בזמן האחרון...

[Tal_Ya_Tal]

בהקתה היקר ../images/Emo42.gif../images/Emo9.gif../images/Emo42.gif../images/Emo51.gif

שוב תודה, על ה´סופר מידע´

בקשר לתקופות היוגה השונות, המקור שלי הוא מהספר ´TALK DOES NOT COOK THE RICE´ שנכתב על ידי גורו R.H.H והושלם על ידי תלמידו. זהו בעצם פירוש התפישה של האגני יוגה. (שוב, צריך להסתכל על זה ממרחקי הזמן, שבו קראתי את החומר שנדפס בניו-יורק בדיוק לפני עשרים שנה.) וגם האסטרולוגיה מתיחסת לתקופות שונות, כך שאין אני נשענת כל כך על ההתיחסות הזאת אלא על השנים האסטרולוגיות:כאשר שנה גדולה אחת היא בת 25,200 שנות ארץ חודש גדול אחד הוא בן 2,160 שנות ארץ שבוע גדול אחד הוא בן 504 שנות ארץ ויום גדול אחד הוא בן 72 שנות ארץ (אם תסכם כל אחד מהסכומים תקבל 9) זכור לי שביוגות זה אחרת. כל תקופה (יוגה) היא בת מספר שנים שונה. אשמח אם תפרט אותן כאן לשם השוואה

באשר ל´כפר הגלובלי´ כוונתי לא הייתה לראייתה של התקשורת את המונח הזה, אלא לטישטוש ההולך וגובר בין הייחוד של קבוצות אתניות שונות, הנשענות על שורשים ומסורות כמו זו של העם היהודי למשל (שמשתמשים בסמל של ה-

יין-יאנג כסמל לאומי, מבלי להיות מודעים לכך כלל)

א-ג-ב, ה´תחזית´ שלך לגבי האנושות היא מאאאאד קודרת. האם אתה סבור שזו הדרך להבאת דבקים נוספים לקרישנה הריבון?!?! דרך הפחד וההרתעה?!?! זוהי בעצם דרכו של האגו הלא כן?!?! האם קרישנה אינו מבטא את האהבה המוחלטת?!?! או ששוב תראה בזאת את התפישה של הברהמן. דרך אגב, האם שמת לב לדמיון שבין השם ברהמה (הבורא) והשם אברהם? האם אתה רואה בדרכו של ישוע הנוצרי גם כן את תפישת הברהמן?!? האם לדעתך ישוע היה האוואתר האחרון, או שמא היו נוספים אחריו?!? (שאקימוני בודהה למשל?) האם לדעתך האוואתר הנוכחי הוא לורד מאיטריאה ?!?(כפישמאמינים באגני יוגה). ואגב, אני מסכימה אתך לגבי כל הדרואידים. אולם הקוואן יין, היא בעצם בודהיסטווה. מדיטציית קוואן יין, איננה סוגדת לאלה, או למסטר צ´ינג האי, המפיצה את השיטה. (למרות שישנם כאלה הרואים במסטר צ´ינג האי שליחה של אלוהים עלי אדמות) או כפי שהיא עצמה מעידה:"לשכתו של ה´" פירוש שמה בסינית הוא "ים של א-ה-ב-ה". השיטה נקראת על שם הקוואן-יין משום שתלמידיה הראשונים של המסטר טענו שנשלחו אליה על ידי הקוואן יין, כאשר היא סרבה ללמדם. ויש בה את מידת החמלה שמשסמלת הקוואן יין.

