בוקר קשה

  • פותח הנושא vicz
  • פורסם בתאריך

vicz

New member
בוקר קשה

שבוע קשה. רציתי לדבר עם מישהו ולא מצאתי עם מי. בפורומים שאני נמצאת בהם בדר"כ ההודעה הזאת לא במקום. אולי פה. מתנצלת אם זה לא המקום. אני בת 24. באה ממשפחה חד הורית. מאוד קשורה לבית. מרגישה בו בטוח. לפני כחצי שנה סיימתי את הלימודים. לא מצאתי עבודה בעירי אז נאלצתי לעבור למרכז. חבר שלי מזה כמה שנים עבר איתי. שכרנו דירה. בסופ"שים אני עדיין חוזרת הביתה. השבוע הייתה שיחה רצינית מאוד ביני לבין החבר שלי. על כך שאני מרוחקת ומסוגרת ולא רואה חתונה וילדים באופק, אם בכלל. יש בזה הרבה אמת. אני אדם מתבודד מטבעי. אני אוהבת להיות לבד ומצליחה לנוח באמת רק כשאני לבד. אני עובדת קשה ושעות רבות, חוזרת עייפה ואכן לרוב אין לי כוח. ובסופי שבוע אני חייבת לנסוע הביתה ל"טעינה". ואכן כרגע אני לא רואה חתונה וילדים עבור עצמי. בעיקר בגלל שאני חושבת שלגדל ילדים זו אחראיות גדולה. נפגעתי רבות כשהייתי ילדה. אני לא בטוחה שאוכל להקנות לילד את הסביבה שאני חושבת מגיעה לכל ילד, את הביטחון, את האיזון, את התשומת לב, את תמיכה והחוכמה שצריכה להיות לכל אם ראויה. אבל העניין אפילו לא בזה. כשאימי התקשרה אליי יום למחרת השיחה היא שמעה שהקול שלי שונה. היא התעקשה לדעת למה ואני הייתי טיפשה מספיק לספר לה שיש לנו בעיות. אתמול כשחזרתי הביתה היא פגשה אותי כועסת ודרשה לדעת מה קורה. סיפרתי לה. שוב, בטפשותי. והיא.... כעסה. ממש ככה. היא כעסה עליי כי יש לי בעיות בזוגיות. היא אמרה שיש להקריב קורבנות למען זוגיות ואני אף פעם לא מוכנה להקריב דבר. (שזה ממש לא נכון, הקרבתי המון בשביל הלימודים והעבודה, כדי לפרנס את עצמי ולחיות בכבוד). היא אמרה שאני לא צריכה לחזור הביתה בסופי שבוע. כשאמרתי לה שיש לי צורך לחזור הביתה. היא התעצבנה ואמרה שאם כך, אני תמיד אהיה לבד. תמיד אגור לבד. אמרתי לה שמקסימום אני אגור איתה והתשובה הייתה "לא, תודה". כבר אז זה היה כמו סכין בלב. היא הוסיפה שהיא לא רואה פתרון לבעיות שלי ושהזוגיות שלי נידונה לכישלון. בבוקר היא התעוררה ומצאה אותי לומדת לתיאוריה. "נראה לך שתוכלי לגור כאן ולנסוע כל יום לעבודה במרכז" - היא צחקה - "את טיפשה". יש לציין שאמא שלי בדרך כלל לא מתנהגת ככה. נכון שהיא לא האמא הכי מאוזנת, הכי קשובה, הכי פתוחה והכי תומכת. אבל בדר"כ היא מתנהגת בצורה סבירה. מנסה לעזור. מנסה להגיד משהו מנחם. הפתיעה אותי המתקפה, במיוחד כשהייתי במצב כל כך שביר ופגוע. מאז אני יושבת בחדרי ושומעת את אמא שלי נסערת בחוץ. אני מנחשת את פשר הדברים. היא רוצה לסדר את החיים שלה ואני מפריעה. אני אפריע אם אחזור לגור בבית. ואני מקנאה. מקנאה בחברים שלי שיש להם שני הורים. שגם כשהם עוזבים את הבית עדיין נותר להם מקום מבטחים כלשהו. מקום רך ליפול עליו, ונופלים לא מעט בחיים. כל שבוע אני עלולה לחזור לבית ולמצוא שיש בו אדם זר ולי אין מקום יותר. לא יודעת לאיזה תגובה בדיוק אני מצפה, פשוט היה לי חשוב להוציא את זה. תודה אם מישהו קרא עד הסוף.
 

