בין שני ערים

בין שני ערים

לא,אני לא מתכוון לפריז ולונדון,את זה אני משאיר <בנתיים> לצרלס דיקנס. אני מדבר על ירושלים ותל אביב,אמנם הנושא די נדוש, אבל נראה לי שמנקודת מבטם של יוצאים יש כאן זווית ראיה ייחודית. אני באופן אישי מאוהב נואשות בחלק החילוני של ירושלים,אולי דוקא בגלל שחצי אחד כל כך חרדי לכן החצי השני מרגש אותי,לא יודע למה, יש משהו באויר ובנוף המקסים,וגם בקדושה כביכול שיש בה כשבכל זאת מפכים בה חיים חילוניים שמתריסים נגדה אותי זה היה מגניב.כשהייתי הולך במעלה רחוב שטראוס בואכה המלך גורג,הרגשתי כאילו אני הולך בתוך חלום מתוק,פתאם כבר לא רואים אנשים מכוסים מכף רגל ועד ראש,אלא,גברים ונשים גלויי ראש ונשים במכנסיים,זה פשוט היה עושה לי את זה.ובהמשך ברחוב קרן היסוד לכיוון גן הפעמון,עם כל הרחובות הקטנים והקסומים שיוצאים ממנו,והגנות הענקיות <והריקות>,ושם כמעט בכלל לא ראית חרדים,זה היה בשבילי קסם,פשוט קסם,הייתי נושם נשימות עמוקות בכדי למלא את הריאת באויר הפלאי הזה,אולי ישאר קצת לקחת לתל אביב. לעומת זאת,תל אביב בשבילי למרות היותה חילונית לגמרי ולמרות הים,היא סתם עיר כעורה בלא שום ייחוד,שכמוה יש ערים ברחבי העולם למאות ואלפים,שלא לדבר בקיץ שהיא פשוט אינה ראויה למגורים. לכן כשאני שומע או קורא בפורום על חילוני שעובר מירושלים זה עושה לי צביטה בלב. יתכן שההבדל ביני להרבה אחרים,שאצלי נוף ילדותי זה שדירות רוטשילד ובלפור וכאלה,אבל מי שגדל כחרדי בירושלים,יש לו ריאקציה ממנה ואילו תל אביב נראית כסמל החילוניות,אצלי כאמור זה בדיוק להיפך ואני מתרגש מלראות חיים חילונים בירושלים,ואילו בתל אביב אני נהנה לראות בשבת בבוקר כשהכל ריק,אנשים עטופים בטלית הולכים לתפילה,או בחנוכה מדליק אותי לראות את או הנרות מציץ מחלון פה ושם. יצא לי קצת ארוך אבל הנושא מענין,מה דעתכם?
 
חילוניותחי לוניותחי לוניותחי לוניות

אז סבבה, גם אני חולה מאין-ארוכה על ירושלים, אבל הלו! לפני כמה זמן יצאת? לא הגיע הזמן להרגע עם החילוניותחי? לא הגיע הזמן להפסיק לאהב את ירושלים למרות קדושתה ולסלד מתל אביב למרות חילוניותה חילוניותה חילוניותה חילוניותה? וערים הן שתים ולא שנים. הזכרת לי את המהגר פימה דרוקר מ"אינוסטראנקה" של דובלאטוב. הוא הוציא לאור את "היהודי זיס" מאת פייכטואנגר. בכל הספר היתה טעות דפוס אחת ויחידה. על הכריכה התנוססה בגאון הכתבת: פייכטואגנר / היהודי זיס. יום טוב
 
לדער רוסישער שחזר מן הכפור

הערותיך המלומדות על הדקדוק השגוי,נלמדו בתשומת לב רבה, ובלנ"ד אשנן אותם < או שמא צ"ל אותן? > מאה ואחד פעמים עד שיהיו כמונחים בכיסי. לעצם הענין בטח ידוע לכבודו כי הנושא שנוי במחלוקת בין גדולי האחרונים הלא הם הרמ"א והמהרש"ל,ומעשה שהיה כך היה,כתב הרמ"א למהרש"ל מכתב ארוך בעומקה של הלכה,אולם < אבוי > ממש לא נזהר בכללי הדקדוק והחליף לשון זכר בנקיבה וכו' וכו' .בתשובה כתב לו המהרש"ל מכתב נזעם הכיצד לא שת ליבו לכללי הדקדוק החשובים,החזיר לו הרמ"א <שכידוע הלכה כמותו אצל כל בני אשכנז והגלילות,שעליהן נמנה גם אנוכי הקטן > "מה לך לדקדק עלי בדקדוק,הרי דרך תלמידי חכמי שמחשבותיהם משוטטות בעומק הלימוד,ולא שמים את ליבם לכגון דא" עד כאן. מקורות: שו"ת מהרש"ל שו"ת הרמ"א. אולם ברצוני לציין את דודתי הזקנה שגם היא כמוך סוברת כמו המרש"ל בנושא זה ועקב כך הייתה מתקנת אותי על כל צעד ושעל.
 