אישית, הגעתי לשם על מנת ללמוד את טכניקת מדיטציית האור והצליל, שחשבתי למשהו אחר

ושנית, אני רואה במידת החמלה, משהוא שעדיין קשור לנפרדות. כי עליך לחוש הזדהות עם סבלו של מישהו על מנת לחוות את החמלה. כל עוד אתה מאמין בסבל, אתה מצוי בבערות. זוהי תפישתי. כל עוד אתה מאמין בקארמה ובמעגל הסמסארה, זוהי בערות. זוהי התפישה של האגו, המאמין באני נפרד שנולד לסבול ולמות. (ב´אתה´ אין הכוונה אישית, אלא כללית. (זהו סגנון דיבור

) L&L TALYA

 

[בהקתה עומר]

כן

המצב הוא כזה: ישנו מחזור של ארבע עידנים: (יוגות). הוא הולך ככה: סתיה יוגה – 1,800,000 שנה תרתה יוגה – 1,296,000 שנה דואפרה יוגה – 864,000 שנה קלי יוגה – 432,000 שנה מחזור של 4 עידנים קרוי דיוויה יוגה (סה"כ 4,320,000 שנה). אלף מחזורים שכאלו הם כמו 12 שעות עבור ברהמה. ברהמה חי 100 שנים בזמנו, זהו גיל היקום. הדהרמה מתוארת כשור העומד על ארבע רגליים: אמת, ניקיון, צנע וחמלה. בסתיה יוגה החברה ניחנת בכל הארבעה. כל עידן שחולף החברה מאבדת עוד רגל. כך שאנשים בעידנים שונים הם טהורים פחות ופחות ככל שמתקדמים לכיוון קלי יוגה. זו הסיבה שלאנשים בעידנים השונים מומלץ תרגול עיקרי שונה: בסתיה יוגה התירגול הוא סיגופים, בתרתה יוגה הקרבות, בואפרה יוגה סגידה במקדשים ובקלי יוגה זמרת מנטרות. על פי המידע המוצג בשרימת-בהגותאם, עידן קלי יוגה מאופיין בהיעדר ערכים רוחניים ובהתרכזות בעצמי. על פי הכתוב, המצב בעידן יתדרדר יותר ויותר, אנשים יאבדו את כל הערכים החיוביים ויהפכו לזדים גמורים. החברה תידרדר למצב של תקופת האבן. (מה שאנשי האקדמיה מכנים תקופת האבן הינה למעשה הקלי יוגה הקודמת, כשהתיארוך שהם מציגים מתאים פחות או יותר לתיארוך הוודי באשר לקלי יוגה). כל אלו הן העובדות על פי השרימת-בהגותאם. באשר לאוותארים: על פי פרבהופאדה, ישוע הוא אוותארה. באחת משיחותיו מסביר פרבהופאדה איך השם היווני "קריסטוס" מקורו במילה "קרישנה". הוודות גם מורות כי סיהראתה בודהא הוא אחד מעשרת האוותארים העיקריים, אלא שהנושא של בודהא הוא הרבה יותר מורכב. האוותארה האחרון הופיע לפני כ500 שנה והוא שרי צ´יתניה מהאפרבהו. בימנו צץ פחות או יותר כל חודש מישהו שטוען שהוא האוותארה, אלא שעל פי הכתובים האוותארה הבא, קלקי, יגיע רק בסוף קלי יוגה. באשר לאהבה: קיימים שלוש כוחות המניעים את הטבע החומרי: טובות להיטות ובערות. שלושת אלו הם חומריים לחלוטין. האלים למחצה הם מיופי כוח מטעם אישיות אלוה העליון לצורך קיומו של היקום. באשר לדרך הדתית שבוחרים אנשים נאמר בבהגוד גיתא כי אנשים המונעים על ידי מידת הטובות סוגדים לאלים למחצה, המונעים ע"י מידת הלהיטות סוגדים למלכים ואנשים גדולים והמונעים ע"י מידת הבערות סוגדים לשדים ורוחות. כל אלו הם חומריים לגמרי! מידת הטובות קשורה בכל מה שקשור