כי ככה גודלת וחונכת..שיש דבר כזה. נסי לצאת רגע ולחשוב באמת, מתי נתקלת בשנות חייך באיזשהו סימן או ארוע שהראה שהוא קיים. אולי במקרה הוא קיבל דום לב לפני כמה עשרות שנים, ואף אחד עוד לא גילה את זה???
זה נכון ששני הפלגים אוכלים את אותו החרא מאותה הכפית...אבל מה...הטעם הוא שונה. לנו (החילוניים) זה מריח כמו חרא ו"טעים" כמו חרא... עבורם (הדתיים, המאמינים)...זה חרא בטעם של עוד...כי יש להם אמונה בלב והאמונה הזו מובילה אותם למחשבה שזהו חרא טעים שכדאי לאכול אותו כדי שיגיע עתיד טוב יותר... יש איזו עוגיה טובה ליד החרא?
ביום אחר שגם היה פיגוע...כמה מהר אנחנו חוזרים לשיגרה...כמה מהר אנחנו עוברים הלאה...איך כהו רגשותינו....זה לא שאני לא כואבת עבור המשפחות...הפצועים...אבל יש משהו ברוטינה החוזרת ונישנת של הפיגועים, כבר "מתרגלים" לזה....