בין אחריות לאשמה

[lironsag]

בין אחריות לאשמה

לצערי אני אחראית להתאבדות של ידיד טוב שלי לפני יותר מ7 שנים. זה סיפור מורכב מסובך וארוך., אבל זאת השורה התחתונה, ואני מרגישה אשמה.

 

[עפרה מהודר]

כמה קצר, ככה כואב.

מצטערת לשמוע על מה שעברת.

אבל כל זמן שאת לא הרגת את האיש, מותו אינו באשמתך. נקודה.

כל אדם אחראי לחייו שלו.

בשורה התחתונה, האדם היחיד שאחראי להתאבדות הוא האדם שביצע אותה.

 

[lironsag]

ראי את התגובה הראשונה שלי בכותרת

אתנ כל כך טועה

 

[אלון דובובי]

לעתים חקירה מעמיקה עשויה לגלות...

... שמה שיושב מאחורי רגשות אשם - כמו במקרה שלך - זו פנטזיית הצלה כלשהי, מחשבה שבכוחנו היה להציל מישהו, וכשלנו.

כן, יתכן שלא היו בידך באותו הזמן הכלים לתת לו את מה שהוא היה צריך (אגב, כמו ככל הנראה שאר הדמויות בחייו). לא תמיד אנו יכולים לקלוע בול לצרכיו של האחר ולתת לו בדיוק את מה שהוא זקוק לו. למעשה רוב הזמן אנו רחוקים מאידיאל זה. אבל מפה ועד לחוש שאנו אחראים באופן ישיר ואקטיבי לגורלו של האחר, הדרך ארוכה. לכל היותר, לא הצלחת למנוע ממנו ליטול את חייו, באופן שאולי זהה להשפעה שהיתה לך עליו לולא הכרתם כלל. ויתכן שכלל לא היה במקרה ספציפי זה משהו שהיה מונע זאת בכל מקרה. כיום קשה לשפוט.

השורה התחתונה: אין לנו כוחות-על, ולמרות שהיינו רוצים להיות מצילים בעינינו ובעיני אחרים, המציאות היא תדירות פחות רומנטית.

 

[lironsag]

בדיקה-שלחתי לך כבר תשובה ולא רואים אותה בפורו

 

[lironsag]

אתה כל כך טועה

אתה מפתח תיאוריה שאין לה קשר למציאות. הוא היה במקום שהגן על חייו ואני הבטחתי לבוא אליו והוא קיבל חופשה משם אלא שבמקביל התחייבתי לבקר את אבא שלי ואחרי שחזרתי הביתה התעקשתי לקבל עצה שידעתי שהיא גרועה וללמוד למבחן קשה שלא למדתי אליו מלכתחילה ביסודיות ושבדיעבד נכשלתי בו, ולא לבוא לבקר אותו, ולמחרת בבוקר כשהחלטתי לעזןב הכל ולבקר אותו היה מאוחר מדי.. כמו כן אני חייבת לציין שקרה לי בעבר משהו ובמקום לקבל שיקום מקופת חולים קיבלתי בעזרת פקיד מביטוח לאומי שאמא שלי היתה איתו בקשר טיפול פסיכולוגי ארוך שהפך אותי לחסרת ביטחון ולא התאים לי, בגלל השיטה הפסיכולוגית שהוכחת את קיומה בתשובתך.

 

[ommerl]

שלום רב. אשמה ותובנות ומה הקשר ביניהם...

אני מבין שמלווים אותך רגשות קשים מאז אותו אירוע.
לרגשות יש הגיון משלהם. יש בהם צורך והם מספקים הגנה ומוטיבציה לשמר התנהגות או לשנות אותה.

מה היית עושה אם הייתה לי גלולת פלא שמעלימה בבת אחת את האשמה לתמיד, האם היית לוקחת אותה?
אני משער שלא. רוב האנשים אומרים שלא. יש גם לרגשות שליליים פונקציה חשובה בחיים שלנו.

תחושת אשמה מענישה אותך על זה שפעלת מחוץ לגבולות של המוסר בעינייך אבל המטרה היא שתלמדי כדי לשפר את העתיד שלך.
כצעד ראשון להשתחרר מתחושת האשמה עליך לדעתי לפרק את האירוע ולהבין מה מתוכו היה בשליטתך, מה לא. מה יכלת לדעת רק באותו רגע שבו החלטת לא לבקר אותו ומה לא יכלת לדעת.

למשל- להבנתי (וזו רק דוגמה לאיך עושים את זה. אולי אני טועה בתוכן עצמו. שימי לב לתוכן שלך) לא יכלת לדעת שתיכשלי במבחן. לא יכלת לדעת שאם לא תלמדי אליו ביסודיות את תגיעי למצב הזה של בחירה בין התכוננות אליו לבין ביקור של אדם שזקוק לך.

