בורות או רשעות
- פותח הנושא רסק לבבות
- פורסם בתאריך
מסכים איתך שחזקת הגיל הרך היא שובניסטית
אני לא מכיר את המחקרים מהמאה התשע עשרה שהתייחסת אליהם, אבל המחקרים העדכניים טוענים כבר כמה עשורים טובים שמדובר בחוק שפוגע בילד. מחקרים עכשויים גילו שבמגוון רחב של פרמטרים, עדיף לילד להורים גרושים ששני ההורים שלו יגדלו אותו גם אם הם לא מנהלים משק בית משותף. מסקנת החוקרים כי טובת הילד דורשת שהבסיס לכל הסכם גירושין יהיה משמורת משותפת, כשבמקרים חריגים ניתן יהיה לבצע התאמות כאלה ואחרות.
למרבה המבוכה, מי שמתנגד ברמה הפוליטית לשינוי חזקת הגיל הרך הן דווקא פמיניסטיות (שלפחות לפי דעתי האישית הן פמיניסטיות בעיני עצמן בלבד).
אני לא מכיר את המחקרים מהמאה התשע עשרה שהתייחסת אליהם, אבל המחקרים העדכניים טוענים כבר כמה עשורים טובים שמדובר בחוק שפוגע בילד. מחקרים עכשויים גילו שבמגוון רחב של פרמטרים, עדיף לילד להורים גרושים ששני ההורים שלו יגדלו אותו גם אם הם לא מנהלים משק בית משותף. מסקנת החוקרים כי טובת הילד דורשת שהבסיס לכל הסכם גירושין יהיה משמורת משותפת, כשבמקרים חריגים ניתן יהיה לבצע התאמות כאלה ואחרות.
למרבה המבוכה, מי שמתנגד ברמה הפוליטית לשינוי חזקת הגיל הרך הן דווקא פמיניסטיות (שלפחות לפי דעתי האישית הן פמיניסטיות בעיני עצמן בלבד).
GreenMamba
New member
כמה בעיות עם ביטול חזקת הגיל הרך
(בעיני, זה לא מתבסס על שום מחקר בנושא)-
1. ברוב המשפחות עדיין המטפל העיקרי היא האם, ורוב האבות לא ממש יודעים מה לעשות עם הילדים במשך ימים שלמים. נכון שזה משתנה לאט לאט- אבל לדעתי יש לזה הרבה יותר "תדמית" של משתנה- כי האבות ה"מודרניים"- אלו שלוקחים חלק יותר גדול בגידול הילדים- יותר קרובים לצלחת התקשורתית ולכן לדעתי אתה שומע עליהם יותר מאשר משקלם האמיתי באוכלוסיה, שנשארה בנושא הזה תקועה כמה עשורים אחורה.
 
2. דמיין משפחה טיפוסית. במשפחה כזו האב בד"כ מפתח קריירה והאם בד"כ מוותרת ועובדת פחות- כי "מישהו" צריך להיות עם הילדים. ההורים מתגרשים ומקבלים משמורת משותפת (נניח שביטלנו את חזקת הגיל הרך)- יש לנו אמא שבמקרה הטוב עבדה במשרה חלקית או כמעט מלאה, אבל כזו ש"מתחשבת" באימהות- הווה אומר, מביאה הביתה במקרה הטוב 5-6 נטו, ואב שנהנה מפירות ההשקעה של האם בקריירה שלו בכך שלא היה צריך להיות ב-3 בבית ומביא 10-12 נטו. ביטול חזקת הגיל הרך בלי להתחשב בנתונים הללו הוא עוול לנשים- ועל כך ההתרעמות (בחלקה).
 
מקווה שהייתי ברורה, בכל זאת לילה בלי שינה...
(בעיני, זה לא מתבסס על שום מחקר בנושא)-
1. ברוב המשפחות עדיין המטפל העיקרי היא האם, ורוב האבות לא ממש יודעים מה לעשות עם הילדים במשך ימים שלמים. נכון שזה משתנה לאט לאט- אבל לדעתי יש לזה הרבה יותר "תדמית" של משתנה- כי האבות ה"מודרניים"- אלו שלוקחים חלק יותר גדול בגידול הילדים- יותר קרובים לצלחת התקשורתית ולכן לדעתי אתה שומע עליהם יותר מאשר משקלם האמיתי באוכלוסיה, שנשארה בנושא הזה תקועה כמה עשורים אחורה.
 