מי היא תכולת העיניים לא אדע

אבל זאת ידעתי כי אני הוא עוקר הרים,אני ולא אחר.ומשום שהחלפתי מחשב בספרייה ברצותי לשדרג את מיקומי למקום יותר נח,נפלתי בפח ולא שמתי את ליבי לכך שהניק במחשב ההוא תפוס על שמה של הגברת הנכבדה הנ"ל,אי לכך אני מודיע בשער בת רבים כי כל האחריות על התגובה להערותיו המחכימות של דער רוסישער נופלת עלי.ולתכולת העיניים אין קשר ישיר לנושא,אלא רק אחריות מיזערית משם שהשאירה את הניק שלה פתוח לכל דיכפין. כך שבהחלט אפשר לומר שאין לבוא בטענות אל דודתה <עיין בתגובה הקודמת ותבין >
 
צ'מע

משום מה כשהסתובתי כאן בניו יורק התרגשתי לראות את נרות החנוכה מהבהבות מחולונות פה ושם (ביחד עם המנורות ועצי האשוח של הכריסטמס). וירושלים...??? אני מתגעגע... אבל שנאתי את העובדה שבשבת הייתי צריך לקחת מוניות, כשחייתי על המשכורת הצבאית...
 
אכן, עוקר ערים

ואף טוחנם זה בזה. אני ירושלמי במקור ועקרתי מהעיר לפני שנים רבות. אני אוהב מאוד את ירושלים, אך לא מסוגל לגור שם. משפחתי מאוד גדולה ומוכרת בירושלים וכולנו די דומים אחד לשני, כך שבכל פעם שאני מסתובב בירושלים אני צריך להתקל במשפחה המורחבת או במישהו אחר שנועץ עיניים בגבחתי הגלוייה, זה לפעמים נחמד להסתובב דוקא, אבל אין לי יותר כח נפשי לזה. כשאני מגיע לירושלים, מלבד אויר הפסגות, והכבישים היפים המוכרים, והחשש הקבוע מפיגוע ככל שמתקרבים למשולש קינג' ג'ורג' יפו הנביאים, בואכה ככר ציון. שלא לדבר על כמויות הדויסים ההולכת וגוברת מביקור לביקור, אני חש תמיד מחדש את חוויית היציאה בשאלה ואת תחושת הפורקן והחופש האדירה שבעזיבת הדת. אם אני הולך לבית קפה שם אני מרגיש חופש מוחלט ושכרון חושים ומשום מה רצון עז ובטחון עצמי לא מוסבר לצאת עם בחורות, כמעט כל ההתחלות שלי עם בחורות קרו לי איך שהוא בירושלים. תל אביב לעומת זאת היא עיר מאוד כעורה ואפורה לטעמי, וכל אבן גבירול (שלא לדבר על איזור התחנה המרכזית) הוא מזבלה אחת גדולה ומפוייחת עם בתים אפורים ומוזנחים, שאנשים יושבים בה במדרכות העלובות עם כל הרעש מסביב ומרגישים משום מה אירופה ואיניות. אבל היא עיר שמאוד מאוד נוחה לי, אני לא צריך להוכיח לאף אחד כלום, אני לא חייב להתלבש יפה מחשש שחס וחלילה אפגוש מישהו שאני מכיר מהעבר שאני צריך להוכיח לו שאני מצליח. ויש שם גם כמות לא מבוטלת של אנשים נורמלים שאתה יכול לשאוף להיות דומה להם. שלא לדבר על הקיץ שבה אתה אמנם סובל קשות מהלחות אך יש שכר לעמלך והפופיקים של הבחורות היפהפיות, אוי הפופיקים, כמה שהם מחרמנים..
 

R a c h e

New member
../images/Emo98.gifבחרתי להגיב לך בגלל הפופיקים

אז ככה: לירושלים יש לי רגשות מעורבים, אוהבת את העיר (נחלת שבעה), את מזג האויר, את הבניה, את ההסקה בחורף (.....) את החברים הטובים מ-12 שנות עבודה משותפת ויותר מכל: את המשפחה והתחושה שאני באמת בבית, אבל במובן מסויים חשה מחנק קשה כשהעיר עוברת, או שכבר עברה לניהול חרדי, אותי זה מדאיג! בתל-אביב אני עדיין אאוט-סיידרית, למרות שגרתי כשנתיים ברמת גן, אני לא מרגישה שם בבית ופשוט לא מסתדרת שם, מהיכרותי את עצמי, זהו ריחוק ריגשי ולא חוסר התמצאות. העיר הזאת היא פשוט לא אני. והפופיקים? אתה יודע כמה שיש כאן? ורק פופיקים? ומה עם טוסיקים? כשאתה מסתובב ליד הקניון באילת, אין שום צורך בדמיון, אתה פשוט רואה הכל מול העיניים.... אילתית, אילתית, בשבילי הבית הוא ירושלים! רחל
 

ofekj

New member
לגור בירושלים להשתזף באילת

אין כמו ירושלים אויר הרים צלול כיין לקפוץ למימי הסטף בחורף לרדת לעיר העתיקה לקנות חומוס פלפל בצל פיתות ןחצילים בגרושים לקפוץ לתוך הגיפ ולרדת למדבר יהודה לטייל בשבילים לרדת במורדות ההררים ולטפס על הסלעים לקפוץ למקומות הנסתרים בים המלח ולהשתזף בעירום לחזור למושבה הגרמנית ולבלות בבתי הקפה להכיר נערה ולהתאהב מחדש ועוד ועוד ועוד אני אוהב אותך ירושלים ולכן ברחתי לניו יורק
 
למעלה