הכוונה בלימוד התורה
בס"ד שלום לכולם! את דבריו היקרים של ידידינו "נקודת האמת שבלב" חשוב מאד שנדע כולנו, וזאת משום שגם היום בעוסקנו בתורה הקדושה עלינו לדעת שלימוד סוגיות הש"ס וההלכות, הן רק החלק החיצוני של התורה, כלומר החלק שמגולה לנו, אבל בתוך התורה (גם בחלק הנגלה, לא רק בקבלה) יש פנימיות על גבי פנימיות עד אין סוף ברוך הוא, וכשאנו לומדים תורה עלינו לכוון לדבק עצמנו גם בחלק הנשמתי של התורה, באותו אור גדול שצפון בתורה הקדושה. מאותו אור רוחני שבתורה, משם באה עיקר ההשפעה העצומה שיש לתורה הקדושה על נפש האדם. אם לא נבין זאת, אז חס וחלילה אנו עלולים להרגיש כאילו התורה היא חכמה ככל החכמות, אולי זו חכמה יותר משוכללת, יותר עמוקה, אבל בסך הכללי אין הבדל מהותי בין התורה לבין חכמות אחרות, אבל אם נחדיר ללבנו שהתורה במהותה היא אור אלוקי אין סופי, ומה שאנו לומדים היום הוא רק החלק החיצוני של התורה, החלק שניתן לגלותו גם בעולם הזה - עולם ההסתר, אז כל הגישה וההערכה שלנו לתורה תהיה שונה, וגם העוצמה והכח הרוחני שנקבל מהתורה יהיו גדולים מאד מאד. ענין זה כל כך חשוב, עד שמצאנו שחוסר התייחסות מספקת לנשמת התורה גרם לחורבן בית המקדש, וכדלהלן: הנביא ירמיה, בדברו על החורבן, אמר את הדברים הבאים: "מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דיבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ, נצתה כמדבר מבלי עובר? ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה וגו'". (פרק ט') חז"ל מסבירים ש"לא הלכו בה", הכוונה שלא בירכו ברכות התורה תחילה לפני הלימוד. (נדרים דף פ"א ע"א) מקשה על כך הב"ח: "למה יצא כזאת מלפניו להענישם בעונש גדול ורם כזה על שלא ברכו בתורה תחילה, שהוא לכאורה עבירה קלה? ונראה דכוונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה, ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה, שלא תשתכח מאתנו, כדי שתתדבק נשמתינו וגופינו ברמ"ח איברים ושס"ה גידין, ברמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה. ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך, שהייתה השכינה ממש בקרבם, כי היכל ה' המה ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה, והארץ כולה היתה מאירה מכבודו, ובזה יהיה קישור לפמליא של מעלה עם פמליא של מטה והיה המשכן אחד. אבל עתה שעברו חוק זה, שלא עסקו בתורה כי אם לצורך הדברים הגשמיים להנאתם, לידע הדינים לצורך משא ומתן, גם להתגאות להראות חכמתם, ולא נתכוונו להתעצם ולהתדבק בקדושת ורוחניות התורה ולהמשיך השכינה למטה בארץ כדי שתעלה נשמתם למדרגה גדולה אחרי מיתתם, הנה בזה עשו פירוד שנסתלקה השכינה מן הארץ ועלתה לה למעלה, והארץ נשארה בגשמיותה בלי קדושה, וזה היה גורם חורבנה ואבידתם. והוא אומרו "מי האיש החכם וגו' על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם אתתורתי אשר נתתי לפניהם וגו'". ואמר "תורתי" תורת אמת אשר נתתי במנה שלא יהיו למדין ושוכחין, וגם פירשתי להם טעם כל הדברים ופרושיהם. וזהו "אשר נתתי לפניהם" – כשלחן ערוך וכו', וכמו שכתבו רבותינו ז"ל על פסוק (שמות כ"א, א'): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", וכוונתי שיתקשרו בעצם קדושת תורתי תורת אמת, והשכינה תהא שורה בקרבם, והמה עזבו את תורתי ולא הלכו בה. פירוש: תחלת ההליכה ברוחניות התורה ממדרגה למדרגה כדי שתתדבק הנשמה בעצמות קדושת התורה – לא הלכו בה, דהיינו, לא הלכו בה לשמה בשעה שבאו לפתוח בעסק התורה ולברך לפניו יתברך ולהודות לו על נתינת התורה לעמו ישראל כדי שיהיו דבקים בקדושתה ובשכינתו יתברך. והוא המכוון בברכת "אשר בחר בנו" על אשר קרבנו לפני הר סיני ונתן לנו תורתו הקדושה כלי חמדתו שהיה משתעשע בה בכל יום, כדי שתתדבק נשמתינו בעצמות קדושת התורה ורוחניותה ולהוריד השכינה בקרבנו, לא הלכו בה לעסוק בדברי תורה לשמה, כי בזה נענשו שנסתלקה השכינה מן התחתונים, ואז אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, כלומר, נחרבה ונשארה חומרית מבלי עובר שם קדושת השכינה, כי נסתלקה השכינה לגמרי מן הארץ ועלתה לה למעלה. (או"ח, סימן מ"ז)