2. דמיין משפחה טיפוסית. במשפחה כזו האב בד"כ מפתח קריירה והאם בד"כ מוותרת ועובדת פחות- כי "מישהו" צריך להיות עם הילדים. ההורים מתגרשים ומקבלים משמורת משותפת (נניח שביטלנו את חזקת הגיל הרך)- יש לנו אמא שבמקרה הטוב עבדה במשרה חלקית או כמעט מלאה, אבל כזו ש"מתחשבת" באימהות- הווה אומר, מביאה הביתה במקרה הטוב 5-6 נטו, ואב שנהנה מפירות ההשקעה של האם בקריירה שלו בכך שלא היה צריך להיות ב-3 בבית ומביא 10-12 נטו. ביטול חזקת הגיל הרך בלי להתחשב בנתונים הללו הוא עוול לנשים- ועל כך ההתרעמות (בחלקה).
 
מקווה שהייתי ברורה, בכל זאת לילה בלי שינה...
תודה על פיתוח הדיון
1. בעבר הרחוק עשיתי מחקר שעסק בשינוי סגנונות הורות של אבות לאחר גירושין. הממצאים שלנו היו, בדומה למחקרים קודמים, שאבות שלא נטו להיות מעורבים יתר על המידה, הפכו לאחר הגירושין ליותר מעורבים בגידול הילדים. הוסבר שבמקרים רבים (כפי שתיארת גם בסעיף השני) האישה היא יותר דומיננטית בגידול הילדים והגבר מקבל על עצמו את תפקיד המפרנס שנמצא פחות בבית - וזה יוצר דינמיקה שבה האב לא מעורב בגידול ילדיו כפי שהיה רוצה. כאשר המצב המשפחתי משתנה, יותר קל לגברים לבצע שינוי.
אגב, באותו מחקר גילינו גם נטיה מדאיגה שאבות מעורבים מאוד הפכו לפחות מעורבים לאחר הגירושין בגלל שהמעורבות שלהם היתה תלויה בתנאים המשפחתיים שאפשרו להם את זה. לאחר התפרקות המשפחה, הם כבר לא הצליחו לשמור על רמת המעורבות (לעיתים גם בגלל הסכסוך הזוגי).
בשורה התחתונה, במקרים רבים מדי ההתנהגות ההורית לפני הגירושין לא דומה להתנהגות ההורית אחריה, לכן זה לא פרמטר מספיק טוב כדי לתכנן לפיו את המשמורת.
כך או כך, במקרים שבהם שני בני הזוג (או אולי גורמי רווחה) מדווחים על מסוגלות הורית נמוכה במיוחד מצד האבא - אני חושב שהגיוני שהמשמורת תהיה יותר אצל האם (עם תשלומי מזונות כמובן)
2. אני מסכים איתך לגמרי בסעיף הזה. אני חושב שהנוהג האמריקאי של "מזונות אישה" לא מספיק מפותח בארץ. ראוי לבחון כל עניין לגופו ולראות אילו הקרבות קרייריסטיות עשתה האישה לאורך השנים - ובשל כך צריך לחייב את הגבר בפיצוי לאחר הגירושין.
ובכלל - אני חושב שהדברים האלה צריכים להיות מגובים בהסכמים לפני הנישואין שבו כל צד מצהיר מהן השאיפות שלו - על מה הוא מתחייב ועל מה הוא מוותר. וכמובן להפסיק להתחתן ברבנות השובניסטית ולהפוך את ניהול משק הבית להסכם משותף בין שני בני זוג
סליחה אם קצת גלשתי
1. בעבר הרחוק עשיתי מחקר שעסק בשינוי סגנונות הורות של אבות לאחר גירושין. הממצאים שלנו היו, בדומה למחקרים קודמים, שאבות שלא נטו להיות מעורבים יתר על המידה, הפכו לאחר הגירושין ליותר מעורבים בגידול הילדים. הוסבר שבמקרים רבים (כפי שתיארת גם בסעיף השני) האישה היא יותר דומיננטית בגידול הילדים והגבר מקבל על עצמו את תפקיד המפרנס שנמצא פחות בבית - וזה יוצר דינמיקה שבה האב לא מעורב בגידול ילדיו כפי שהיה רוצה. כאשר המצב המשפחתי משתנה, יותר קל לגברים לבצע שינוי.
אגב, באותו מחקר גילינו גם נטיה מדאיגה שאבות מעורבים מאוד הפכו לפחות מעורבים לאחר הגירושין בגלל שהמעורבות שלהם היתה תלויה בתנאים המשפחתיים שאפשרו להם את זה. לאחר התפרקות המשפחה, הם כבר לא הצליחו לשמור על רמת המעורבות (לעיתים גם בגלל הסכסוך הזוגי).
בשורה התחתונה, במקרים רבים מדי ההתנהגות ההורית לפני הגירושין לא דומה להתנהגות ההורית אחריה, לכן זה לא פרמטר מספיק טוב כדי לתכנן לפיו את המשמורת.
כך או כך, במקרים שבהם שני בני הזוג (או אולי גורמי רווחה) מדווחים על מסוגלות הורית נמוכה במיוחד מצד האבא - אני חושב שהגיוני שהמשמורת תהיה יותר אצל האם (עם תשלומי מזונות כמובן)
2. אני מסכים איתך לגמרי בסעיף הזה. אני חושב שהנוהג האמריקאי של "מזונות אישה" לא מספיק מפותח בארץ. ראוי לבחון כל עניין לגופו ולראות אילו הקרבות קרייריסטיות עשתה האישה לאורך השנים - ובשל כך צריך לחייב את הגבר בפיצוי לאחר הגירושין.
ובכלל - אני חושב שהדברים האלה צריכים להיות מגובים בהסכמים לפני הנישואין שבו כל צד מצהיר מהן השאיפות שלו - על מה הוא מתחייב ועל מה הוא מוותר. וכמובן להפסיק להתחתן ברבנות השובניסטית ולהפוך את ניהול משק הבית להסכם משותף בין שני בני זוג
סליחה אם קצת גלשתי
GreenMamba
New member
תראה-
בוא נניח שאנחנו לא מסתמכים על מחקרים כוללניים לקביעת החזקה (נניח, שהאמא ברוב המשפחות היא המטפל העיקרי)- אלא הולכים על תיחקור פרטני של כל משפחה ומשפחה.
א. אין לנו דרך להסיק מסקנות לגבי טיפול עתידי אלא על פי הטיפול שניתן בעבר. אם נושא זה משתנה- אפשר לדון שוב בחזקה. אבל ההגיון האנושי, באין לו כלים אחרים- מסיק מסקנות מהעבר ומשליך אותם על העתיד, גם אם התוצאות- במבט רציונלי קר- לא מאוד הגיוניות.
לכן אנחנו מניחים שמי שבגד פעם אחת מועד יותר לבגוד בפעם השניה (למרות שיתכן שבמקרה הפאטני שלו הוא למד את הלקח ולא "יפזול" שוב לעולם), ומי שגנב פעם אחת יגנוב שוב וכו' וכו'.
לכן אין דרך אחרת להסיק מסקנות לגבי העתיד מאשר התנהגויות עבר- אפילו אם התוצאה תשקר, לעיתים.
בקשר למחקר שערכת- אני לא שמעתי על תוצאות כאלו במחקרים אחרים, אבל מאחר והמחקר מערער את חזקת הגיל הרך ואני ממילא לא תומכת בה- לא נתווכח עליו.
 
