עם זה אני מסכימה
אם אקח לדוגמא את עצמי,
אז הרי אני מחוברת לדת למרות שאני לא מקיימת אפילו לא מצווה אחת.
אתמול ישבתי עם הקטנים ואכלנו צהריים. פתאום הגדול שואל אותי: סבתא את מאמינה באלוהים?
עניתי: כן.
הקטן הסתכל עליי ואמר: אני לא מאמין באלוהים!!
שאלתי אותו, למה הוא לא מאמין באלוהים? מה הוא כבר יודע על אלוהים בכלל שגורם לו להחליט שהוא לא מאמין בו?
כמובן שהוא לא ממש ידע לענות על השאלה שלי, אלא ניסה להסביר בדרכו הילדותית, שאם יש אלוהים, אז מי בכלל הוליד את האלוהים?
אחיו הגדול אמר שהוא כן מאמין באלוהים כי הוא לומד עכשיו מדעים והוא לומד על המפץ הגדול, על החלל, על החורים השחורים, הוא לומד על היקום ועל הסדר או אי הסדר שיש בו, וכל זה גורם לו לחשוב שיש אלוהים.
אז הילד בן 11 חושב שיש אלוהים. הילד בן ה-8 חושב שאין אלוהים, וכל זה לא קשור בכלל לעובדה שאנחנו לא דתיים, לא ממלאים אחרי חוקי הדת ולא שומרים מצוות.
הילדים מאוד אוהבים כשהאבא האתיאיסט שלהם עושה קידוש ביום שישי ומאוד אוהבים את ליל הסדר ואת חנוכה.
ואני מאוד אהבתי את המשפט של רוסו:
"הכל טוב כשהוא יוצא מידי הבורא, הכל נהרס בידי האדם"
