"בחיים לא"

"בחיים לא" ../images/Emo88.gif

על מה אמרתם תמיד "אין מצב", "בחיים לא" ובסוף אחרי זמן מה-ימים/חודשים/שנים כן עשיתם והתגברתם על פחדים/חששות/לחץ
אצלי למשל זה עגילים,מי היה מאמין שאני אשים עגילים ואחליף כמעט כל יום זוג ואתלהב מזה, נורא נלחצתי לעשות שוב חורים וגררתי את זה לגיל מאוחר ואז נסתם,ולא עשיתי עם זה דבר עד שלפני כמה חודשים מוכרת במגנוליה הצליחה לפתוח לי את החורים שוב
וגם עם העדשות,שזה היה לא ענקי מבחינתי,והנה יש לי ונהנית מכל רגע מהמחמאות,מהכיף שבראייה החדה
 
ה"בחיים לא" שלי

יש לי הרבה כאלה, אבל אני אספר על משהו באמת דרמטי. כשהתגלה לי שאמי חלתה בסרטן, ההלם היה כל כך גדול [הרי אבא שלי נפטר אף הוא מסרטן שנים רבות לפניה], וכשקצת התחלתי לנסות לעכל מה קורה, תכננתי להתאבד מיד אחרי שתמות. היתה לי תכנית די ברורה והיה לי ברור למדי שאני לא אמשיך לחיות אחרי שהיא תמות, כי הייתי תלויה בה מאד [גם היא בי, זו היתה מין סימביוזה שכזו, ועל אף שממש לא הסתדרנו יחד]. עברנו 7 חודשים של גיהנום מיום הגילוי ועד למותה, וכנגד כל התכנונים, היא נפטרה דווקא ב"משמרת" שלי, בידיים שלי. ועל גופתה המתה, לא יודעת מאיפה היה לי את הכוח או את המילים המתאימות, אמרתי לה שאני אעשה הכל כדי לשמור על עצמי וכדי לא לפגוע בעצמי. זה היה לפני 7 שנים, ועד היום לפעמים כשקשה לי נורא, אני משתדלת לזכור את ההבטחה הזו שלי כלפיה ולהאחז, אם לא בשום דבר אחר, באותה הבטחה. ואני עושה הכל כולל הכל, כל שביכולתי, כדי לשמור על עצמי בחיים, כדי לשרוד, ולאחרונה אפילו [אומרת בזהירות] גם לפרגן לעצמי הנאה ושבחים. אני ראויה לטוב. סורי פרפרית, בטח התכוונת למשהו קליל הרבה יותר כשפתחת את השרשור הזה, אבל זה מה שיצא.
 
תודה על התגובה מחממת הלב

אני עמוסה מאד [דברים טובים, לשם שינוי], אבל אשתדל להכנס יותר! חיבוק
 
../images/Emo24.gif

הבטחה לעצמך שמאד מחייבת אותך ומאחלת לך חיים בריאים וארוכים מלאים באור ואהבה כי את הדבר כבד את אביך ואת אמך את קיימת כהלכה
 
יש הרבה סיפורים

שיכולתי לבפר לך על זה שאמרתי לעצמי , בחיים יותר אני לא אקח חלק בקטע הזה ומצאתי את עצמי עושה דברים שלא האמנתי שיקרו בחיי ,שהם היו טאבו עבורי כל השנים עדגיל 45 אמרתי אני לא מתעסקת עם אדם נשוי , רק פנוי או גרוש וסביבי בבסיס כולם היו נישואים או שקטנים ממני בגיל , לכן לא מצאתי לעצמי בן זוג ואז שאמי עזבה את הבית לטובת בית האבות הכרתי איש מעניין באינטרנט , ואני בעקרון שלא נותנת לאיש נשוי להתקרב אלי , הוא שכנע אותי שנפגש רק לשתות קפה גם הוא היה איש צבא , דברנו על המון דברים משותפים , לאט לאט נוצרה אהבה הוא דיי תמך בקטעים שהרגשתי לבד בבית דבר איתי בערב לעודד אותי ובגללו שברתי טאבו שלא איצור קשר עם אדם נשוי , הכי קשה היה שהוא היה במילואים בעזה ולא ניתן ליצור קשר דרך המחשב או בפון , וכעבור כמה שנים הקשר נחתך כי הוא אמר לא יכול יותר כל פעם שצריך להפרד ממך הלב נשבר חולם עליך בלילות ובימים וזה מתחיל לפגוע התפקוד שלי בכינו כי האהבה היתה עמוקה אבל למען המשפחה ונפרדנו ואני אמרתי זהו לא יותר ואז הכרתי איש שגרם לי להרגיש אהובה , הוא מילא את חיי 24 שעות ביממה בתקופה שבה אחי עבר טיפולים כימותרפיים ואמי בבית האבות ואני קרועה בניהם תודות לתמיכה ולאהבה שלו שרדתי את התקופה , שהתחילו חגים ושבתות ברצף ואני הייתי לבד שמעתי את האושר שלו בפון , לראשונה בחייו הרגיש משפחה , זזתי הצידה מהר ואז הבנתי שאני שם הייתי לעזור לאהוב והמקום שלי זה לא איתו , כתבתי לו מכתב פרידה שקרע אותי אבל המכתב העיר אותו וכיום יש לו משפ]חה מאושרת בגלל שהערתי אותו לעשות מעשה לטובת המשפחה שהוא יצר וחזרתי לטאבו שלי לא יוצרת קשר עם גברים נשואים , אבל כיום מאד נזהרת ביצירת קשר עם חבר מעדיפה להיות לבד עם הבדידות שלי , עכשיו יש שקט בחיי
 

SleeplessBeauty

New member
אני מנסה להיזכר

רק שלא עולה לי שום דבר לראש. היו הרבה דברים שלא חשבתי שאני אעיז לעשות, אבל לא אמרתי שאף פעם לא אעשה - כמו למשל לעשות קעקוע (או שניים...), לצבוע את השיער לבלונד... דברים קטנים שעשו לי טוב
 
למעלה