בקשר ל-2 - יש פה עניין מסובך מאוד של מדידת הפוטנציאל האנושי והסבירות להתממשותו אלמלא היו ילדים- זה עניין מורכב מאוד אבל מה שבטוח- הטענה של בואו נבטל את חזקת הגיל הרך ושכל בן זוג ישלם חצי וחסל- אינה הוגנת (בתנאים החברתיים של היום)
בוא נניח שאנחנו לא מסתמכים על מחקרים כוללניים לקביעת החזקה (נניח, שהאמא ברוב המשפחות היא המטפל העיקרי)- אלא הולכים על תיחקור פרטני של כל משפחה ומשפחה.
א. אין לנו דרך להסיק מסקנות לגבי טיפול עתידי אלא על פי הטיפול שניתן בעבר. אם נושא זה משתנה- אפשר לדון שוב בחזקה. אבל ההגיון האנושי, באין לו כלים אחרים- מסיק מסקנות מהעבר ומשליך אותם על העתיד, גם אם התוצאות- במבט רציונלי קר- לא מאוד הגיוניות.
לכן אנחנו מניחים שמי שבגד פעם אחת מועד יותר לבגוד בפעם השניה (למרות שיתכן שבמקרה הפאטני שלו הוא למד את הלקח ולא "יפזול" שוב לעולם), ומי שגנב פעם אחת יגנוב שוב וכו' וכו'.
לכן אין דרך אחרת להסיק מסקנות לגבי העתיד מאשר התנהגויות עבר- אפילו אם התוצאה תשקר, לעיתים.
בקשר למחקר שערכת- אני לא שמעתי על תוצאות כאלו במחקרים אחרים, אבל מאחר והמחקר מערער את חזקת הגיל הרך ואני ממילא לא תומכת בה- לא נתווכח עליו.
 