אביבקיץ

New member
../images/Emo24.gif

אני לא מכירה את אמא שלך, ולא יודעת ממה התגובה שלה נובעת. עד היום, היא אף פעם לא אמרה שאת לא מוזמנת לסופי שבוע, נכון? אז נראה לי שהבעיה היא לא שאת מפריעה לה, אלא שהיא עצובה. היו לה חלומות לגבייך, והיא התאכזבה. יש הורים שעבורם ההודעה "לא אתחתן בקרוב" היא מכה קשה. היא לא מאוזנת ולא קשובה ולכן במקום לבטא את עצמה - היא חושבת שאם היא תתקוף אותך זה יעזור במשהו. את נשמעת עייפה וחסרת אנרגיות, וזה חבל. תשקלי קבלת עזרה פסיכולוגית. מישהי שתעזור לך לאזור כוחות. לגבי הזוגיות - אם בסופי שבוע את צריכה את אמא, והשהות עם בן זוגך לא מביאה את הטעינה שאת זקוקה לה - אולי הוא לא בן הזוג המתאים? זה שאת לא רואה חתונה באופק - לא נורא. את צעירה. יש זמן. אבל את צריכה לעשות משהו כדי לא להיתקע במצב שאת נמצאת בו עכשו. ושוב - אני מציעה עזרה מקצועית. מישהי שתזור לך לעשות סדר בעיניינים ולהבין מה את רוצה.
 

vicz

New member
תודה ../images/Emo201.gif

תודה על העיצות. לגבי הזוגיות - הבעיה היא לא בבן זוג, הבעיה היא בצורך להיות לבד. אני לא חוזרת הביתה לאמא. אני חוזרת הביתה לשקט. לחדר שבו אוכל לסגור את הדלת ולהיות לבד. וגם לראות את סבתא שלי. אני בהחלט לא מצטערת שאין חתונה באופק. אני מצטערת שבגלל שאין חתונה באופק אני מאבדת גם את בן הזוג וגם את תמיכת אימי. לגבי עזרה מקצועית - אין סיכוי של ממש. אני לא מרגישה בנוח. אני חושבת שעיצות טובות באות מאנשים שמכירים אותך טוב ושאכפת להם ולא מאדם מקצועי. אני רוצה להודות לך. עודדת אותי קצת וזה ממש חשוב לי. שיהיה לך סוף שבוע נעים.
 
תגובה קצת שונה

אני מסכימה עם אביבקיץ-אולי את לא צריכה להיות עם הבחור הזה, כי בעצם הוא לא מספק לך את השקט והשלווה שאת מחפשת בסופ"ש... ואם אמרת שאת צריכה להיות לבד, איך את לבד בבית של אמא? מציעה לך לנסות לשכור דירה לבד.... (או שותפים/ות) ולחשוב טוב טוב על הקשר שלך עם הבחור ואני גם חושבת שבגיל 24 אין לאן למהר ואת צודקת בזה שקודם צריך שיהיה בסיס וסביבה טובה לילד וכו'..
בהצלחה
 

vicz

New member
להיות או לא להיות (עם הבחור)

בבית של אמא שלי אני לבד פיזית. יש לי את החדר שלי שאני נכנסת אליו וסוגרת את הדלת. אני מתעסקת בכל מיני תחביבים אהובים, משלימה פרקים של סדרות אהובות ואני מרגישה שעולם עצר מלכת. אולי אני יצור מוזר, אבל זה מה שעושה לי. מצד שני הבחור מדהים, אני אוהבת אותו מאוד, יש בינינו קשר מיוחד שלפעמים אפילו לא מצריך מילים. הבעיה שלו היא שאני כלל לא יודעת אם אי פעם ארצה להתחתן או להביא ילדים. הוא רוצה שאתן לו תשובה ואני לא יכולה לשקר כי אני באמת באמת לא יודעת.
 
אל תשקרי לו - ואל תשקרי לעצמך.

את צריכה לעשות ויתור - או על הזוגיות או להפוך לאמא בניגוד לרצונך. תחשבי היטב לפני ההחלטה. זה לא קל.
 

