בחינת בגרות-(פרוזה)
בכל שנה,עם שוך הגשם היינו יוצאים בשבת לגבעות לראות את הפריחה. היינו קמים מוקדם בבוקר,מכינים לנו סנדביצ'ים, ממלאים מימיות ,נועלים נעליים גבוהות ויוצאים את הבית.אני ,אחותי הגדולה ואימא. החורף עדין לא ממש פינה מקומו לאביב והבוץ הכביד את הליכתנו אך היציאה לטיול הקטן הזה מלאה אותנו בשמחה ועליצות כאילו היינו אנו פיות האביב המביאות בשורה אל הטבע. אימא ידעה לתת שם לכל פרח שראינו. אני ואחותי חיפשנו פרחים חדשים,כאלה שאימא בטח לא מכירה אבל אימא הכירה:"זה מטה אהרון" קראה בהתלהבות כשהצגנו לה את הצמח המוזר שגילינו,"תראו איך לפרי שלו יש צורה של מקל סבא ,רואים?". גם את הזחלים והפרפרים הכירה אימא בשמם.אחותי הגישה לה חרק ירקרק לזיהוי ואימא אמרה לה:"זה מכושן ארסי,תורידי אותו בעדינות לארץ".אחותי נבהלה והתחילה לבכות,אימא צחקה, סילקה את החרק וסימנה לנו להמשיך אחריה. הלכנו ,נזהרים שלא לדרוך על גללי הפרות שהיו פזורים בשטח ושרנו בין רקפות ונרקיסים שכבר הכרנו לבין פרחים אחרים שרק אימא הכירה ולא היה קץ לאושרנו . בשנים הבאות יצאנו לגבעות רק אני ואחותי,אימא כבר עייפה מלטייל איתנו ונשארה בבית לבשל או לטפל באחינו הנוספים.היינו הולכים באותם מסלולים ומתענגים על כל פרח שהכרנו כמו זיכרון מתוק ואם לא זכרנו,היינו מכניסים את הפרח לכיס ומקווים שכשנחזור,אם עדין ישמור הפרח על צורתו,אימא תזכיר לנו מה שמו. בשבתי על ספסל הלימודים,בשיעור הגדרת צמחים הייתי מלא ביטחון בידיעותיי,שכן מטיוליי בגבעות כבר למדתי שמותיהם של מאות פרחים וידעתי אפילו מדוע ניתן להם שמם .לא טרחתי להקשיב להסברי המורה ,בליבי ידעתי שאני יודע יותר טוב ממנה. את מבחן הבגרות בהגדרת צמחים סיימתי ראשון מבין כולם."מטה אהרון" כתבתי במחברת והגשתי לבוחן. כשנודע לי כי נכשלתי בבחינה,פתחתי לראשונה את מגדיר הצמחים . לא היה שם שום צמח בשם הזה...
בכל שנה,עם שוך הגשם היינו יוצאים בשבת לגבעות לראות את הפריחה. היינו קמים מוקדם בבוקר,מכינים לנו סנדביצ'ים, ממלאים מימיות ,נועלים נעליים גבוהות ויוצאים את הבית.אני ,אחותי הגדולה ואימא. החורף עדין לא ממש פינה מקומו לאביב והבוץ הכביד את הליכתנו אך היציאה לטיול הקטן הזה מלאה אותנו בשמחה ועליצות כאילו היינו אנו פיות האביב המביאות בשורה אל הטבע. אימא ידעה לתת שם לכל פרח שראינו. אני ואחותי חיפשנו פרחים חדשים,כאלה שאימא בטח לא מכירה אבל אימא הכירה:"זה מטה אהרון" קראה בהתלהבות כשהצגנו לה את הצמח המוזר שגילינו,"תראו איך לפרי שלו יש צורה של מקל סבא ,רואים?". גם את הזחלים והפרפרים הכירה אימא בשמם.אחותי הגישה לה חרק ירקרק לזיהוי ואימא אמרה לה:"זה מכושן ארסי,תורידי אותו בעדינות לארץ".אחותי נבהלה והתחילה לבכות,אימא צחקה, סילקה את החרק וסימנה לנו להמשיך אחריה. הלכנו ,נזהרים שלא לדרוך על גללי הפרות שהיו פזורים בשטח ושרנו בין רקפות ונרקיסים שכבר הכרנו לבין פרחים אחרים שרק אימא הכירה ולא היה קץ לאושרנו . בשנים הבאות יצאנו לגבעות רק אני ואחותי,אימא כבר עייפה מלטייל איתנו ונשארה בבית לבשל או לטפל באחינו הנוספים.היינו הולכים באותם מסלולים ומתענגים על כל פרח שהכרנו כמו זיכרון מתוק ואם לא זכרנו,היינו מכניסים את הפרח לכיס ומקווים שכשנחזור,אם עדין ישמור הפרח על צורתו,אימא תזכיר לנו מה שמו. בשבתי על ספסל הלימודים,בשיעור הגדרת צמחים הייתי מלא ביטחון בידיעותיי,שכן מטיוליי בגבעות כבר למדתי שמותיהם של מאות פרחים וידעתי אפילו מדוע ניתן להם שמם .לא טרחתי להקשיב להסברי המורה ,בליבי ידעתי שאני יודע יותר טוב ממנה. את מבחן הבגרות בהגדרת צמחים סיימתי ראשון מבין כולם."מטה אהרון" כתבתי במחברת והגשתי לבוחן. כשנודע לי כי נכשלתי בבחינה,פתחתי לראשונה את מגדיר הצמחים . לא היה שם שום צמח בשם הזה...