בקשר ל-2 - יש פה עניין מסובך מאוד של מדידת הפוטנציאל האנושי והסבירות להתממשותו אלמלא היו ילדים- זה עניין מורכב מאוד אבל מה שבטוח- הטענה של בואו נבטל את חזקת הגיל הרך ושכל בן זוג ישלם חצי וחסל- אינה הוגנת (בתנאים החברתיים של היום)
אנחנו לא תמיד יודעים מה יהיה
אבל אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים שיהיה
http://www.psychology.org.il/עיונים...ל-הרך-והמגמה-לשינויי-החוק-הנוכחי-של-טובת-הילד
וגם
http://www.psychology.org.il/חזקת-הגיל-הרך---פרשנות-בית-המשפט-העליון-סותרת-את-טובת-הילד
מכאן צריכה להיות מערכת חוקים ואכיפה שידאגו למצב הרצוי. למשל, למחוק מהסדרי הראיה (ביטוי איום, בעיני) שהגבר "רשאי" לפגוש את ילדיו, אלא שהוא "חייב" לפגוש את ילדיו. ואם האבא לא עומד בזה - שישלם. והרבה. אבל כבייסליין, צריך לתת לו אפשרות.
אבל אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים שיהיה
http://www.psychology.org.il/עיונים...ל-הרך-והמגמה-לשינויי-החוק-הנוכחי-של-טובת-הילד
וגם
http://www.psychology.org.il/חזקת-הגיל-הרך---פרשנות-בית-המשפט-העליון-סותרת-את-טובת-הילד
מכאן צריכה להיות מערכת חוקים ואכיפה שידאגו למצב הרצוי. למשל, למחוק מהסדרי הראיה (ביטוי איום, בעיני) שהגבר "רשאי" לפגוש את ילדיו, אלא שהוא "חייב" לפגוש את ילדיו. ואם האבא לא עומד בזה - שישלם. והרבה. אבל כבייסליין, צריך לתת לו אפשרות.
GreenMamba
New member
הפלת עלי שני מאמרים...
מודה שאין לי זמן כרגע לקרוא אותם
אבל אני אגיד לך מה דעתי בקצרה-
כל עוד יש מסוגלות הורית שווה בין שני ההורים, צריכה להיות משמורת משותפת. איך לבצע אותה בכפוף להקרבות שעושה בד"כ האישה לטובת הקריירה של הבעל, ומה קורה אם יש שינויים בכושר ההשתכרות של בני הזוג עם השנים ועד כמה הם אמורים להיות קשורים זה לזו (בענייני כספים) לטובת הילדים- זו כבר סוגיה אחרת.
אני אפילו ארחיק ואומר- מאחר ויש ציפיה מגברים לקחת אחריות על הילד למשך כל ימי חייו, משמע ההחלטות לגבי עתידו של הילד אמורות להיות משותפות, מרגע היוודע דבר ההריון. משמע- צריכה להיות גם לאב זכות להשמיע את דברו בנוגע להמשך/הפסקת הריון- גם בניגוד לדעתה של האם. כמובן תוך לקיחה בחשבון שאת המחיר הנפשי והגופני להפסקת/המשך הריון תישא בעיקר האם, וכו'
 
אבל כל הנושא, לטעמי, תקוע מבחינה משפטית שנות דור אחורה.
מודה שאין לי זמן כרגע לקרוא אותם
אבל אני אגיד לך מה דעתי בקצרה-
כל עוד יש מסוגלות הורית שווה בין שני ההורים, צריכה להיות משמורת משותפת. איך לבצע אותה בכפוף להקרבות שעושה בד"כ האישה לטובת הקריירה של הבעל, ומה קורה אם יש שינויים בכושר ההשתכרות של בני הזוג עם השנים ועד כמה הם אמורים להיות קשורים זה לזו (בענייני כספים) לטובת הילדים- זו כבר סוגיה אחרת.
אני אפילו ארחיק ואומר- מאחר ויש ציפיה מגברים לקחת אחריות על הילד למשך כל ימי חייו, משמע ההחלטות לגבי עתידו של הילד אמורות להיות משותפות, מרגע היוודע דבר ההריון. משמע- צריכה להיות גם לאב זכות להשמיע את דברו בנוגע להמשך/הפסקת הריון- גם בניגוד לדעתה של האם. כמובן תוך לקיחה בחשבון שאת המחיר הנפשי והגופני להפסקת/המשך הריון תישא בעיקר האם, וכו'
 
