אני מתוסכלת
אני יודעת שלא שיתפתי אתכן מזמן מה קורה, אני פשוט במערבולת רגשות,כל כך כועסת,לא מבינה איך נותנים ל"ילדים קטנים" להיות מפקדי פלוגות בצבא. אנסה לעשות קצת סדר- אבל זה הולך להיות קצת ארוך כי אני כל כך "מלאה":
כפי שאתן זוכרות שבי וחבר שלו שוחררו ביום חמישי לאחר לחצים גדולים בגלל באמפטיגו. כשהגיע הביתה קיבל טלפון מהמפק"צ להיות בכוננות לקריאה שלו. אבל בכל מקרה ביום חמישי אמרו להם לחזור ביום ראשון. בקיצור כל השבת שבי ניסה להשיג את המפק"צ אבל הוא לא ענה לו, ובנתיים הפלוגה ירדה דרומה.כשלא ידע מה הולך ביום ראשון איל הציע שאתקשר למ"פ לשאול כי המפק"צ לא זמין. התקשרתי והוא ענה לי בכעס ששבי נשאר בבית עד שיבריא ואחר כך יצור קשר עם המפק"צ. בכל הסופ"ש מרחתי לו משחה וחיטינו את הפצעים ואכן היה שיפור ניכר, וכמובן שבשעת מלחמה לא עושים חשבון.
בקיצור ביום ראשון בבוקר שבי והחבר נסעו לבסיס ששם שהתה הפלוגה, כשהיגיעו התברר שהם ירדו כבר לשטח,אבל חוזרים בערב להתארגנות, בקיצור המ"פ והמפק"צ לא עלו איתם לבסיס, אבל הסמל והסמ"פ כן. שבי והחבר ראו רופא בבסיס שאמר שהם עדיין לא בריאים לגמרי אבל כשירים.
בקיצור המ"פ נתן הוראה שהם לא יורדים לשטח, הוא לא מוכן שהם יהיו עם שאר הפלוגה, כל הסגל כולל הסמ"פ חושבים שהם צריכים להצטרף אבל הוא עושה להם ברוגז.. כמו ילד קטן.
בקיצור אנחנו מתוסכלים מזה ששבי שבוז לגמרי, ולא יודעים מה לעשות...איך אפשר לנער את המ"פ הזה שיבין שזאת מלחמה ולא גן ילדים....
כל כך בא לי להתלונן עליו על כל המחדלים שהיו איתו, אבל אני יודעת שזה יפגע בשבי...
מה עושים?????