קופיפה טובעת
New member
בוקר...
אני לא יודעת מה יהיה איתי.
היו לי ימים של עליה מסוימת, פשוט כי מצאתי את עצמי עסוקה יותר ופחות בבית, זה תמיד עובד לטובה (בהנחה שהעיסוקים הם לא לימודים נטו כי זה דווקא טריגר בשבילי).
והנה שוב... שוב חייבת לישון כל היום ולא מסוגלת לתפקד.
שוב מגיעות ההאשמות וההלקאות העצמיות ונדמה כאילו זה בצדק, כי למשל בציונים בלימודים אני שוב לא מפגיזה בלשון המעטה...
יש לי מלא עבודות להגשה באופן כמעט מיידי שלא התחלתי.
והתחושה הכללית היא גם שאני לא מסוגלת לכלום, בעיקר בלימודים.
הפסקתי את הכדורים שלי לפני לפחות שבוע ומצב השינה שלי בהתאם, נרדמת מאוחר יותר ומתעוררת המון בלילה.
אבל זה הולך בסדר עם הסדר יום שלי.
עד אתמול לא הבחנתי בכלל איך השינה הבעייתית שלי מפריעה לי ורק מאתמול אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות משהו אחר שלא כולל שהייה במיטה אלא אם כן מדובר באוכל, שזה המפלט הכי טוב תמיד.
אפילו עבדתי החודש קצת יותר מהחודש שעבר וגם זה שלפניו (נראה לי כבר חודשיים עבדתי רק 4 משמרות בחודש, רק ביום שבת) אז זה טוב.
כי למרות שלרוב קוראים לי כי הם נתקעים, ראיתי את הנתוני מכירות שלי ביחס לאחרות בעבודה ואני במצב טוב.
גם עשיתי כמה משמרות על תקן משהו שאני לא עושה בכלל ועמדתי בזה בגבורה ואפילו קיבלתי משמרת מלבד שבת בשבוע הבא שגם כוללת את העבודה הזו.
ובמקום להרגיש שכן סומכים עלי, אני מרגישה רק כמה שאני גרועה שלא יודעת כלום.
אפילו לא הייתי גאה בעצמי מספיק על ששרדתי אתמול טיפול שיניים כואב.
זה בלתי אפשרי לגרור את התואר עם הכשלונות האלה.
אני כן רוצה להצליח, לפחות קצת יותר אבל אין לי כוחות.
ועוד שבוע בדיוק יש לי יום הולדת 24.
זה היום שאני הכי הכי הכי שונאת! זה מכניס אותי תמיד לדכאון ואני תמיד בוכה בו.
שלא יגיע! שלא יגיע! שלא יגיע!
ומה עוד? ביטוח לאומי שלחו לי חוב של 900 שקל שלא ברור על מה הוא צץ.
אני לא אשלם אותו כי אין לי איך ולא יהיה גם במשכורת. האמת שאין לי איך לגמור את החודש הפעם... :/
וביום חמישי יש לי הצגה.
זה משהו שאמור למלא אותי ובמקום זה אני נכנעת לחוסר כוח ולחוסר חשק.
עושה את זה כי צריך. עוד הצגה...
לא מצליחה להנות מזה.
אני לא יודעת מה יהיה איתי.
היו לי ימים של עליה מסוימת, פשוט כי מצאתי את עצמי עסוקה יותר ופחות בבית, זה תמיד עובד לטובה (בהנחה שהעיסוקים הם לא לימודים נטו כי זה דווקא טריגר בשבילי).
והנה שוב... שוב חייבת לישון כל היום ולא מסוגלת לתפקד.
שוב מגיעות ההאשמות וההלקאות העצמיות ונדמה כאילו זה בצדק, כי למשל בציונים בלימודים אני שוב לא מפגיזה בלשון המעטה...
יש לי מלא עבודות להגשה באופן כמעט מיידי שלא התחלתי.
והתחושה הכללית היא גם שאני לא מסוגלת לכלום, בעיקר בלימודים.
הפסקתי את הכדורים שלי לפני לפחות שבוע ומצב השינה שלי בהתאם, נרדמת מאוחר יותר ומתעוררת המון בלילה.
אבל זה הולך בסדר עם הסדר יום שלי.
עד אתמול לא הבחנתי בכלל איך השינה הבעייתית שלי מפריעה לי ורק מאתמול אני מרגישה שאני לא מסוגלת לעשות משהו אחר שלא כולל שהייה במיטה אלא אם כן מדובר באוכל, שזה המפלט הכי טוב תמיד.
אפילו עבדתי החודש קצת יותר מהחודש שעבר וגם זה שלפניו (נראה לי כבר חודשיים עבדתי רק 4 משמרות בחודש, רק ביום שבת) אז זה טוב.
כי למרות שלרוב קוראים לי כי הם נתקעים, ראיתי את הנתוני מכירות שלי ביחס לאחרות בעבודה ואני במצב טוב.
גם עשיתי כמה משמרות על תקן משהו שאני לא עושה בכלל ועמדתי בזה בגבורה ואפילו קיבלתי משמרת מלבד שבת בשבוע הבא שגם כוללת את העבודה הזו.
ובמקום להרגיש שכן סומכים עלי, אני מרגישה רק כמה שאני גרועה שלא יודעת כלום.
אפילו לא הייתי גאה בעצמי מספיק על ששרדתי אתמול טיפול שיניים כואב.
זה בלתי אפשרי לגרור את התואר עם הכשלונות האלה.
אני כן רוצה להצליח, לפחות קצת יותר אבל אין לי כוחות.
ועוד שבוע בדיוק יש לי יום הולדת 24.
זה היום שאני הכי הכי הכי שונאת! זה מכניס אותי תמיד לדכאון ואני תמיד בוכה בו.
שלא יגיע! שלא יגיע! שלא יגיע!
ומה עוד? ביטוח לאומי שלחו לי חוב של 900 שקל שלא ברור על מה הוא צץ.
אני לא אשלם אותו כי אין לי איך ולא יהיה גם במשכורת. האמת שאין לי איך לגמור את החודש הפעם... :/
וביום חמישי יש לי הצגה.
זה משהו שאמור למלא אותי ובמקום זה אני נכנעת לחוסר כוח ולחוסר חשק.
עושה את זה כי צריך. עוד הצגה...
לא מצליחה להנות מזה.