ברוגע, שלווה, בריאות, ערכים חברתיים, התחשבות בזולת, חמלה וכו´. אך היא עדיין חומרית לחלוטין. יש להבדיל בין מידת הטובות, שהיא חומרית, לבין הגשמה רוחנית. כל אהבה בעולם החומרי עדיין באה ממקום חומרי, כלומר אנוכי. האהבה היחידה שהיא אמיתית ונטולת אינטרס אישי היא האהבה לעליון. זה ההבדל בין אהבה אמיתית לאהבה בעולם החומרי. פיתוח אהבה אמיתית, אהבה לעליון, מושגת ע"י שירות לעליון. שירות לחברה, לקהילה, לאדם קרוב, לנזקקים, כל אלו הם דבר נעלה אך הם כולם במישור החומרי. התוצאה שלהם תהיה קרמה. כלומר, ישות החיים תקבל חזרה כל דבר שנתנה. אלא שמנקודת ראות רוחנית קרמה היא הדבר הכובל אותנו לעולם החומרי. כל קרמה שאנו צריכים לקבל, חיובית או שלילית, פירושה לידה נוספת בעולם החומרי. כך שמנקודת ראות רוחנית אין כזה דבר "קרמה חיובית". גאולה מהעולם החומרי מושגת ע"י היטהרות מקרמה. האימפרסונליסט עושה זאת על ידי כך שהוא מפסיק לפעול. זאת למעשה המדיטציה הבודהיסטית: להפסיק לחשוב. כך הוא לא מייצר יותר קרמה ולא נולד יותר בעולם החומרי. הבעיה היא שהוא לא נולד יותר בכלל. הוא ניטע בברהמן ומפסיק להיות קיים. אך את הסבל הוא הפסיק. רוב האנשים בעולם, הקרמים, אינם מתעניינים בהשגת גאולה ועדיין כבולים לעולם החומרי. הם למעשה גם כן אימפרסונאליסטים מכיוון שדוחים שירות מסור ומתרכזים באינטרסים אישיים, כלומר חומריים. להם מומלץ לסגוד לאלים למחצה. דרך סגידה זו הם בעצם סוגדים בעקיפין לאישיות אלוה העליון מכיוון שהאלים למחצה עצמם הם דבקים של העליון. זאת הם עושים מתוך אינטרסים חומריים של השגת ברכות חומריות אלו ואחרות. וכך הם זוכים ללידה הבאה בנסיבות שיאפשרו להם לפתח תודעה רוחנית, להתעניין בשירות מסור לעליון ולהיות דבקים בשלב זה או אחר. שירות מסור לעליון הוא הסיבה שלשמה נוצרנו. מי שעוסק בשירות מסור לעליון מפתח את האהבה הטבעית שלו לעליון וע"י כך מפתח שירות מסור ספונטני לעליון. כאשר כל פעילותו מוקדשת לעליון הוא אינו מפתח קרמה אשר מביאה ללידה נוספת בעולם החומרי. להבדיל מדרך האי פעולה של האימפרסונאליסטים, אלו פועלים בדרך טבעית יותר יקלה יותר מכיוון שטבע הנשמה היא לפעול. ובניגוד לגאולה האימפרסונאליסטית של היטמעות בברהמן, אל ממשיכים להתקיים כישויות יחודיות וזוכים ללידה בעולם הרוחני שם הם זוכים ליחסים נצחיים של שירות ואהבה עם העליון במצב המקורי שלשמו נוצרו. במישור של העולם החומרי, מי שהגיע להגשמה עצמית ופועל מתוך אהבה אמיתית מרעיף מהאהבה הזאת על הסביבה בצורה שונה מהפועל ובמישור חומרי. הפועל במישור חומרי, גם במידת הטובות, מתיימר לפתור רק את הבעיות של הקיום החומרי ובכך מציע פיתרון זמני. זה הפועל במישור רוחני מגלה חמלה אמיתית כלפי ישויות החיים. חמלה אמיתית פירושה שהוא עוזר לקדם אותם מבחינה רוחנית. זו חמלה ואהבה אמיתית.