ענתר

New member
נראה שאת צריכה ../images/Emo24.gif

נראה שאת בסערה. והכל מתערבב, והכל מעיק. את בגיל של בכורתי,שאני מאוד אוהבת אותה, והינה בביקור האחרון שלה בבית, גם רבנו. ואולי על דברים קצת דומים. לא הכל ורוד גם בבתים לא חד הוריים, ולאת תמיד יש שם מקום לילד, ולא לילד הבוגר. לקנא בדברים אחרים,לא מקדם אותך בכלום. אמך נסערת לדעתי, כי שמת מראה מולה. בעצם בלי משים אמרת לה, שהייתה לך ילדות גרועהבאשמתה. יתכן שהיא לא התחתנה בגלל תכונות אופי דומות לשלך, שהיא לא התפשרה, ורואה אותך על מסלול חיים כמו שלה. לגבי החבר, לא כתבת בן כמה הוא, ומדוע דוחק בו נושא החתונה. אם הוא חבר אוהב ותומך,את יכולה להגיד לו שאת כן רואה בו את אבי ילדייך, אך לא כרגע. אם את לא רואה את האפשרות הזו, אז הוא צודק. ואני לא מדברת כרגע על הנושא מתי הזמן להביא ילדים, ועד כמה צריך להיות מוכנים מבחינה כלכלית. לגבי הצורך להיות לבד לפעמים,זו לא הבעיה רק שלך, אנשים רבים זקוקים לכך וכל אחד מסיבות שלו. אז צריכה למצוא את הדרך עם החבר שלך, בדיוק כמו שמצאת להיות לבד עם אמך. ובכלל, כדאי שתפני לעזרה, כל אחד צריך לפעמים לסדר את הרגשות והמחשבות. אולי תוכלי לקבל עזרה בכך. דרך אגב, גם בתי בת ה 24 ממש לא חושבת על ילדים עכשיו. ומאיימת עלי שלא אבנה עליה להיות סבתה
 

vicz

New member
את צודקת בהרבה דברים

לגבי כך שאולי אמא שלי רואה את עצמה במראה ובעצם כועסת על עצמה. עם זאת, אני עדיין חושבת שהיא הייתה צריכה לרסן את עצמה בתגובות שלה לנוכח העובדה שאני נמצאת במצב לא פשוט גם כך. חבר שלי בן 25. והוא רוצה להתחתן בשנים הקרובות. שזה די טבעי ומובן מבחינתי. הוא רוצה להיות אבא צעיר יחסית. הוא חבר אוהב ותומך. וגם אהוב. אדם מדהים שאני לא מתארת את חיי בלעדיו. עם זאת, אני לא יכולה להגיד שאני רואה בו את אבי ילדיי מהסיבה הפשוטה שאני לא רואה בעצמי את אם ילדיי. אני יודעת שכרגע אני לא מרגישה כשירה או מוכנה להביא ילד לעולם ואני לא יכולה להבטיח לו שאי פעם אהיה. ולא רוצה לאבד אותו (אני מאוד אוהבת אותו) כי מה אם כן. ולא רוצה להרוס את החיים שלו (שוב, כי אני מאוד אוהבת אותו) כי מה אם לא. סערה היא המונח הנכון אני מניחה. פעם, לפני לא כל כך הרבה שנים, לנהגתי לאיים על אמא שלי שהיא תהיה סבתא ל-4, והיא לא הייתה מרוצה. עכשיו אני "מאיימת" עליה שלא תהיה סבתא והיא שוב לא מרוצה. לא קל.
 

ענתר

New member
י ש לךחבר נהדר

אזאומרים לו את האמת: "לא הייתי רוצה לעשות ילד עם משהו אחר, אני מפחדת מהנושא תעזור לי". גברים אוהבים להיות אבירים על סוס לבן. ובטח יעזור לך אם הוא כה נהדר כפי שאת מספרת. דרך אגב מי יכול להבטיח הבטחות כאלו? כלומר להיות כשירה להיות אם? את רואה שהרבה לא כשירים הופכים להיות הורים. החבר שךףצודק שרוצה להיות אב צעיר, אבל הוא לא מדבר על היום. תפסיקי לדאוג כל כך קדימה. זה לא תורם. אבלכן,תלכי לעזרה
 
אל תילחצי . תסבירי לחבר שלך שהוא יקר לך מאוד

אבל את לא מרגישה רצון להיות אם כרגע. זה יכול להתשנות ויכול גם לא. זוגיות כוללת בתוכה הרבה רבדים - תחשבו יחד אם מתאים לכם להמשיך לחיות כמו עכשיו - אם כן - ניפלא. אם לא -אולי לעשות חושבים שוב על הקשר. אי אפשר לאחוז בקשר בשני קצוותיו-גם להיות מאוהבים ולרצות לחיות ביחד וגם לוותר על משהו כל כך מהותי - הוא על ילדים ואת על הרצון לא להפוך לאמא בשלב הזה של חייך. ולגבי אמא שלך - נו... גם לי יש אמא מסובכת ומסבכת. למדתי להחליט על חיי ועל העצמי - בלי קשר למה היא מרגישה /חושבת/רוצה/מתכננת. זה פתר לי הרבה בעיות עם עצמי ואיתה.
 

