לא הייתי מנסח זאת טוב יותר ../images/Emo45.gif
המסקנות שלך מדוייקות לגמרי, אם כי נדמה לי שרפיסות הרוח שאתה מדבר עליה אינה תולדה של מלחמת יוה"כ בלבד, אלא תוצאה אובייקטיבית של העליה המתמדת ברמת החיים, והשדרוג (הטבעי) ממצב של עם שנלחם על עצמאותו למצב של עם שחי חיים "נורמלים", ושעיקר דאגתו היא קריסת ענף ההיי-טק. הדור העכשווי לא עושה את החישובים המדוייקים של מי כבש ממי, ואם היו או לא היו פלשתינאים ב-67. החבר´ה האלה רואים מה יש היום, וזה לא עושה להם טוב. לנדאו קרא לתופעה הזו "אוכלי גבינות ושותי יין", אבל ההתרסה הזו לא הזיזה כלום לאף אחד, מכיוון שמדובר בתנאים אובייקטיבים. בקשר לדור הזה, צריך לזכור עוד דבר אחד, חשוב מאד לדעתי: מזה 34 שנים נחשבים שטחי יש"ע כשטח כבוש, מכיוון שאף ממשלה לא החילה עליהם את החוק הישראלי. אדם שהיום הוא בן 40, היה בן 6 (וכמובן חסר תודעה פוליטית) בזמן כיבוש השטחים הללו, ולכן אפשר לקבוע שהוא בעצם נולד אל המציאות הנוכחית, בה יש שטח שלפני הקו הירוק - ושטח אחר, שונה, מעבר לו. למה שונה ? זה לא כ"כ מעניין אותו. מכאן ועד לוותר על השטח הזה, שעושה צרות - הדרך קצרה. ובדור הזה, אגב, נמצאים גם כל אותם אנשים בעלי שגעון גדלות - הם אותם אלה שהפנימו דווקא את המציאות האחרת - של הפועלים הערבים מהשטחים, שעובדים בכל העבודות שיהודים סולדים מהן. גם זה חלחל בתודעה שלהם, והם הבינו שיש עם נחות - ויש את העם שאליו הם משתייכים. וזאת בעצם נקודת המוצא, ממנה אנחנו צריכים להמשיך - אוכלוסייה שאין לה רצון להתמודד עם הבעיות שיוצרת החזקת השטחים, יחד עם אוכלוסייה שאין לה יכולת אינטלקטואלית (וסליחה על ההתנשאות) להתמודד עם אחזקת אוכלוסיית המיעוט שבשטחים. במצב כזה, לדעתי, אין שום סיכוי להמשיך ולהחזיק בשטחי יש"ע. מיותר לציין גם שמלחמה לא תעזור בעניין.