 

[Tal_Ya_Tal]

שוב בהקתה ../images/Emo42.gifרב תודות../images/Emo51.gif על

המידע הרב

לגבי היוגות, אכן, היה לי תיעוד שלהם פעם. אם תשים לב, גם כאן, חיבור כל הספרות במפר אחד נותן את הספרה תשע (אחרי צמצום) =סגירת מעגל. מבחינת התכונות, ´במדריך למורים´ של ´הקורס בניסים´ מצויינים קווי האופי של מורי האלוהים. ואלו הם: 1. אמון 2. יושר 3. סובלנות 4. עדינות 5. שמחה 6. אי-התגוננות 7. נדיבות 8. סבלנות 9. נאמנות 10.פתיחות השכל L&L TALYA

 

[בהקתה עומר]

בהנחה שהוודות

בהנחה שהוודות הם הידע הגבוה ביותר עלי אדמות, כיצד את מתמודדת אם העובדה שהוודות שוללות את התפיסה שהברהמן הוא העליון, שוללות את התפיסה שאלוהים, העליון, הוא מופשט וחסר אישיות ושקרישנה עצמו מגדיר בבהגוד-גיתה את הברהמן כ"היבטו הנחות של העליון" ומגדיר את בהגוואן, ההיבט האישי, כעליון? כיצד את גם מתמודדת אם העובדה שתפיסת האדוויתא של שנקראצ´ריה, הסובבת סביב תפיסת "אחדות" והגדרת הבריאה כולה כ"אשליה" ו"חלום" נישללה לא רק על ידי סמכויות וודיות לדורותיהן, אלא גם על ידי שנקראצ´ריה עצמו לקראת סוף ימיו, ושהוודות מגדירות בסופו של דבר את הבהגוואן, העליון הפרסונאלי, כעליון, ולא את תפיסת הברהמן של "אני אלוהים", "אתה אלוהים", "הכל אלוהים"? (אם כי הוודות אינן שוללות את קיומה אלא מגדירות תפיסות קיימות נוספות הגבוהות ממנה)

 

[Tal_Ya_Tal]

אינני מתמודדת../images/Emo42.gif../images/Emo9.gif../images/Emo42.gifכלל בהקתה

ואין לי עניין להתמודד עם מאום. התמודדות, נשענת על ניגודים. אני עדיפה לראות אחדות ולא ניגוד.הוודות מגדירות גם את האחד וגם את הנגזרות של האחד למשל בחלוקתן את הגופים, את הרבדים, את החושים, (כאן אני מוצאת דמיון גם לקבלה). אין לי ויכוח עם אלוהים כאחד, בעל ´פרסונליות´ כפי שאתה מגדיר זאת. מבחינתי, אלוהים הוא האהבה שבתוכנו. אלוהים הוא הסיבה הראשונה. הכח הראשוני. שלמות מוחלטת. נתינה מוחלטת, הבורא. איני מתיחסת לכך כמו באדוויתא: "אני אלוהים", "אתה אלוהים", "הכל אלוהים". כולנו נבראנו בצלם. אנו מכילים בתוכנו את הניצוץ האלוהי. את תכונות האלוהים. א-ב-ל איננו אלוהים. כולנו שלוחות של אהבתו.האהבה היא אנרגיית הבריאה, הכוללת בתוכה את כל הקיים. נוכל לאמר כי ´אנחנו אלוהים´, רק כאשר נגיע לתודעת משיח. להיות ב-א-מ-ת אחד עם האחד. וכל עוד אנו נשלטים על ידי המיינד שלנו, אנו חווים את העולם דרך חמשת החושים, דרך עיני הגוף ועל כן אנו נוטים להכחיש את האשליה שאנו חיים בה. הכחשת האשליה נובעת מן האגו המאוים. א-ב-ל עולם האלוהים קיים למרות האגו. אנו רק נפרדנו ממנו במיינד שלנו. ואין זה מפריע לו להמשיך ולשדר אלינו את אהבתו האיחופית, הקורנת ממנו בכל עת. ולשלוח אלינו את השכינה (בת קולו) על מנת להעיר אותנו מתרדמתנו. באמצעות הניסים. באמצעות אהבתו. מקווה שזה עונה לך

L&L TALYA

 

[בהקתה עומר]