תבודדי את הנסיבות של האירוע ותבדקי מה היה בשליטתך באמת ומה יכלת לדעת מראש באמת. כי מה שאת יודעת בדיעבד לא תמיד היה שם כשהייתה לך את הבחירה.

כתוצאה מכך תחושת האשמה תצטמצם לנסיבות הספציפיות שהיו באמת בשליטתך.

בשלב הבא, כדי להשתחרר מהאשמה את צריכה לבצע את הלמידה שהאשמה מנסה ללמד אותך. זיכרי: האשמה לא נמצאת שם כדי לייסר אותך אלא כדי לשפר את העתיד שלך.

דרך אחת ללמוד תובנה היא לדמיין שאת מרחפת מעל האירוע. בדיוק מעליו. תוודאי שאין רגש במקום שבו את מרחפת. אם יש אז תרחפי גבוהה יותר עד שאין. אם את צריכה תגיעי עד לירח ותסתכלי בטלסקופ על האירוע. הניתוק הזה חשוב.

כשאת מרחפת ככה, עם רגש ניטרלי, תשאלי את עצמך "מה אני צריכה ללמוד כדי לשחרר את האשמה בקלות ומהירות?"
תאפשרי לכל אסוציאציה, תחושת בטן, כל תשובה שעולה מעצמה- לעלות. תרשמי אותה ותוודאי שהיא מנוסחת על דרך החיוב (לא "לא להיות X" אלא "להיות Y"). תרשמי שלוש תובנות לפחות!

כשאת מסיימת, תיכנסי עם התובנות לאירוע ותראי איך הרגשות שלך משתנים. אם זה הצליח תמשיכי לעבר ההווה, ובכל אירוע שבו הייתה אשמה תיזכרי בתובנות ותראי איך הם משתחררים.

כשתגיעי להווה תמשיכי קצת לעתיד לאירוע שבו היית עשויה להרגיש אשמה ותיזכרי בתובנות.

מקווה שעזרתי.

זה המקסימום שאני יכול לעשות בשבילך דרך הפורום. התרגיל הזה הוא בטוח לחלוטין. המושכות על התרגיל נמצאות אצלך בידיים. מאחר ואת עושה אותו עם עצמך תהיי גמישה עם מה שקורה כי אם משהו לא הולך לפי הספר- אני לא נמצא שם כדי לתקן. וודאי שהבנת איך התרגיל עובד.

תרגישי טוב!

 

[lironsag]

הכל נובע מאמא שלי

שהפתרון שלה לטראומה שעברתי היה כפיית טיפול פסיכולוגי בלי לעבור במשרד של הקופת חולים של הבית שלי לפני שהיא לקחה אותי משם. מלכתחילה מה שאתה אומר לא חופף גם לא בערך למה שקרה. בגלל זה טיפולים פסיכולוגיים לא מתאימים לי.ואניע אסביר בקשר למקרה הזה. ברור שכן ידעתי את הדברים שאתה חושב שלא יכולתי לדעת. אחרים לא יכלו לדעת אבל אני ידעתי ממקור ראשון, ובדיעבד אני יודעת שידעתי הכל ולא בחרתי נכון וזה לא היה עניין זניח בכלל אלא עניין מהותי שחשבתי עליו הרבה, והטעות העיקרית שעשיתי היתה שהתייעצתי. אולי האשמה לימדה אותי משהו לעתיד אבל היא לא תחזיר את האדם שנפטר לחיים. אני חושבת שהתרגיל שלך גרוע ושהעצות שלך לא טובות כי הן מתייחסות לחוויות ואל עובדות שהיו כאל משהו שאפשר לשנות בכח המחשבה. עצם התרגיל הזה הוא נוראי . אני כל כך נגד זה וזה כל כך נכפה עלי ולא עזר לי. פסיכולוגיה זה עסק לא חכם.

 

[sharpantie]

אם פסיכולוגיה זה עסק לא חכם

כדברייך, מדוע פנית לפורום העוסק בפסיכולוגיה?

 

[אלון דובובי]

 

[lironsag]

שאלה מעולה

אין לי תשובה טובה על זה
יש לי המון ביקורת על פסיכולוגיה ודברים לא פתורים איתה
אני קיבלתי את זה פעם במקום שיקום בריפוי בעיסוק ובפיזיותרפיה ורק שפטו אותי. עד היום קיבלתי בפורום הזה תשובות וניהלתי איתן דיאלוג אבל היום זה נגמר ושוב קיבלתי ביקורת לא הוגנת.. הרי המהות של הפורום זה סוגיות פסיכולוגיות אז למה אתה מתקיף? או את מתקיפה.

 

[ommerl]

קודם כל, אני לא פסיכולוג

אני מטפל בגישה אחרת מפסיכולוגיה.

