בוקר יום שבת

מיקסר

עשיתי בלונדיס, לא לפי המתכון שלך לארוע ביום הזכרון (עשיתי עם מתכון שאילת שמה בפורום והוא לקוח מגזיר עיתון), והם לא היו מוצלחים. אין לי מושג מה הסיבה. גם אני עובדת עם מיקסר ידני. בלילת הביצים היתה מאוד מימית. במקסר הידני יש לי 2 מהירויות. עם איזה מהירות את עושה את בלילת הביצים?
 
לא זוכרת מה היה הנושא שרשמתי.....

בבוקר התחלתי לכתוב לך והענינים השוטפים לקחו אותי...ועתה אני משלימה. אוב ששמרתי עותק בוורד, כך שאני יוכלה להמשיך... אגב, לכל אלה שכועסות שתפוז מתנקל... אני תמיד מעתיקה לוורד תוך כדי כתיבה. אין דבר שאני שונאת יותר מלשחזר תגובות... רבים שהשתתפו במלחמה מאסו בחיים בארץ. אני לא יודעת אם זה הסיפור של הידיד שלכם, אבל במסגרת התחקיר של על נפילת אחי בשל"ג נתקלתי ברבים שרצו להתנתק וברחו רחוק מהמציאות הישראלית. כמובן שהסיבות הן עבודה וכד', ולא תמיד מחברים את זה למלחמה. יש משהוא ב-30 שנה שהדברים מבשילים ויש כמיה לפשפש בעבר, גם בדברים הקשים. ובכלל, זה כאילו הזמן שאנשים מוכנים להתאמת (מלשון אמת או מלשון עימות?) עם דברים קשים מהעבר, ובארץ שלנו לא חסרים דברים קשים. במסע שלי בעיקבות אחי, הגעתי לאנשים רבים שכאילו גאלתי אותם מנושאים מודחקים, והרגשתי את התודה בליבם על כך שניתנה להם הזדמנות לחזור ולעבד שוב את המאורעות ההם. השבוע ראיתי בפעם הראשונה את הסרט "בופור". בסוף הסרט הם עוברים את מעבר הגבול מלבנון ואת מרגישה את השיחרור והתרגשות לחזור הביתה. את ההקלה, זריקת הבגדים, ההתפשטות מכל האפודים הכבדים... והכל בניגוד למציאות שמצידה השני של הגדר. לא ברור לי למה אני מספרת זאת, ואיך בדיוק זה מתחבר לסיפור שלך, ועבר כבר זמן מהבוקר, ובכל זאת זה מתקשר לי. שוב, ברכות לנחלאי המושבע.
 
מאוד מענין מה שאת כותבת,

וגם גיסתו אמרה לחברה אחרת (העיר קטנה, אמרתי...) שעבר עליו משהו מהמלחמה, אבל אצלו העזיבה מהארץ, לדעתנו נבעה גם מסיבות אחרות, אישיות ושונות, שלא אפרט כאן. אבל הקל עליו מאוד שאביו היה בשליחות מטעם המדינה בחו"ל, כך שהמשפחה שלו היתה שנים רבות בחו"ל, אמא שלו היתה כל הזמן על הקו כשהוא היה בצבא, ובמלחמה הייתה בארץ, ואולי השליחות החלה רק לאחר 82, לא כל כך זוכרת, אבל, אני מקווה שעכשיו הקשר יתחדש.
 

שושנה ו

New member
שבוע טוב ומבורך ....../images/Emo140.gif ../images/Emo230.gif ../images/Emo141.gif

השבת גם אצלנו הייתה גשומה .... התעוררתי ב- 00 :5 בבוקר לקול הגשם השוטף וסגרתי את החלונות ..... מכיוון שהנסיך המנומר שלי לא יצא לשבת, שבתתי אצל השני שלי .... מזל שהוא לא גר רחוק ממני, כך שלא הייתי צריכה לישון אצלו .... היום כבר לא הלכתי אליו....נשארתי בבית.....לא התחשק לי לצאת ברוחות הקרות .... שונאת שבת חורפית וחורף בכלל !!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מתגייסת- משמח לקרוא שהשוטר שלך מתחיל להתאקלם ....
אמא ל- 4 (תיכף) - כיף לכם שהצלחתם לבקר את הנסיך שלכם ....
ו-
במלאות לו 19 אביבים,
ים של ברכות ואיחולים , לחיים ארוכים ומאושרים. שיהיו דרכיו ברוכים, ומעשיו מוצלחים. שיגשים חלומות ומאוויים. ויזכה לאושר ושמחת חיים, עד 100 ו- 20 . כל שיבקש- לו יהי !!!!!!!!!!!!!!!!!!
רוזנת- איזה כיף זה לחזור אחורנית בזמן .....
גם אני נתקלתי באחרונה בחברת ילדות שלי שלא ראיתי הרבה שנים ....
היה כיף ומהנה לשבת יחד ולשחזר חוויות מהילדות. שוב- הצלחה לג'וני גרין שלך.....וגם לטייל .....
פולי- אצלי כשאומרים לי : "אמא, אל תבהלי" - מפילים לי את הלב לתחתונים ....
ואצלי למנומרון שלי גנבו את האייפון שקנה מעט לפני פסח ....
הוא שם אותו להטענה בעמדה אצל החיילים .... בפעם הראשונה, לא נגנב....אז הוא אזר אומץ והטעין שוב ..... אממה ? בפעם הזו האייפון נגנב .....
זהו אייפון משוכלל עם כל מיני חידושים והמצאות, וג'י. פי. אס.... אבל הגנב היה חכם וחסם את הג'י. פי. אס, כדי שלא יוכלו לעלות על עקבותיו.... כעת הוא שילם 500 ש"ח, וצריך לקבל אייפון חדש- לא חבל ? ..... למרות הכאב, אני אומרת- "עדיף שהאבידה תהיה ברכוש, ולא בנפש" טוף, אסיים לבינתיים באיחולי שבוע טוב ומבורך מלווה בבשורות טובות ושפע אהבה
ושה' ישמור לנו על יקירינו באשר הם .....
 
למעלה