בין שני ערים
לא,אני לא מתכוון לפריז ולונדון,את זה אני משאיר <בנתיים> לצרלס דיקנס. אני מדבר על ירושלים ותל אביב,אמנם הנושא די נדוש, אבל נראה לי שמנקודת מבטם של יוצאים יש כאן זווית ראיה ייחודית. אני באופן אישי מאוהב נואשות בחלק החילוני של ירושלים,אולי דוקא בגלל שחצי אחד כל כך חרדי לכן החצי השני מרגש אותי,לא יודע למה, יש משהו באויר ובנוף המקסים,וגם בקדושה כביכול שיש בה כשבכל זאת מפכים בה חיים חילוניים שמתריסים נגדה אותי זה היה מגניב.כשהייתי הולך במעלה רחוב שטראוס בואכה המלך גורג,הרגשתי כאילו אני הולך בתוך חלום מתוק,פתאם כבר לא רואים אנשים מכוסים מכף רגל ועד ראש,אלא,גברים ונשים גלויי ראש ונשים במכנסיים,זה פשוט היה עושה לי את זה.ובהמשך ברחוב קרן היסוד לכיוון גן הפעמון,עם כל הרחובות הקטנים והקסומים שיוצאים ממנו,והגנות הענקיות <והריקות>,ושם כמעט בכלל לא ראית חרדים,זה היה בשבילי קסם,פשוט קסם,הייתי נושם נשימות עמוקות בכדי למלא את הריאת באויר הפלאי הזה,אולי ישאר קצת לקחת לתל אביב. לעומת זאת,תל אביב בשבילי למרות היותה חילונית לגמרי ולמרות הים,היא סתם עיר כעורה בלא שום ייחוד,שכמוה יש ערים ברחבי העולם למאות ואלפים,שלא לדבר בקיץ שהיא פשוט אינה ראויה למגורים. לכן כשאני שומע או קורא בפורום על חילוני שעובר מירושלים זה עושה לי צביטה בלב. יתכן שההבדל ביני להרבה אחרים,שאצלי נוף ילדותי זה שדירות רוטשילד ובלפור וכאלה,אבל מי שגדל כחרדי בירושלים,יש לו ריאקציה ממנה ואילו תל אביב נראית כסמל החילוניות,אצלי כאמור זה בדיוק להיפך ואני מתרגש מלראות חיים חילונים בירושלים,ואילו בתל אביב אני נהנה לראות בשבת בבוקר כשהכל ריק,אנשים עטופים בטלית הולכים לתפילה,או בחנוכה מדליק אותי לראות את או הנרות מציץ מחלון פה ושם. יצא לי קצת ארוך אבל הנושא מענין,מה דעתכם?
לא,אני לא מתכוון לפריז ולונדון,את זה אני משאיר <בנתיים> לצרלס דיקנס. אני מדבר על ירושלים ותל אביב,אמנם הנושא די נדוש, אבל נראה לי שמנקודת מבטם של יוצאים יש כאן זווית ראיה ייחודית. אני באופן אישי מאוהב נואשות בחלק החילוני של ירושלים,אולי דוקא בגלל שחצי אחד כל כך חרדי לכן החצי השני מרגש אותי,לא יודע למה, יש משהו באויר ובנוף המקסים,וגם בקדושה כביכול שיש בה כשבכל זאת מפכים בה חיים חילוניים שמתריסים נגדה אותי זה היה מגניב.כשהייתי הולך במעלה רחוב שטראוס בואכה המלך גורג,הרגשתי כאילו אני הולך בתוך חלום מתוק,פתאם כבר לא רואים אנשים מכוסים מכף רגל ועד ראש,אלא,גברים ונשים גלויי ראש ונשים במכנסיים,זה פשוט היה עושה לי את זה.ובהמשך ברחוב קרן היסוד לכיוון גן הפעמון,עם כל הרחובות הקטנים והקסומים שיוצאים ממנו,והגנות הענקיות <והריקות>,ושם כמעט בכלל לא ראית חרדים,זה היה בשבילי קסם,פשוט קסם,הייתי נושם נשימות עמוקות בכדי למלא את הריאת באויר הפלאי הזה,אולי ישאר קצת לקחת לתל אביב. לעומת זאת,תל אביב בשבילי למרות היותה חילונית לגמרי ולמרות הים,היא סתם עיר כעורה בלא שום ייחוד,שכמוה יש ערים ברחבי העולם למאות ואלפים,שלא לדבר בקיץ שהיא פשוט אינה ראויה למגורים. לכן כשאני שומע או קורא בפורום על חילוני שעובר מירושלים זה עושה לי צביטה בלב. יתכן שההבדל ביני להרבה אחרים,שאצלי נוף ילדותי זה שדירות רוטשילד ובלפור וכאלה,אבל מי שגדל כחרדי בירושלים,יש לו ריאקציה ממנה ואילו תל אביב נראית כסמל החילוניות,אצלי כאמור זה בדיוק להיפך ואני מתרגש מלראות חיים חילונים בירושלים,ואילו בתל אביב אני נהנה לראות בשבת בבוקר כשהכל ריק,אנשים עטופים בטלית הולכים לתפילה,או בחנוכה מדליק אותי לראות את או הנרות מציץ מחלון פה ושם. יצא לי קצת ארוך אבל הנושא מענין,מה דעתכם?