עדיין לא

כשאת מתארת את העליון כ"אנרגיית הבריאה הכוללת בתוכה את כל הקיים" זאת תפיסת ברהמן מובהקת וכשאת מדברת על "להתאחד" עם אלוהים, זאת בפירוש תפיסת אדוויתא. הוודות לא מטיפות ל"היתאחדות" עם זוהבו האימפרסונאלי של העליון. המסקנה הסופית של הוודות, כפי שהיא מוצגת בבהגוד-גיתא ובשרימת בהגותאם מדברת על לראות את עצמנו כמשרתים של העליון ולפתח עמו יחסים של אהבה. איננו יכולים להיות אחד עם הבהגוואן לעולם. אנו יכולים לכל היותר להגיע למצב שבו נאבד עצמנו כישות ייחודית וניטמע בברהמן, באנרגיית הבריאה, שלוחתו של הבהגוואן. נשמה שכזו היא כמו כלי חימר שנישבר וניטחן עד דק ואז שאריותיו פוזרו על פני החול. אין לו יותר קיום ייחודי. הוא לא נשמה יותר, רק חלק מהאנרגיה הכוללת של הבריאה. הוא לא יחווה יותר סבל, אך גם לא עונג. זו למעשה כמו התאבדות רוחנית… אלא שלמעשה נוצרנו מסיבה מסוימת. והסיבה אינה שנשמיד את קיומנו כנשמות. הסיבה היא במקור היחיד של אנרגיית הבריאה הכוללת, העליון, הבהגוואן. ההבדל בין הבהגוואן לבין שלוחתו, הברהמן, היא שהבהגוואן הוא מישהו, הוא אישיות, הוא פרסונאלי. עם הבהגוואן ניתן לפתח יחסים. וזו הסיבה שהעליון, הבהגוואן, יצר אותנו, הנשמות. לצורך יחסים עמו. רק כך הנשמה יכולה לחוות עונג אמיתי. גם ה"אלוהים שבפנים", הפרמאתמה, גם הוא לא העליון. הפרמאתמה הוא שלוחה של העליון שנועדה לסייע לנשמה. מרכיביה של הנשמה הן: סת – צ´יד – אננדה, נצחיות – ידע – וחדווה. אלו שמודעים להיבט הברהמן מודעים רק להיבט הנצחיות. אלו שמודעים גם לפרמאתמה גם מחוברים גם להיבט הידע. אך אלו שהגיעו לשלמות דרך פיתוח יחסיהם המקוריים עם העליון חווים בנוסף גם את היבט החדווה. אין ספק שגם טכניקה אימפרסונאלית מבטלת את סבל הקיום החומרי. אלא שבניגוד לפיתוח יחסים עם העליון בהיבטו הפרסונאלי, אין בתפיסות הברהמן את היבט החדווה, ההיבט המהותי של סיבת הקיום.

 

[Tal_Ya_Tal]

איבוד העצמי כישות ייחודית../images/Emo42.gif../images/Emo41.gif../images/Emo42.gif

והטמעות באלוהים, שהוא כולו אהבה.

בדיוק לכך הכוונה. כאשר ישנו איחוד עם האלוהות (ואין זה משנה באיזה שם אתה מכנה אותה. אני מעדיפה את המונח ´אלוהים´. אהבה, חדווה, אושר מוחלט, BLISS הם שמות נרדפים לאותו הדבר עצמו

L&L TALYA

 

[בהקתה עומר]

יש רק בעיה אחת

1) הנטמע בברהמן אינו קיים יותר ולכן אינו פועל מתוך אהבה ואינו מקבל אהבה כי הוא לא קיים יותר. 2) הברהמן הוא אינו אהבה. בשביל לפעול מאהבה צריך להיות מישהו, כלומר אישיות, פרסונאלי. הברהמן אינו אישיות. לעומת זאת, הבהגוואן הוא כן אישיות ולכן: א- הבהגוואן הוא העליון. ב- הבהגוואן הוא מושא האהבה והשירות המסור. שירות מסור לבהגוואן אינו אומר היטמעות בבהגוואן דבר שהוא בלתי אפשרי. המטרה הוא לשרת את העליון, לא להפוך לעליון. זאת אהבה. האימפרסונאליסט מנסה להפוך לאלוהים ולכן אינו פועל מתוך אהבה אלא מתוך אגו.

