בוקר....../images/Emo5.gif
יושבת לי מול הטלוויזיה...אבל לא באמת מסתכלת. מן בהייה מוזרה כזאת... הראש שלי במקום אחר. זכרונות. כל מיני תמונות מלפני כמה חודשים. רזון...משום מה זה גרם לי לחוש עדינה יותר...שברירית יותר. ואהבתי את זה. ארוחת בוקר. כאילו כלום. אוכלת...נחנקת מכל ביס. כמו תמיד. רק לא להקיא...חושבת לעצמי...הבטחת לעצמך שזהו. אז הבטחתי, אז מה? אני לא עומדת הרי בהבטחות שלי... ממשיכה לאכול...ממשיכה להחנק. מחכה שהתחושה של הגועל תפוג... זה בסדר, אני מנסה להרגיע את עצמי. כבר חודשיים של אכילה מסודרת, בלי הקאות, את מכירה את המחנק- זה יעבור. שירותים. יושבת שם...סתם ככה. לא מקיאה...מנסה לשלוט. אבל הגועל...הכל כל כך מגעיל. וזה לא עובר... מתחילה להתבונן בכפות ידיים שלי. צלקות...חתכים ישנים... כמו החיים שלי. זה לא עובר... זה גם לא יעבור... נדמה לי...
יושבת לי מול הטלוויזיה...אבל לא באמת מסתכלת. מן בהייה מוזרה כזאת... הראש שלי במקום אחר. זכרונות. כל מיני תמונות מלפני כמה חודשים. רזון...משום מה זה גרם לי לחוש עדינה יותר...שברירית יותר. ואהבתי את זה. ארוחת בוקר. כאילו כלום. אוכלת...נחנקת מכל ביס. כמו תמיד. רק לא להקיא...חושבת לעצמי...הבטחת לעצמך שזהו. אז הבטחתי, אז מה? אני לא עומדת הרי בהבטחות שלי... ממשיכה לאכול...ממשיכה להחנק. מחכה שהתחושה של הגועל תפוג... זה בסדר, אני מנסה להרגיע את עצמי. כבר חודשיים של אכילה מסודרת, בלי הקאות, את מכירה את המחנק- זה יעבור. שירותים. יושבת שם...סתם ככה. לא מקיאה...מנסה לשלוט. אבל הגועל...הכל כל כך מגעיל. וזה לא עובר... מתחילה להתבונן בכפות ידיים שלי. צלקות...חתכים ישנים... כמו החיים שלי. זה לא עובר... זה גם לא יעבור... נדמה לי...