אבל כל הנושא, לטעמי, תקוע מבחינה משפטית שנות דור אחורה.
אוי, בוביק, אתה לא מבין את התרעומת?
"מפחיד היום לדבר עם אישה אפשר ללכת על זה לבית סוהר"
את האמרה הזו פספסת?
זהו?הגיע לפה טרול ,הסיט את כל תשומת אליו למה שמתחשק לו ונגררת?
ממש מפחיד לדבר עם אישה, אבל ספק אם בגין אונסים בכלל מרצים מאסר.
מערכת המשפט מצדדת בנשים אה? להיכלא כי מדברים עם אישה?
פתטי.
"מפחיד היום לדבר עם אישה אפשר ללכת על זה לבית סוהר"
את האמרה הזו פספסת?
זהו?הגיע לפה טרול ,הסיט את כל תשומת אליו למה שמתחשק לו ונגררת?
ממש מפחיד לדבר עם אישה, אבל ספק אם בגין אונסים בכלל מרצים מאסר.
מערכת המשפט מצדדת בנשים אה? להיכלא כי מדברים עם אישה?
פתטי.
היו כאן פמיניסטיות שטענו שטוב שגברים יחשבו כך
כי כך הם יזהרו.
ואגב, מה שכתבתי לא נובע מדעתי אלא מהאופן שבו הבנתי את עמדתה של קאטצ'ט.
לדעתי יש חוסר אמון במערכת המשפט שבא לידי ביטוי בחשש של אנשים באשר הם (גברים ונשים כאחד) שלא יעשה איתם צדק.
רואים את זה גם בכל הדוגמאות שהבאתם בדיון בעניין יחס מערכת המשפט למתלוננות על אונס והטרדות מיניות. ורואים את זה גם בפסיקה המפורסמת של השופטת עדנה ארבל לא להעניש מתלוננות תלונות שווא - דבר שהפך את תלונות השווא לנורמה בהליכי גירושין.
מן הסתם ראוי לתת תשומת לב רבה יותר לבעיה הראשונה במסגרת פורום פמיניזם, אבל זה לא אומר שהבעיה השניה לא קיימת. ובלאו הכי את זו שהכנסת את הטיעון הזה לדיון בפורום, אז אל תהי מופתעת שמתייחסים לזה.
כי כך הם יזהרו.
ואגב, מה שכתבתי לא נובע מדעתי אלא מהאופן שבו הבנתי את עמדתה של קאטצ'ט.
לדעתי יש חוסר אמון במערכת המשפט שבא לידי ביטוי בחשש של אנשים באשר הם (גברים ונשים כאחד) שלא יעשה איתם צדק.
רואים את זה גם בכל הדוגמאות שהבאתם בדיון בעניין יחס מערכת המשפט למתלוננות על אונס והטרדות מיניות. ורואים את זה גם בפסיקה המפורסמת של השופטת עדנה ארבל לא להעניש מתלוננות תלונות שווא - דבר שהפך את תלונות השווא לנורמה בהליכי גירושין.
מן הסתם ראוי לתת תשומת לב רבה יותר לבעיה הראשונה במסגרת פורום פמיניזם, אבל זה לא אומר שהבעיה השניה לא קיימת. ובלאו הכי את זו שהכנסת את הטיעון הזה לדיון בפורום, אז אל תהי מופתעת שמתייחסים לזה.
אתה צודק. אולי יזהרו. אבל יפחדו לשבת בכלא? אבסורד
מקווה שיהיה ברור ולא אצטרך לחזור על עצמי. כניסה לכלא אינה גזרה שניתנת אפילו על סעיפים חמורים יותר במדרג עבירות המין, כך שהקשקוש הקנטרני של פחד מעונש מאסר על "לדבר עם אישה" הוא נואל וראוי לבוז (מצליח לעקוב? אוקיי) שנית- הצגת אמת הפוכה שהגברים הם שחוששים ומתכווצים מפחד בסביבת אישה -זה טמטום ורוע בלתי נסבל ומפה פרצה התרעומת. אז תירגע- לא התנהגתי מופתעת מהתייחסות לבעיה אחרת (מה קשור בכלל) כן הופתעתי מהבעיה שלך להפנים וניסיתי לחדד לך את סיבת ההתרעמות, כאמור כי טענת שאינך מבין.
מקווה שיהיה ברור ולא אצטרך לחזור על עצמי. כניסה לכלא אינה גזרה שניתנת אפילו על סעיפים חמורים יותר במדרג עבירות המין, כך שהקשקוש הקנטרני של פחד מעונש מאסר על "לדבר עם אישה" הוא נואל וראוי לבוז (מצליח לעקוב? אוקיי) שנית- הצגת אמת הפוכה שהגברים הם שחוששים ומתכווצים מפחד בסביבת אישה -זה טמטום ורוע בלתי נסבל ומפה פרצה התרעומת. אז תירגע- לא התנהגתי מופתעת מהתייחסות לבעיה אחרת (מה קשור בכלל) כן הופתעתי מהבעיה שלך להפנים וניסיתי לחדד לך את סיבת ההתרעמות, כאמור כי טענת שאינך מבין.
GreenMamba
New member
את מי השמצתי? קשקשן. טפל ברגשי נחיתות אם יש לך
סיים את הדיון ולך. אניח את דברי בפעם האחרונה בשביל קוראים אחרים, לא בשבילך.
אז אכן פחד הגברים עצום וחובק עולם. אין לזלזל בפחד המשתק גברים יומיומית מפני מתלוננות המקיפות אותם מכל כיוון ומחכות להם מעבר לכל פינה חשוכה..
לפחות מנחמת העובדה שגברים לא חוששים להתעמת מול מתלוננות, בל נזכיר בתור השוואה את חוסר הרצון עד רצון לבטל תלונות על אונס כשאישה צריכה להתעמת מול האנס.
 
