ביחד ולחוד

[מריוס זכריה]

התמונה עדיין רחוקה מלהיות ברורה

רק לפני חצי שנה התחתנת. אני מניח שמשהו שם היה אחר. שהוא התנהג אחרת. אחרת, לא הייתם מתחתנים, אני מניח. בואי תסבירי כמה זמן אתם בקשר לפי החתונה. איך הוא היה. מה השתנה. זה הרי לא קרה מעצמו, סתם ככה.

 

[איילת173]

כלום לא השתנה,אני התעוררתי

היי מריוס,לבעלי ולי ישנה היסטוריה ארוכה מאוד.היינו בני זוג כארבע שנים לפני שהתחתנו. בעלי לדעתי התנהג אותו דבר אך,תמיד הסתדרתי בכוחות עצמי.היום אני נשואה ועובדת מאוד קשה ונעדרת מהבית שעות ארוכות. היום יותר מאי פעם חסר לי למעשה לא שהיה לי ...הכוס קפה השלום ה:איך עבר היום שלך" הבוקר טוב הלילה טוב השבת שלום כלום.אני מרגישה שלמעשה בעלי מתנהג אלי כשותף לדירה ולא כשותף לחיים. לדעתי השתנה שפשוט האהבה דעכה ואז אתה למעשה חי עם הבן אדם ולמעשה מסתכל על מה בתוך הקנקן ולא על המסביב שלו. תאמין לי מריוס אני מסתכלת על כל הסביבה שלי אני בחורה באמת טובה ואינטיליגנטית עם מינימום דרישות שגם את זה אני לא מקבלת וזה מתסכל ברמות. איפה היחס הכבוד ההדדי?לטרוח כל הסוף שבוע בלהכין ארוחת שבת ולקבל צעקות שאגיש את האוכל לפני הסלטים כי סלטים לוקחים זמן והוא רעב.עלבון שאי אפשר לתאר.זה פחות או יותר המצב....

 

[מריוס זכריה]

התלונות עליו אולי מוצדקות, אבל לא עוזרות בכלל

טוב, אז התעוררת. את רוצה יותר. תלונות על בני זוג לא מקדמות שם דבר. שם המשחק הוא תמיד אחד: מה את עושה? מנסה לתקן את הקשר, אולי באמצעות טיפול זוגי, אולי באמצעות שינוי ביחס שלך. או שאת רוצה להיפרד. או שאת לומדת לחיות עם המצב ככה. בכל מקרה, מלהתעסק ב"כמה הוא לא בסדר" אולי תקבלי סימפטיה, אבל שום דבר חוץ מזה. תתמקדי בשאלה מה את עושה, מה האופציות שלך ומה את בוחרת.

 

[seeyou]

"אני לא מתעניינת בו כשם שהוא לא מתעניין בי"

שוב התסמונת של הביצה והתרנגולת. השאלה שלי היא : איך היה לפני החתונה . אני מניח שאתם בחרתם בזוגיות בהתאם לאינטרסים אישים לא מצאתי עקבות של רגשות("אהבה" בכול העסק הזה יוסי נ.ב האם הילדה גרה איתכם?

 

[איילת173]

לפני החתונה היה אותו הדבר

אני חושבת שההרגל היה קיים עוד לפני החתונה ואחרי ההרגל בא השלב של השיגרה שצריך לקנות לבשל ולהכין אוכל וגם לשטוף את הכלים ושהצד השני רואה את הדברים כמובן מאליו זה מעליב כי אני לא מקבלת אפילו רבע מהיחס הראוי לי וממה שאני נותנת אז גם אני נשברתי..הילדה שלו לא גרה איתנו וההסדרים ביניהם הם טובים הוא רואה את הילדה מתי שהוא רוצה היא מבקרת אצלנו מדי פעם אבל,לא ישנה.אגב.הילדה ילדה טובה ושקטה ומחונכת היטב.

 

[seeyou]

"הצד השני רואה את הדברים כמובן מאליו"

זה נכון בהרבה מיקרים בנשואים או בין חברים-עבודה-שכנים-ילדים........ "ההרגל זה טבע השני של האדם" ,העובד החדש "משתדל" לעשות רושם על המעביד שהוא מסוגל יותר מאחרים מאותו רגע העובד לא יכול להיתלונן שהוא עובד יותר מאחרים . את רצית להרשים את בעלך ? יהיה קשה או אפילו בלתי אפשרי לשנות את המצב. תנסי להפחית בהדרגה את הפעילות שלך בעבודות הבית ותקדישי זמן לתחביבים אחרים שיעשו לך כייך יותר

 

[מיציפיצי1]

מאוד צרם לי משהו שכתבת

וזה שאת מוכנה לשלם בשביל שמישהו ילמד אותו כיצד להתנהג. בעיקר בהתחשב בעובדה שאת החלטת להתחתן איתו עם ההתנהגות שלו. בעיני זאת חוצפה ממדרגה ראשונה לדרוש מאדם שישתנה בגלל שלא מוצא חן בעינייך איך שהוא מתנהג. אם התנהגויות מסויימות שלו כלפייך לא מוצאות חן בעינייך את יכולה להחליט שבמאזן הכללי של היחסים ביניכם זה זניח ולכן את מוכנה "לסבול" את ההתנהגויות הללו בלי לקחת אותן אישית ולהעלב, או להחליט שזה כן קריטי ולהיפרד. מהלך ביניים יכול להיות לחנך את עצמך "להתרחק" מההתנהגויות הפוגעות שלו, כלומר לתפוס ממנו מרחק כשהוא "לא נחמד" (אבל נדמה לי שזה בערך מה שאת עושה עכשיו וזה לא עובד בשבילך).

 

[גארוטה]

אם יש מישהו שאת

יכולה לבוא אליו בטענות זה לעצמך בלבד. בעלך לא השתנה, לא עבד עליך ולא שיחק איתך משחקים, ידעת בדיוק מי הוא במשך כל התקופה שיצאתם, גם אז הוא ישן ביום ועבד בלילה, גם אז הוא לא ממש התעניין בך ובמעשייך ובכמה קשה את עובדת, אבל אז משום מה זה לא ממש הפריע לך, האהבה פרחה, כנראה אהבה אסורה כי ככל הנראה הכרת אותו כשהוא עוד היה נשוי או בתהליכי גירושין, הוא היה צריך אותך ואת כנראה כל מה שעניין אותך זה להביא אותו מתחת לחופה וכמה שיותר מהר לא הסתכלת על כלום, לא על ההתנהגות ולא על האופי, לא שאלת את עצמך למה הוא גרוש כי בטח נהנית לשמוע כמה אשתו רעה ולא בסדר וכמה את מבינה אותו, ועכשיו שסוף סוף התחתנת גילית שהוא ממש לא מה שפיללת וכל הדברים שקודם לא הפריעו לך עכשיו נהיו ממש קריטיים וחשובים. אז יש לך 2 אפשרויות, או שתקחי אחריות עם הבחירות שלך ותתמודדי או שתעזבי.