 

[Tal_Ya_Tal]

האלוהים../images/Emo42.gifשאני מכירה../images/Emo23.gifהוא אהבה

הוא כולו אור ואהבה. כבר אמרתי שאני משתמשת במינוח אלוהים. כשהכוונה היא לא לאלוהים שהוא מואנש, (כלומר, מקבל תכונות אנוש כפי שקרישנה מקבל). האלוהים שאני מכירה נקרא גם "האהבה של הגלקסיות המסתובבות" הוא נקרא גם ´הרוח האוניברסלית´ וגם אהבהב מוחלטת. הוא נקרא גם אבינו, שכן מעצם העובדה שאנו כולנו בנו היחיד, הוא אבינו. אינני יודעת מספיק לגבי הגדרות כמו ´ברהמן´ או ´בהגוואן´ והאם שרי בהגוואן רג´ניש (אושו) לקח לעצמו את שם האלוהים?!? L&L TALYA

 

[Tal_Ya_Tal]

"כל אימת שאינך שמח ../images/Emo42.gif../images/Emo9.gif../images/Emo42.gif

שמחה שלמה,סיבת הדבר שהגבת בחוסר אהבה כלפי אחד הברואים מברואי האלוהים."/הקורס בניסים "בממלכה, אין עובדי אלילים, אבל יש הערכה גדולה לכל דבר שאלוהים ברא, בגלל הדעת השקטה שכל אחד הוא חלק ממנו. בן האלוהים אינו יודע אלילים, אבל הוא יודע את אביו. בריאות בעולם הזה היא המקביליה של ערך בשמים. לא את יתרון מעלתי אני תורם לך, אלא את אהבתי, מפני שאתה אינך מעריך את עצמך. כשאינך מעריך את עצמך, אתה נעשה חולה, אבל הערכתי אותך, יש בכוחה לרפא אותך, מפני שערכו של בן האלוהים הוא אחד. לכך התכוונתי כאשר אמרתי"את שלומי אני נותן לכם" השלום מגיע אליך מאלוהים דרכי. הוא מיועד לך אף על פי שאולי אינך מבקש אותו."/קורס בניסים פרק III אלילי המחלה. "אביך לא התכחש לך. הוא אינו מתנקם, הוא קורא לך לשוב . כשאתה חושב שהוא לא ענה לקריאתך, לא ענית לקריאתו. הוא קורא לך מכל חלק של הבנות (SONSHIP)בגלל אהבתו לבנו. אם אתה שומע את המסר שלו, הוא ענה לך, וממנו תלמד אם אתה שומע נכון. אהבת אלוהים נמצאת בכל דבר שהוא ברא, כי בנו נמצא בכל מקום. הבט בשלום על אחיך, ואלוהים ימהר לבוא לתוך לבך בהכרת-תודה על מתנתך לו."/ קורס בניסים פרק V הכחשת האלוהים "לי אין צורך בהכרת תודה, אבל אתה צריך לפתח את יכולתך להכיר תודה שנחלשה, אחרת לא תוכל להעריך את האלוהים. הוא אינו זקוק להערכתך, אבל אתה זקוק לה. אינך יכול לאהוב את מה שאינך מעריך. כי הפחד עושה את ההערכה לבלתי אפשרית. כשאתה פוחד ממה שהנך, אינך מעריך את הדבר הזה, ולפיכך תדחה אותו. כתוצאה מכך, תלמד דחייה"./קורס בניסים זוהי רוח הקורס. אולי זה יבהיר במקצת את תפישת האלוהים שלי

L&L TALYA

 

[בהקתה עומר]

מה זאת אהבה?

