בין הפטיש לסדן =/

[d u l c e de leche]

בין הפטיש לסדן =/

שלום. שמי לילך ואני בת 20, חיילת.. יש לי דילמה. גיליתי שאבא שלי משקר לאמא שלי בנושא שהוא מאוד חשוב, גם לה וגם לו. זה כבר לא פעם ראשונה שהיא מגלה שהוא משקר ל בנושא הזה ותמיד כזה קורה הם רבים ממש ואחרי כמה ימים משלימים. הפעם היא לא גילתה, אלא אנחנו: אני ואחותי. גילינו את זה ביום שהיא הייתה צריכה לעבור ניתוח ממש חשוב יום שני שעבר. הוא יודע שאנחנו יודעות. הוא ביקש מאיתנו לא לספר לה כדי שהיא תעבור את הניתוח בשלום ושזה לא יפגע בזה. עד היום הוא לא סיפר לה, והבהרתי לו חד משמעית שאם הוא לא מספר לה אחרי ימי ההתאוששות אז אני מספרת כי דבר כזה אי אפשר לשמור בסוד. הוא אמר שהוא יספר לה כבר אחרי ההתאוששות. זה כבר עומד לי על הלב כמו אבן ואני פשוט לא יכולה יותר. הוא קנה לה היום פרחים ובלונים לכבוד ההתאוששות מהניתוח ואני פשוט לא יכולה לראות את זה שהוא משקר בפנים שלה ועוד קונה מתנות. בזמן ההתאוששות ניסיתי להיות בסדר ולהראות שכלום לא קרה אבל יש לי הרגשה שהיא שמה לב שקרה משהו. במיוחד היום שנראיתי ממש מוטרדת ועצובה. אני רוצה כבר להוציא את זה ממני, אני מרגישה שזה לא פייר שהוא נותן לי ככה לחיות עם מעמסה כזו , חושב רק על עצמו. אני יודעת שאם אני אספר אז יהיה להם ריב ואני לא יכולה לסבול את הצעקות ובנוסף גם הוא יאשים אותי. נמאס לי מזה, אבל אני לא יכולה לשתוק זה אוכל אותי מבפנים. מה הדבר הנכון מבחינתי לעשות? תודה, לילך.

 

[efriend]

מצב קשה

אני לא יודע מה לייעץ. אבל יש כמה דברים שעלו בדעתי כשקראתי את ההודעה שלך: 1. את אומרת שנראה לך שהיא כבר יודעת. אני חושב שתחושות כאלה לעיתים נוטות להטעות אותנו כשאנחנו נמצאים בלחץ נפשי, וזה נשמע שאת בלחץ רב - גם בגלל עול הסוד וגם בגלל הניתוח. 2. לא סיפרת במה העניין, מסיבות מובנות. גם משום שלשקר זה לא יפה, וגם משום שברור שאת מצדדת באמא שלך בסיפור הזה, אבא שלך יוצא ה"לא בסדר" מההודעה שלך. אבל אני חושב שדברים עלולים להיות יותר מורכבים. אני חושב שזה נכון לילד לקחת צד במריבה בין הורים רק אם מדובר באמת באיזשהו מקרה חד משמעי של עוול משווע. אני חושב שאת צריכה לשאול את עצמך האם זה המצב. אם את לא בטוחה, אני ממליץ לא לקחת צד, ולתת להם להסתדר לבד.

 

[d u l c e de leche]

זה לא עוול משווע..

זה עניין חשוב מבחינת בריאותית

 

[נסיכת הכוכב]

מה שלא יודעים לא כואב

את צריכה להתמקד בתחושות של האמא ולעזור לה להחלים אם אמא לא גילתה את זה למה להעיק עליה עכשיו , יותר חשוב להתמקד בה שתחלים ואת אל תכרנסי במערכת היחסים של אמא ואבא , אם זה היה עקרוני לאמא היא היתה סוגרת עניין עם אבא אבל כנראה שהיא אוהבת אותו ומוכנה לחיות עם זה , וכנראה שזה חלק מהצרכים של אבא לכן זה קורה שוב ושוב עכשיו תתמקדי בבריאות של אמא ושמחי אותה אמרי לה כמה את אוהבת אותה ואל תחשבי על מה שקורה בניהם אלא אם כל המשפחה ניזוקה מהבעיה הזו

 

[אופירA]

לדעתי, הנכון מבחינתך -

הנכון מבחינתך הוא ללמוד להיות יעילה. אבא ואמא חיים ביחד, עם הקשיים והיתרונות. הם מסתדרים, וגם אם לא - הם ילדים גדולים שיודעים לפתור את בעיותיהם. היות שאינך מסוגלת למנוע מאבא לשקר, אינך יכולה לעזור לאמא, והם יצטרכו להסתדר. אלא שהעניין מעיק מאוד על נפשך. לכן עלייך ללמד עצמך בעניין זה צורת חשיבה שתנטרל אותך (ולא חשוב איפה הצדק, חשוב שלך יהיה כוח ולאמא יהיה כוח) - חשיבה שאומרת שאבא לא איגואיסט אלא חלש שלא מצליח לשלוט על עצמו ואינו מודע בהכרה מלאה לצער ולעוול שהוא גורם לך, ושלא כל דבר צודק בחיים ולא תמיד אפשר למנוע עוולות, שלכעוס זה לא פיתרון, ואין זה עסקך אם אבא קונה בלונים כל עוד הוא מתעתד לספר לה אחרי ההתאוששות, ונמנע מלעשות זאת כרגע, כדי לא לפגוע בה יותר, אחרי שכבר פגע במה שפגע. תספרי לחברה טובה היודעת לשמור סוד, על מנת לפרוק במעט מאוד את הקושי. או אפילו לתומך אנונימי בער"ן (טלפון) או בסה"ר (צ'ט). את יכולה לדבר עם אמא על תחושת הצער והעצב, גם אם אינכן יכולות לקרוא לדברים בשם המפורש. יש הרבה סיבות למה לא תמיד אנשים יכולים לקרוא לדברים בשמם המפורש כדי לא להיפגע או לפגוע, אבל עדיין אפשר לדבר על הדברים מסביב ולהקל קצת. ותעשי את מה שאת יכולה כדי להגיע לעצמאות כלכלית ורגשית מוקדם ככל שאפשר, היות שאת כבר בוגרת ואינך אחראית לחינוכם של אבא/אמא ולהתנהגותם, אלא לעצמך. ככל שתהיי עצמאית, כך תוכלי לסלק עצמך מפגיעה ברגשותייך או בזכויותייך או ברצונותייך. גם אם איננו מסכימים עם כל דבר שעושה זולתנו (ואפילו הקרוב ביותר - אבא) - עדיין איננו יכולים לשנות אותו, וצריכים להשלים עם מה שאיננו יכולים לשנות, ולהשאיר זאת למי שברא את אבא ושולט על חייו.