ספיישיל

New member
../images/Emo24.gif../images/Emo201.gif

קשה לי אישית לקרוא את מה שאת כותבת.אז אולי אאזור אומץ ואקרא אח"כ(תסלחי לי ,כן?) אני גם אמא חד הורית לבת יחידה. יחסנו לפעמים הכי טובים שיש ולפעמים היא מתנערת ממני או אני ממנה. מפחיד אותי שיחסנו עלולים לעלות לשירטון כזה יום מן הימים.
 

vicz

New member
../images/Emo24.gif

רציתי לעודד ולחזק אותך. אני יודעת היטב כמה זה קשה להיות אמא חד-הורית. בעיני רוב האמהות החד-הוריות עושות מעשי גבורה יומיומיים. מירוץ נגד הזמן, התקציב והיכולת האנושית. בין כל שני אנשים יש רגעים שבהם יש צורך להתרחק. במקרה שלי ושל אמא שלי, העניין הוא באופי הלא פשוט שלי ובאופי הלא פשוט שלה. מאחלת לך ולבתך סופ"ש נעים
 

pf26

New member
אמא שלך נסערת כי היא אוהבת אותך ודואגת לך

בלי להכיר אותה או אותך, אני בטוחה שהקולות שאת שומעת מבחוץ הם קולות מצוקה, כי קשה לה שקשה לך, ולא כי היא רוצה לראות אותך מחוץ לבית. כל גוזל צריך בסופו של דבר לפרוש כנפיים ולעוף לקן משל עצמו. זה הדבר הכי טבעי בעולם, וזה שאמא שלך מאחלת לך למצוא את המקום הפרטי שלך, לא אומר שהיא לא רוצה אותך בבית. אין סתירה בין שני הדברים. אני רוצה להוסיף משהו אישי: ביתי בת 20, יוצאת עם אותו בחור כבר 4 שנים. הוא חמד של בחור והפך לבן בית אצלנו. בקרוב שניהם משתחררים מהצבא והתכנית שלהם היא להמשיך להתגורר כל אחד בבית ההורים שנה או שנתיים,עד שיצליחו לחסוך כסף. כשהיא סיפרה לי על זה די התנגדתי, אמרתי שאני חושבת שאחרי 4 שנות חברות, הגיע הזמן שיבדקו חיים משותפים ויראו אם זה בכלל מתאים להם. התגובה הראשונה של הבת שלי היתה "את לא רוצה אותי בבית? את חושבת איך לגרש אותי מפה?". האמת היא שאני מוכנה שתמשיך להתגורר אצלי עד 120, אבל אני לא חושבת שזה יהיה טוב עבורה. אני דרך אגב נשואה ובעלי חושב בדיוק כמוני. אז את רואה, זה לא קורה רק במשפחות חד הוריות.
 

אום נטע

New member
../images/Emo201.gif אמא שלך תוקפת מתוך פחד

משום שלה לא היתה זוגיות, היא כנראה פוחדת שגם את 'תיתקעי' בלי זוגיות. תקיפות כאלה באות מתוך הכאב הפנימי שלה על עצמה ועל היחסים שלה שלא צלחו. היא רואה אותך עם אותם הקשיים, שבטח יש לה חלק לא מבוטל בהם, ופוחדת. אולי מתוך דאגה לעתידך, אבל בטח מהכורח להכיר באחריות שלה לקשיים שלך בזוגיות. ומתוך הפחד הזה היא תוקפת אותך. המלצתי - תטפלי בקשיי הזוגיות שלך אם את מרגישה שזה חשוב לך. שיפור ישתקף גם ביחסייך עם אמך. אפשרות נוספת היא לטפל ביחסייך עם אמך - וזה ישתקף גם בשיפור היחסים עם בן זוגך. בהצלחה!
 
למעלה