הסיבה שישויות החיים נוצרו עצמאיות ובעלות אישיות היא על מנת שיוכלו להיות ביחסי אהבה. זאת בגלל שאהבה מחייבת שהיחסים יהיו עם מישהו, לא עם משהו. עם פרסונה, לא עם דבר חסר אישיות. אחרת, אין אהבה. המקור הוא האישיות הפרסונאלית והברהמן, סך כל האנרגיה של הבריאה, הינו התרחבות שלו. כך שזה לא "אלוהים שהוא מואנש". אלוהים הוא פרסונה במקור. הברהמן הוא למעשה הפשטה של אלוהים. אימפרסונאלי. האישיות היא המקור. באשר לאושו ולרבים אחרים שהגדירו עצמם כ"בהגוואן". שמו האמיתי של אושו היה "רגניש גור מוהאן". בכך שהוא הגדיר את עצמו כ"בהגוואן" הוא שגה מכיוון שאיש לא יכול להיות הבגוואן. הבהגוואן עצמו מתגלה לעיתים עלי אדמות כאוותארה, אלא שאושו, סהי-באבא, מהר-באבא ואחרים לא היו אוותארים. האוותארה מופיע בזמן מוגדר ובמיקום מוגדר החזוי מבעוד מועד בוודות. ההופעה של בודהא נחזתה בוודות, ההופעה של שרי צ´ייתניה מהאפרבהו נחזתה בוודות וההופעה הצפויה של קלקי אוותארה גם היא מופיעה בוודות. כך אנו יכולים להבדיל בין אוותארה אמיתי לבין אוותארה מטעם עצמו. ההגדרה העצמית של אושו כאוותארה נובעת מכל הפילוסופיה הניהליסטית שלימד. אושו שלל לחלוטין קיום של כל דבר העליון מן העצמי והגדיר את האגו ועינוג העצמי כדברים נעלים. פילוסופיות מאין אלו הם לא דבר שאושו המציא. כל עידן קלי מלא באנשים שחושבים שהם אלוהים, שהם המרכז ודבר לא נעלה מעצמם. זו הסיבה שיש כל כך מלחמות בעולם. אם אני אלוהים אז הכל שייך לי ונועד עבורי. אם לידי יש עוד מישהו שהוא אלוהים גם לא הכל שייך. השלב הבא הוא שנתחיל להילחם על אותם הדברים שמבחינתנו שייכים לנו בזכות. זאת כשלמעשה שום דבר לא שייך לנו. הכל שייך לאלוהים ואנחנו לא אלוהים. לעומת זאת, כאשר מי שמושם במרכז הוא אלוהים, אין שום סיבה שיהיו מלחמות בעולם.

 

[עוד אחת]

זה מזכיר לי איזה משפט...

שאמר חכם אחד, "ואהבת לרעך כמוך". לאהוב את האחר כמו שאתה אוהב את עצמך. אולי זה כי ה"אחר" הוא עצמך? אולי מוסר ואמפתיה הם בעצם למען עצמנו, כי האחרים, שכלפיהם אנחנו עושים את המוסר הזה, הם עצמנו?

 

[Tal_Ya_Tal]

בהחלט נכון../images/Emo42.gifעוד אחת../images/Emo42.gif../images/Emo62.gif../images/Emo42.gif

´החכם´ היה רבי עקיבא, שטען שכל התורה על ´רגל אחת´ היא:"ואהבת לרעך כמוך" וזה בדיוק זה! היות שכולנו בעצם אחד, אינך יכול לאהוב מישהו יותר משאתה אוהב את עצמך. מפני שאם אינך אוהב את עצמך, אינך פותח את מרכז הלב לאהבה. על כן, אינך יכול לאהוב איש! מידת יכולתנו לאהוב מישהו בכלל, היא כיכולתנו לפתוח את ליבנו (את צ´אקרת הלב) ולהניח לאהבה המוחלטת להתבטא דרכנו. וכמובן התחכום כאן הוא, שבעצם "אתה הוא אני עצמי אחר" כפי שאומרים המאיה. ולכן, בעצם, כל התורה כולה אומרת ´ואהבהת את עצמך´ עצמך= העצמי האולטימטיבי. כלומר, לממש את האהבה המוחלטת ולהכילה.

L&L TALYA

 

[urifelsher]

אולי זה כי ה"אחר" הוא עצמך?

מה קרה להוכחות עוד אחת???. ויתרת אליהן והצתרפת למ.............. ברוכה הבאה אורי