לא בדיוק אבל בערך, בים בם בום....
אנחנו חיים בארה"ב. שנינו דוברי עברית כשפת אם, אבל הסביבה היא דוברת אנגלית. כשיובל נולדה הרגשתי שהכי טוב יהיה לי לדבר איתה במה שמרגיש לי הכי טבעי - עברית. אמנם האנגלית שלי ברמה גבוהה מאוד ואני מרגישה איתה מאוד בנוח, כמעט ואין לי מבטא שמסגיר, בקיצור, כמעט כמו שפת אם... אבל מילת המפתח פה היא "כמעט". אז בבית אנחנו מדברים בעקרון בעברית. אבל... יובל בת שנתיים ומזה שנה הולכת לגן, ושם מדברים אנגלית בלבד. מלבד זאת, יש לנו מטבע הדברים הרבה חברים אמריקאיים שאינם דוברי עברית, ואיתם אנחנו מדברים באנגלית. הילדה גם הולכת איתי לכל מיני חוגים ושם כמובן מדברים אנגלית. שוב, במקרים האלה אני עושה מה שמרגיש לי הכי טבעי לעשות, וזה לדבר עם הילדה בנוכחותם באנגלית. זו לא "החלטה" שעשיתי במודע, פשוט כך זה בא טבעי. אז יוצא שבסביבה דוברת עברית אנחנו מדברים עברית (בבית, עם חברים דוברי עברית, וכיוב'), ובסביבה דוברת אנגלית מדברים אנגלית (בגן, בחוגים, בגינה הציבורית). אני לא מתעקשת לדבר איתה רק עברית כי זה מה שמרגיש לי מאולץ, הרי אנחנו נמצאים בסביבה הדוברת את שתי השפות ואני לא יכולה להתעלם לחלוטין מהשפה הדומיננטית כאן... ואני יכולה להגיד לך, שיובלי שתהיה בעוד שבוע בת שנתיים, מדברת מדהים את שתי השפות, מרכיבה משפטים, ויודעת גם לתרגם לי כשהיא חושבת שלא הבנתי... בגן הם מעידים כי היא מדברת כמעט אך ורק באנגלית. בבית אני אעיד שהיא מדברת כמעט רק עברית, אבל יש מלים וביטויים ששגורים בפיה שהם באנגלית. למשל, את הצבעים היא אומרת רק באנגלית. גם את המספרים. ועוד כל מיני דברים כמו ביטויים מיוחדים, בעיקר דברים שהיא מקבלת מהגן (ALL DONE, MORE, NAP-TIME...). לדעתי תדברי עם הילד מה שמרגיש לך הכי נכון. בגילאים הרכים הם קולטים שפות בצורה הכי טובה, ולכן אם יהיה לו בסיס מוקדם הוא יקלוט את השפה מאוחר יותר בקלות רבה יותר מאשר ילד שאין לו את הבסיס הזה. אבל אם את מרגישה מאולץ לדבר איתו אנגלית אז לדעתי אין טעם להתעקש על זה.
אני קוראת פסיבית, ונהנית מאד מהדילמות והפתרונות היצירתיים שעולים פה. הייי רוצה לשאול לדעתכם בנושא הבא: אני אמא לתינוק בן שלושה חודשים, ושפת האם שלי היא אגלית. אני חיה בארץ כבר הרבה שנים (כעשר) ובעלי ישראלי. כמובן שביננו אנו מדברים עברית. מאז שנולד בני, אני מתלבטת באשר לשפה שבה אני ידבר איתו (בינתיים יותר עברית). מצד אחד, נראה לי יתרון עצום לדעת אנגית ברמה גבוהה, מצד שני אני מדברת עברית עם בעלי ושאר העולם, כך שלדבר אנגלית עם בני נראה לי קצת מאולץ. כמו כן, ברור לי שבני ידבר בעיקר עברית, ונראה לי שהתעקשות על שפה אחרת עלולה להוות מכשול בתקשורת בינינו (למשל שיעדיף לפנות לאביו, כי זה יהיה יותר קל). מה אתם אומרים? האם מישהו מכם גדל בבית שבו מדברים שפה שונה עם כל הורה?
