היי
אהיה לא מקורי ואומר "גם אני אוהב את הכתיבה שלך". באמת שבעיניי יש לך חוש הומור מאוד מיוחד... ובהקשר של "המצוקה" (שתוק ת'פה אני אין לי מצוקות) אני יכול לומר לך על עצמי. לפעמים כששואלים אותי שאלות שמעצבנות אותי אני מבין שמה שמעצבן אותי הוא מתן התשובה. ז"א הוא שאל שאלה, אני מתייחס אליה ברצינות מדיי ומתעצבן. אני מתכוון לכך שלפעמים אנשים שואלים שאלות שאם את היית שואלת אותם, אמנם היית משתמשת באותן המילים, אבל היית שואלת אותן ממקום אחר ומצפה לתשובות אחרות. ובעברית פשוטה: לרוב תשובה מאוד שטוחה עושה את העבודה. לדוגמא, "איך ההורים שלך קיבלו את זה?" תשובה, כמו כל הפתעה, בהתחלה חזק ואחר כך חלש" תשובה האומרת יותר מכל: אין כל חדש ומעניין, הבה נעביר נושא. הרבה מאוד פעמים השואלים שואלים בקטע של התעניינות והנשאל, שקשה לו עם השאלה, מחפש שם תואר לקושי, מחפש מחפש ומכתיר את שאלתם כחטטנית. כל אחד עובד אחרת עם עצמו, ולומד את עצמו בכלים שונים. תודי שאם תגידי למישהו, הייתי חרדית והוא לא ישאל כלום על זה אלא יעבור הלאה לנושא הבא, זה גם ייראה לך מוזר משהו - "מה קרה הוא לא שואל???" אגב: המשפט "לא בא לי לדבר על זה" או בגרסתו הדרמטית: "קשה לי לדבר על זה" עושה, ברוב הפעמים, את העבודה. לפעמים כשחושבים לעומק ומגלים את הפיתרון הכל כך שקוף לבעיה כל כך קריטית, מבינים שהבעיה היא לא זו, שבקלות אפשר לפתור, אלא אחרת, שחלק ממנה הוא הרצון להתכחש לה.
אהיה לא מקורי ואומר "גם אני אוהב את הכתיבה שלך". באמת שבעיניי יש לך חוש הומור מאוד מיוחד... ובהקשר של "המצוקה" (שתוק ת'פה אני אין לי מצוקות) אני יכול לומר לך על עצמי. לפעמים כששואלים אותי שאלות שמעצבנות אותי אני מבין שמה שמעצבן אותי הוא מתן התשובה. ז"א הוא שאל שאלה, אני מתייחס אליה ברצינות מדיי ומתעצבן. אני מתכוון לכך שלפעמים אנשים שואלים שאלות שאם את היית שואלת אותם, אמנם היית משתמשת באותן המילים, אבל היית שואלת אותן ממקום אחר ומצפה לתשובות אחרות. ובעברית פשוטה: לרוב תשובה מאוד שטוחה עושה את העבודה. לדוגמא, "איך ההורים שלך קיבלו את זה?" תשובה, כמו כל הפתעה, בהתחלה חזק ואחר כך חלש" תשובה האומרת יותר מכל: אין כל חדש ומעניין, הבה נעביר נושא. הרבה מאוד פעמים השואלים שואלים בקטע של התעניינות והנשאל, שקשה לו עם השאלה, מחפש שם תואר לקושי, מחפש מחפש ומכתיר את שאלתם כחטטנית. כל אחד עובד אחרת עם עצמו, ולומד את עצמו בכלים שונים. תודי שאם תגידי למישהו, הייתי חרדית והוא לא ישאל כלום על זה אלא יעבור הלאה לנושא הבא, זה גם ייראה לך מוזר משהו - "מה קרה הוא לא שואל???" אגב: המשפט "לא בא לי לדבר על זה" או בגרסתו הדרמטית: "קשה לי לדבר על זה" עושה, ברוב הפעמים, את העבודה. לפעמים כשחושבים לעומק ומגלים את הפיתרון הכל כך שקוף לבעיה כל כך קריטית, מבינים שהבעיה היא לא זו, שבקלות אפשר לפתור, אלא אחרת, שחלק ממנה הוא הרצון להתכחש לה.