דבר שני, התרגיל שנתתי הוא מצוין למי שרוצה לקבל עזרה, אבל את מתנגדת לכל ניסיון לעזור לך. אולי בגלל הטיפול שנכפה עליך ואולי לא. אני לא כופה עליך שום דבר. תעשי מה שאת רוצה.

לא ברור לי מה את מחפשת כאן.

 

[עפרה מהודר]

יש לי רעיון:

את אומרת שאת מאוד סובלת, אבל את חושבת שפסיכולוגיה זה עסק לא חכם (וגם NLP לא, מסתבר).
אז אולי תפני לאיש מקצוע אחר? למשל רופא. רופא פסיכיאטר.

 

[lironsag]

אני אמרתי שאני מאוד סובלת? אני אמרתי משהו על

NLP? למה שאני אפנה לפסיכיאטר?

 

[יעל ניסן]

אוקיי

קראתי את השרשור
את מרגישה אשמה
היה לך ניסיון לא טוב עם טיפול פסיכולוגי
בעקבותיו חושבת שפסיכולוגיה זה עסק לא חכם

עדיין לא הבנתי מה את מבקשת
שמישהו (לא פסיכולוג) יעזור לך להפסיק להרגיש אשמה?
שזה יעבור לבד?
את רוצה לקבל תיקוף לאשמתך? למצוא מישהו שיגיד לך "כן, את אשמה, כן, פסיכולוגיה זה עסק לא חכם, כן, אמא שלך אשמה גם כן? "

כלומר, שמכל מה שנאמר פה, לא הבנתי מה *את* רוצה

 

[lironsag]

קודם כל אני זה לא במרכאות

דבר שני אני מנסה להעביר את האשמה לאחריות עם פחות אשמה.
דבר שלישי הנסיון הלא טוב שהיה לי עם טיפול פסיכולוגי נבע מתגובותשאני צריכה להתגונן מהן כמו שלך שבטוח שלא עזרו לי , התשובה שלך רק מחזקת את הצד הלא חכם שבפסיכולוגיה, בפרט כאשר פרצת לדיון נבון שבכלל לא ניהלתי איתך. אם לא הבנת, למה התפרצת לכאן, לחזק את התחושות הרעות שלי? להעביר עלי ביקורת? לגרום לי לבכות?
אני חושבת שפסיכולוגים לא צריכים לעשות רע ולא צריכים לאבחן מבחינה נפשית מישהו שנפצעבאופן פיזי ולטעון שהם משקמים אותו מבחינה נפשית. באמת שאני לא מבינה למה הגבת אם לא הבנת מה אני רוצה. וזאת שאלה רטורית לחלוטין שאת לא חייבת לענות עליה.

 

[עפרה מהודר]

סתם לידע כללי

אולי כדאי שתדעי שלא עומר, לא אני ולא יעל -- אף אחד מאיתנו אינו פסיכולוג.

כל אחד מאיתנו מגיע מתחום אחר לגמרי.

 

[עפרה מהודר]

ואגב,

לא ראיתי שהתייחסת להצעה שלי.

 

[lironsag]

מה שמשנה זאת הגישה ולא השם המקצועי

 

[יעל ניסן]

כמה הבהרות

*את* היה מודגש בכוכבית ולא במרכאות, ומה שזה אומר בהתכתבות ברשת שזו מילה מוגדשת כמו ב-bold.

ותראי מה קרה: כשהשתרשרתי ישירות אליך, ולא התערבתי במה שאת אומרת לאנשים אחרים... אלא רק סיפרתי לך שקראתי ושיש לי שאלות, ישר הרגשת שאני מתפרצת לך לדיון. מבחינת איך שדברים מתנהלים בפורום השתרשרות כזו לא נחשבת להתפרצות מכיוון שלא נכנסתי לדברי אחרים, עניתי ישירות אליך. בפורום זה, וגם בפורומי יעוץ אחרים, די מקובל לבקש הבהרה לפני שסתם עונים למרות שלשיטתך רק למי שמבין מה את רוצה יש בכלל מקום לענות.

ואולי בגלל זה כששאלתי כדי באמת להבין אותך ולרצות לדעת מכל מה שאמרת, מה את מבקשת לעצמך - חווית את זה כשאלה תוקפנית ולא חכמה. לא יודעת.

בכל מקרה, אם כך הדבר או אחרת, אני מתנצלת. לא היו לי שום כוונות לחזק או להפחית תחושות שלך, בכלל לא התעסקתי עם התחושות שלך (כי באמת קטונתי, אי אפשר בפורמט הזה!) אלא באמת רציתי להבין איך אפשר לעזור לך במגבלות העניין שמדובר בפורום מתכתב, של אנשים שלא מכירים אחד את השני באופן עמוק, ועם כל המגבלות שיש להתכתבות.

אם יש לך איזה רצון לנסות להבהיר, את מוזמנת לעשות זאת ואענה לך כמיטב יכולתי. אם לא - לא.

ורק כל טוב שיהיה לך.