדים, הדודים והדודות מזדקנים.. וכל משפחה חוגגת את הסדר שלה בנפרד. אני עם הורי, משפחתי ומשפחתה של אחותי. צפוץ, לוחץ, טעון.. היו גם שנים שחגגנו בנפרד בחו"ל, בבתי מלון, או עם חברים. הרבה פעמים לקראת ליל הסדר - הייתי עושה "סדר" עם עצמי בנושא קשרי המשפחה ( ביני לבין עצמי כמובן). השנה אין סדר - הכל בסדר, כולם בסדר. חלפו שנים, רק אמי תזכה לחיים ארוכים נשארה יש לה נכדים ונינים והשנה שוב נהייה כולנו יחד אצל אחת מנכדותיה (מצד אחותי). האמת? אני נרגשת לקראת כולנו מסובין. כאשה וכמאמנת אישית אני יודעת שאצל רבים קשרי משפחה הם לא אידיליה והם עושים "סדר" בקשרים או חיים בבלגן משפחתי. רוצה לאחל לכולנו שיהיה חג של סדר והרמוניה בקשרים המשפחתיים ושהפסח הזה יביא עמו שמחה בתחום הזה ובתחומים אחרים לכל בית ולכל משפחה. *

 

[מלאכי עליון]

ביעור חמץ פנימי ../images/Emo156.gif

פסח ויום כיפור הם שני מועדים שנועדו מבחינתי לעשות טיהור נפש, או סוג של ניקיון בנפש שלנו, החלטות חדשות, התחלות חדשות ועוד. מה בחייכם, בנפשכם או בכל מקום אחר שקשור בצורה רגשית אליכם, הייתם רוצים לבער

הייתם רוצים למחוק מחייכם

איך בכל זאת דבר זה תרם לכם בחיים

 

[להבה ירוקה]

שיהיה חג נפלא לכולנו ../images/Emo20.gif

אני אחגוג עם ההורים שלי ועם סבתא. מצומצם מאד, אבל זה מה שיש. זה עשה לי עצוב, אבל במקום הכעס הרגיל שהיה לי לגבי זה, החלטתי להשלים עם המצב ולשמוח על מה שיש. ואם כבר עוסקים בביעור חמץ, אז במקרה הזה, עשיתי "ביעור" לכעס.

 

[BellA עלמה]

אני אחגוג

עם ההורים והדודים משהו קצת מורכב. אישית מעדיפה קטן וצנוע שנגמר מהר לא מאילה שאוהבים את כל ההתכנסות המשפחתית אבל לא מסוגלת לוותר על זה אז זהו וויתרתי על הרצון להלחם באירועים משפחתיים והתחלתי פשוט להשלים איתם ולזרום

 

[hayapollak]

התכוונתי לשרשר כאן

ולא לפתוח הודעה חדשה - סליחה.

 

[לירננה]

רוצה

אבל עדיין לא יכולה הייתי רוצה לבער את רגשות הכעס/קנאה/אהבה-שנאה/עלבון (לא יודעת להגדיר את הרגש המדוייק,אולי הוא מורכב מכל אלה) שמופנים כלפי החברות שנפגעתי מהן. הייתי רוצה שזה יהיה כבר מאחוריי לגמרי. חלק גדול מהכאב כבר מאחוריי,וזה טוב.אבל נשארה עדיין המון מרירות. ונשארה אפתיה וחוסר רצון לתקשורת בכלל. משהו שאני לא מצליחה לשלוט בו. אני משערת שזה קשור.שכשאני אצליח להתמודד עם הרגשות שלי אליהן,אני גם אצליח ליצור קשרים עמוקים יותר. או אולי להיפך - כשאני אצליח ליצור קשרים עמוקים יותר,אני אוכל באמת להתמודד עם הרגשות האלה והמרירות הזו. מרירות - זו תחושה שהייתי רוצה לבער מתוכי. זו תחושה מזיקה ואין בה שום תועלת. (יש למישהו רעיון לשם מה טובה המרירות?מה היא משרתת אצל המין האנושי?)

 

[להבה ירוקה]

מרירות......

היום חשבתי על זה. הרבה פעמים אני מוצאת שאני מרירה. זה קורה כשאני מתחילה לעשות "חשבונות" בראש על כל מה שאין לי, לעומת הדשא של השכן. מה זה עושה? נאדה. נישט. כלום. זו התעסקות עקרה ומיותרת, שלא מובילה אותי לשום מקום. כשאני מזהה שזה קורה (המחשבות המרירות), אני משתדלת לעשות סוויץ' בראש ולהתחיל לחשוב על משהו אחר, כל נושא אחר שבעולם - וזה עובד. כי אי אפשר לחשוב על שני דברים בו זמנית.