העלאתו של מצג השווא כאילו הגברים מסתובבים מבועתים מפחד לשחרר מילה לעבר אישה ולה החופש להתהלך בשקט ובביטחון הוא מגוחך, מרושע וראוי להישטף אל תוך הביוב. בשבילי הנקודה העיקרית בדיון הוא הכעס וחוסר האונים של נשים שפשוט לא מצליחות לעורר מודעות למצבן והתקרבות הנסיגה לימים ה"טובים" עבור הגבר בהם כשאישה התלוננה ההנחה האוטומטית היתה שהיא בטח מגזימה או משקרת. רוב הגברים לא מוכנים בשום אופן להיכנס לדיון על מציאות חייהם של גברים לעומת נשים אבל הם כן מוכנים לקבוע חד צדדית שחוק למניעת הטרדה עושה את מציאות חייהם אומללה יותר מזו של נשים.
 
 
סיים את הדיון ולך. אניח את דברי בפעם האחרונה בשביל קוראים אחרים, לא בשבילך.
אז אכן פחד הגברים עצום וחובק עולם. אין לזלזל בפחד המשתק גברים יומיומית מפני מתלוננות המקיפות אותם מכל כיוון ומחכות להם מעבר לכל פינה חשוכה..
לפחות מנחמת העובדה שגברים לא חוששים להתעמת מול מתלוננות, בל נזכיר בתור השוואה את חוסר הרצון עד רצון לבטל תלונות על אונס כשאישה צריכה להתעמת מול האנס.
 
העלאתו של מצג השווא כאילו הגברים מסתובבים מבועתים מפחד לשחרר מילה לעבר אישה ולה החופש להתהלך בשקט ובביטחון הוא מגוחך, מרושע וראוי להישטף אל תוך הביוב. בשבילי הנקודה העיקרית בדיון הוא הכעס וחוסר האונים של נשים שפשוט לא מצליחות לעורר מודעות למצבן והתקרבות הנסיגה לימים ה"טובים" עבור הגבר בהם כשאישה התלוננה ההנחה האוטומטית היתה שהיא בטח מגזימה או משקרת. רוב הגברים לא מוכנים בשום אופן להיכנס לדיון על מציאות חייהם של גברים לעומת נשים אבל הם כן מוכנים לקבוע חד צדדית שחוק למניעת הטרדה עושה את מציאות חייהם אומללה יותר מזו של נשים.
 
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.