חשבתי על רטטוי כשהתחלנו את הענף הזה בשרשור...
"לא כל אחד יכול להפוך לשף מעולה, אבל שף מעולה יכול לבוא מכל מקום".
 
זה מסר נחמד, אבל אם משקיעים כמה דקות לחשוב על העולם של רטטוי במונחים של אדם בוגר ולא סרט מצויר לילדים, מהר מאוד מבינים שמה שהיה קורה בפועל במציאות עם עכברושים בעלי אינטליגנציה אנושית ויכולת לשלוט בגוף האדם כמו ברובוט, זה שהם פשוט היו משעבדים את המין האנושי, ולא בורחים ממנו ומסתתרים בביוב.
 
לענייננו, לא כל אחד יכול להפוך למנכ"ל.
התאוריה של הקפיטליזם אולי אומרת ששדה המשחק אמור להיות שווה, אבל המציאות מכתיבה כללים אחרים.
 
כדי שאפשר יהיה בכלל להתחיל להתחרות, צריך שילוב של גורמים שחלקם מולדים, חלקם נסיבתיים, וחלקם נרכשים.
כך למשל, לא כל אחד יכול להוציא תואר מאוניברסיטה יוקרתית, בין אם בגלל רקע סוציו אקונומי, ובין אם בגלל יכולות מולדות להפנים מקצוע מסוים.
 
במקרה הספציפי שלפנינו, סט הקישורים האישיים והמקצועיים שדרושים כדי להיות מתכנת טוב, וכדי להיות מנכ"ל טוב, הם נפרדים לגמרי, ונדירים ביותר מקרים בהם הקישורים חופפים בתוך אותו אדם.
 
אציג זאת כך:
אף אחד לא מונע ממני לרוץ. זו המציאות.
יחד עם זאת, אין שום סיכוי שאנצח את יוסיין בולט בתחרות ריצה.
אין לי את הגנים לזה.
אפילו להרבה רצים אולימפיים לא היו גנים לזה, אבל להם היה הרבה יותר סיכוי ממני הן בגלל איך שנולדו, והן בגלל איך שהתאמנו כל החיים.
 
אני מכבד את יוסיין בולט כספורטאי ושיאן עולם, אבל הוא לא השראה בשבילי לעשות כושר.
כי הסיפור שלו לא רלוונטי אלי, ואין ומעולם לא היה לי סיכוי להגיע לאן שהוא הגיע, למרות שפיזית, איש לא מנע ולא ניסה למנוע זאת ממני.
 
לעניין Apple, אני לא טוען שכל המוצרים שלהם מאז ומעולם היו זבל.
להפך - דוגמאות של iPod וה-Macים הראשונים הם סיפור שונה מאוד מ-iPhone ו-iPad, אפילו iPod touch היה נפילה.
 
ה-iPod לדורותיו היה מוצר מצוין בגלל מצוינות טכנית ואוסף יכולות:
הוא הגיע בנפחים גדולים שאפשרו לסחוב הרבה שירים בלי צורך להחליף, והדרך לרכוש, להכניס פנימה, ולסדר את המוזיקה היית פשוטה, נוחה, ונגישה.
 
לפחות בארה"ב - בארץ, בה אנו רגילים להשיג שירים "בדרכים חלופיות" וגם ככה החנות של iTunes לא היית זמינה שנים רבות, מכשירי iPod לא תפסו, ונגני MP3 רגילים שהוצגו כתיקייה במחשב עקפו אותם בפופולריות.
 
אני מכיר מישהו שעד לפני שנים בודדות השתמש ב-iPod 160GB פשוט כי לא היו התקנים ניידים אחרים, כולל של Apple שהיו נותנים נפח אחסון כזה בגודל קומפקטי כ"כ, ועוד עם פונקציונליות עצמאית.
 
במקום אחד שעבדתי, הגרפיקאי השתמש ב-Mac שהריץ OS 9 והיה בנוי על פלטפורמה של מוטורולה ולא אינטל.
 
אבל זה בדיוק העניין - המצוינות הטכנולוגית של הפלטפורמה אפשרה למוצר להיות רלוונטי שנים רבות ולעשות מה שמחשבים מבוססי intel חדשים יותר (אך לא יקרים במיוחד) לא יכלו לעשות.
 
אבל בשלב מסוים הם החליטו שלא אכפת להם ממצוינות.
לאחד ממפתחי iOS שאני עובד איתו יש Mac Mini שהוא בן 3 בלבד.
כשהוא נרכש, הוא עבד סביר לצורכי פיתוח אפליקציות.
היום הוא עגלה שממש מעכבת את העבודה, וגילינו בנוסף לכל שבסדרה הספציפית הזו, לא ניתן לפתוח את המחשב כדי להגדיל זיכרון או להחליף את הכונן הקשיח ל-SSD.
 
אז עכשיו אותו מפתח ממתין שמחלקת הרכש תארגן לו מחשב חדש.
 
למה?
כי ל-Apple מזמן לא אכפת ממצוינות טכנית. הם בונים על אפקט ה-"כת" ועל תלויות בין מוצרים (הרי לא תפתח ל-iOS על Linux) כדי למכור.
ולמכור זבל.
 
זוכר את סיפור ה-thermal throttling במקבוקים החדשים?
 
ורק כקוריוז:
אני לא צריך לדמיין חברה מודרנית שמייצרת טלפונים ללא מסך מגע.
https://www.lg.com/us/flip-phones
זה דגמי 2018, כן?
 
https://www.theverge.com/circuitbreaker/2017/12/1/16724656/samsung-w2018-flip-phone-android-china
 
בעוד שבמערב זה משרת אוכלוסיות מאוד ספציפיות, בדרום קוריאה ואזורים נוספים באסיה זה מאוד פופלרי עקב הרגלי שימוש של האוכלוסייה הרחבה, כגון שימוש כבד בהודעות טקסט.
 
כן, Apple בהחלט הביא צורה מסוימת של ממשק למיין סטרים, אבל היא לא עשתה זאת כי הממשק הזה היה כ"כ טוב.
היא עשתה זאת בגלל כוח השיווק שלה, כי בזמן שהיא הפיצה את הממשק, לא היה מה לעשות איתו.