 

[ניאו30]

מרירות-בהחלט גם אצלי קיים הרצון

לבער תכונה זו-גם בקשר לעצמי,ובייחוד בקשר להוריי,לחינוך אותו קיבלתי והרבה דברים אחרים מעברי.אני חושב שפשוט להיות שלם יותר,מקבל יותר, אמפטי יותר כלפיהם,כלומר שהייתי רוצה לבער את רגש המרירות שלי כלפיהם. זה תרם לי המון בחיים,ורק כיום אני נמצא בנקודה שאני באמת יכול להגיד את זה,אפילו לא בצורה הכי מוחלטת שקיימת.בראש ובראשונה שדווקא מתוך הבנת המרירות והשפעתה עליי(במשך המון שנים!) הבנתי את הצורך שלי בהשלמה ובחמלה,קודם כל בשביל עצמי,ולאחר מכן גם בשבילהם(כי זה גובה מחיר כבד גם מהם). יש עוד הרבה דברים שהייתי יכול להגיד על העניין,אבל העיקר הוא שלא הייתי מי שאני כיום ללא הדברים שקרו לי בעברי,ולכן בשום פנים ואופן לא הייתי רוצה למחוק דבר מעברי,כולל זה הכואב והפוגע,כולל זה שהיה כביכול מבוזבז.אז אולי דווקא זה דבר שהייתי רוצה לבער מעצמי לחלוטין-המחשבה שהיה יכול להיות אחרת אילו..., כיום,אני בהחלט מתחיל להאמין שהכוחות שאני מקבל כיום ובעתיד נזקפים גם ל"חוויותיי" מהעבר,כאילו יש קו דמיוני וסמוי המחבר אותנו מילדות,דרך התבגרות,לבגרות ולחיים הבאים שלנו,לחיים שמעבר לחיים(מוות).

 

[magenta73]

אמ...

את החוסק בטחון הבסיסי שבי, שגורם להרבה תכונות שליליות - כמו ביקורתיות, מרירות, לחץ וכד'. סיפור - אתמול גנבו לי את הטלפון. ביאס אותי רצח. סידרתי כבר טלפון חדש, עם אותו מספר, אבל מה שכן, כל המספרים נמחקו מהזכרון. פתאום אין לי שליטה. ואין לי את הטלפון של האנגלי... ואני בסרטים, אם הוא יתקשר, למרות שאנחנו ביחד חודש וחצי, למרות שהוא יודע שהוא צריך לתת לי תשובה לגבי מחר (כלומר היום). ולחץ... מה זה לחץ... על מה ולמה? זה הרי לא הגיוני... הייתי במסיבה, ולא הצלחתי להנות, רק בהיתי בטלפון... ואז הוא התקשר. עם חדשות משמחות. הוא איתי היום. עוזר לי לבשל (כלומר אני לו, הוא שף) והוא יהיה איתי בארוחה שאני עושה לערב חג. הביא גם זר פרחים ענק ויפיפה... מאיפה הלחץ הזה, החוסר בטחון הזה והמחשבה הזאת שאני לא רואיה שיאהבו אותי באה? שאלה טובה. מן הסתם קשור לילדות ולאמא. אבל הגיע הזמן ללמוד לשחרר את זה... לעזור זה לא עוזר...

 

[להבה ירוקה]

ומה היה קורה אם לא היה מתקשר?

איך היית מרגישה עם זה שדפקת גם את ההנאה במסיבה? לא שאני לא מבינה אותך. התמודדות עם תחושה של חוסר אונים היא הקשה ביותר מבחינתי. כיום, זה האתגר שלי. לתת לתחושת חוסר האונים להיות, ובכל זאת, להמשיך ולהביט בהווה. כרגע אני במסיבה ואני אהנה ממה שיש.

 

[magenta73]

אם הוא לא היה מתקשר

אני הייתי מבשלת את הארוחה. זה הכל. הייתי מן הסתם עצבנית וכו'... אבל עדיין, אני המארחת, אז... היה לי מקרהכ זה ביומולדת של לפני שנה, הייתי דלוקה על בחור שממש שיחק איתי ולקח לי זמן להבין את זה, הייתי עצבנית כל היומולדת, מי שבא לפגוש אותי קיבל מג'נטה מאוכזבת, לא נחמדה וכו'... אני לא אהבתי את ההתנהגות שלי...

 

[להבה ירוקה]

זה אומר ש-

היית מתפקדת טכנית, אבל כל כולך לא באמת היה שם. כתבת שזה היה לפני שנה. איך היום ?

 

[magenta73]

אני לא יכולה לענות לך בוודאות

כי יש כמה פרמטרים... וכשהלב שלך נשבר, או בואי לא נגזים ונגיד, כשאת מתאכזבת, מאוד אנושי להיות בדאון... וזה לוקח אדם מאוד מאוד גדול, כמעט אל-טבעי, שיכול להתעלם מרגשותיו לגמרי, בשביל שלאחרים יהיה נחמד ושמח... אבל, שוב, הכל בפרופורציות. אני מנסה לא להיות דרמה קווין יותר, זה כן. אנשים לא צריכים לסבול בגלל שלי לא כיף...

 

[ענת רובינשטיין]

שאלה מצויינת!!

הייתי רוצה לבער מחיי את האי עשייה, שלפעמים אני נכנסת לתקופות של האטה בפעילות שלי, של פסיביות, כל יום דומה למשנהו, אין שיפור כלפי מעלה אך גם לא ירידה כלפי מטה אלא פשוט מצב סטטי. כך אני מרגישה לפעמים- שאני אותה אחת שהייתי לפני חמש שנים רק עם תואר נוסף או עם ארוס במקום חבר למשל. אבל בפנים אני אותה אחת... לא פועלת לקידום הקריירה שלי, לחיפוש עבודה במקצוע שרכשתי אלא נשארת באותה משרה שלא הולמת את כישוריי החדשים... איך זה בכל זאת תרם לי בחיים? נתן לי בטחון במוכר ובידוע. נתן לי יציבות ושלווה. בלי סטרס של יצירת שינויים. כי לגדול זה כואב לפעמים. ענת.